שינויים

במהותה וגדרה של ערבות זו אומר רב הונא: {{ציטוטון|מנין לערב דמשתעבד{{הערת שוליים|באמירה בעלמא בלא קנין. רשב"ם.}} דכתיב אנכי אערבנו מידי תבק שנותבקשנו, מתקיף לה רב חסדא הא קבלנות היא דכתיב תנה אותו על ידי ואני אשיבנו, - כלומר כאילו קבלתיו בידי אחזירנו לך. רשב"ם, אלא אמר רב יצחק מהכא לקח{{הערת שוליים|[[משלי]] כ, טז.}} בגדו כי ערב זר גו' ואומר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך כו'" וכו'}}.

ומבואר במפרשים{{הערת שוליים|יד רמ"ה ב"ב שם. ט"ז שם סקכ"ט ס"ב. ועוד. וראה פרישה לטחולטור חו"מ שם. וראה תו"ש מקץ שם אות יג.}} דרב הונא ורב חסדא אזלי לטעמייהו לקמן בגמ'{{הערת שוליים|ב"ב קעד, א.}} בדין האומר "הלוהו ואני פורע", "הלוהו ואני נותן", שלדעת רב הונא לשון ערבות הן, ולדעת רב חסדא לשון קבלנות הן, ולכן רב הונא לשיטתו ס"ל דיהודה היה ערב, ולכן נקטו כמה פוסקים כן להלכה (שלמדים דין ערבות מיהודה), כי גם רבא ס"ל בגמ' שם ש"כולן לשון ערבות הן"{{הערת שוליים|1=[[לקוטי שיחות]] כרך ל ויגש [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15925&st=&pgnum=228 שיחה א]. ראה בהמשך דבריו שמסיק שגם לפי רב הונא לא היה שם ממש גדר של קבלנות כי לא היה זה ממון, אבל מכיון ש[[יהודה]] קראו בשם ערבות, למדים מזה דין ערבות}}.