שינויים

בגמראהגמרא<REF>[[מסכת קידושין ]] לט ב.</REF>מקשה רבי אליעזר בן יעקב, כיצד מוכיחה כי לא יתכן כי למצווה זו יש שכר שהשכר של "למען ייטב לך והארכת ימים", בעקבות מעשה באחד שאמר לו אביו לך והוריד לי גוזלת מן הקן ונמצא שקיים מצוות הכוונה ב[[כיבוד אבעולם הזה]] וגם מצוות שלוח הקן עליהם כתוב למען ייטב לך והארכת ימים, ובחזירתו נפל מהסולם ומת, והיכן אריכות ימיו של זה? ומתרצת הגמרא "למען ייטב לך - ליום שכולו טוב, והארכת ימים ליום שכולו ארוך".

הרבי<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4614&st=%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%97+%D7%94%D7%A7%D7%9F&pgnum=605&hilite=0b989b8b-d64c-4ec9-8260-2f2370072cbb שיחות קודש תשל"ו ח"ב עמ' ח (605)]</REF> מקשה למה הקושיא ההוכחה היא רק מכח מעשה ממעשה שהיה, ולמה היה צריך להמתין עד שימצא מעשה כזה באחד שאמר לו אביו לך והוריד לי גוזלות מהקן. הלה עלה וביצע את שילוח הקן בהוראתו של שליחוח הקן שהוא לרוב מעשה נדיראביו, וכשירד מהסולם, שהרי הוא רק האופן של "כי יקרא" פרט למזומן וכו', הרי משה רבינו כבר הקשה נפל מהסולם ונפח את הקושיא הידועה<REF>ברכות ז אנשמתו.</REF> מפני מה יש צדיק ורע לו... רשע וטוב לו. מתרץ הרבי כי לגבי אמירת התורה "מכיון שמדובר באדם שקיים מצוות [[כיבוד אב]] וגם מצוות שלוח הקן עליהם כתוב למען ייטב לך והארכת ימים" אין להקשות משום שמצינו צדיק וטוב לו, משום שהתורה מדברת על הרובועל אף זאת נפח את נשמתו מיד בסיום המצווה,<REF>מורה נבוכים חמההכרח לומר שכוונת הפסוק "ג פללמען ייטב לך" היא - ליום שכולו טוב, "ד.</REF> ורק משה רבינו הרועה נאמן שאל גם על מקרים מועטים שוהארכת ימים"יש צדיק ורע לו, אבל וודאי שמכח המיעוט אי אפשר להוכיח את הפשט בפסוק- ליום שכולו ארוך.

[[הרבי]]<REF>[[שיחות קודש]] [[תשל"ו]] ח"ב [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4614&st=%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%97+%D7%94%D7%A7%D7%9F&pgnum=605&hilite=0b989b8b-d64c-4ec9-8260-2f2370072cbb עמ' ח (605)].</REF> מקשה למה קושיית הגמרא היא רק מכח מעשה זה, הרי [[משה רבינו]] כבר הקשה את הקושיא הידועה<REF>[[מסכת ברכות]] ז א.</REF> מפני מה יש צדיק ורע לו... רשע וטוב לו.  מתרץ הרבי כי לא ניתן להקשות על הבטחת התורה "למען ייטב לך והארכת ימים" מכח יחידים שלא נתקיימה בהם הבטחה זו, כמו המציאות שיש צדיק ורע לו ולעומת זאת רשע וטוב לו, משום שהתורה מדברת על הרוב,<REF>מורה נבוכים ח"ג פל"ד.</REF> ויתכן שישנו מקרא יוצא מהכלל. שאלה זו ששאל משה רבינו, היא שאלה מיוחדת מכח היותו של משה רבינו לרועה נאמן לישראל, ולכן שאל גם על מקרים מועטים ש"יש צדיק ורע לו, אבל וודאי שמכח המיעוט אי אפשר להוכיח את הפשט בפסוק. אבל במעשה כזה של אחד שנפל מהסולם בחזרתו מקיום המצווה, שהוא דבר בלתי רגיל, יש ניתן להקשות, מכיון שקיים כלל בפסוקים שלא שייך לילך בזה אחר הרוב, מפני שכל המעשה הוא מעשה בלתי רגיל<REF>נסמן בשדי חמד כללים מע' מ' כלל סא.</REF>שלא שייך לילך בזה אחר הרוב, מפני שכל המעשה הוא מעשה בלתי רגיל, ועל כן מכח מעשה זה היה אפשר להסיק כי התורה מדברת על הרוב.

מקשה הרבי: הרי אולי לא כיון בעשיית המצווה, והגם שקיי"ל שמצות ש[[מצוות]] אין צריכות כוונה, אולי היתה לו כוונה הפכית, שאז איתא בפוסקים<REF>[[שולחן ערןך אדמו"ר הזקן]] סוף תפ״ט סי״בתפ"ט סי"ב.</REF> שאינו יוצא ידי חובת המצווה, ואולי לכן לא נתקיימה בו סגולת המצווה?

מתרץ הרבי: כי אכן לכן הביא רבי אליעזר בן יעקב ראיה ממעשה בו היה צירוף של שלוח הקן עם מצוות [[כיבוד אב ואם]], מפני שדווקא בשילוח הקן אינו מקיים את המצווה באופן שאינו מכויןבעשייתה, אך ב[[כיבוד אב]] שהחפצא של המצווה הוא שמכבד את האב, אם כן המעשה תלוי באב, ומכיון שהאב קיבל את שלו לא מהני אי כוונתו לקלקל את עשיית המצווה. וכדוגמת מצוות [[צדקה]] שאין צריך בה כוונה , וכמובא<REF>ספרי תצא כד יט.</REF> שאם נפלה סלע מידו ומצאה עני והתפרנס בה קיים מצוות צדקה. שאז על פי רוב יש לו כוונה הפכית, שהרי בשעת נפילת הסלע מידו יש לו צער מכך ומיצר על אבידתה, ואף על פי כן מקיים את המצווה.