שינויים

הגלות נמשלה לשינה, כמו כפי שבשינה ישנו באדם כל הכחות הקיימים בו בשעה שהוא ער, רק שהם בו בהעלם והסתלקות אל עצמות נפשו, כמו חושי ה[[ראיה]] ו[[שמיעה]], כך הגלות נמשל נמשלה לשינה, {{הערה|וכמו שדרשו "אני ישנה" - בגלותא(זהר חלק ג פרשת אמור צה א).}}

הנמשל הוא בכך שבזמן הגלות אין מאיר חוש הראיה הרוחני אינו מאיר בגלוי כמו שכתוב "אותותינו לא ראינו", שאינו מאיר בגילוי בחינת ראיה שהוא בחינת [[נבואה]] כמו בזמן ש[[בית המקדש]] קיים שהיה מאיר בחינת נבואה ב[[אספקלריא המאירה]] או שאינה מאירה. אלא שבכל זאת היה מאיר בהם נבואה אבל לא בבחינת ראיה.

בחינת שינה שייכת רק לגבי ספירות [[זעיר אנפין]], אבל לגבי [[עצמות ומהות]] הקב"ה בעצמו לא שייך ענין זה כמובן, כמו שנאמר "ולבי ער", לבי הוא קוב"ה וכמ"ש צור לבבי וחלקי אלקים אלוקים לעולם, שהקב"ה נקרא צור לבבי, וכמו שכתוב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, שאין שייך שם שינה כלל.