שינויים

ה[[אמורא]] האלוקי '''רב הונא בבלאה''', הוא סתם רב הונא שב[[ש"ס]] {{הערת שולייםהערה|1=[[רש"י]] ברכות דף מו, עמוד א.}}.

רב הונא היה תלמידו של רבינו אבא בר אייבו - הוא [[רב]] {{הערת שולייםהערה|1=[[ מסכת שבת]] דף סו, עמוד ב.}}.

היה חבירו של רב כהנא הראשון, ו[[רב אמי]] ו[[רב אסי]] כהני חשיבי דארעא דישראל היו כפופים לו{{הערה|1= [[מסכת גיטין]] דף נט, עמוד ב.}}, והוא אביו של [[רבי אבא בר רב הונא]], שנודע בשם [[רבה בר רב הונא]] {{הערת שולייםהערה|יוחסין}}. יש אומרים שאותו רב הונא הוא רב הונא ריש גלותא שהיה בימי רב חייא{{הערת שולייםהערה|ירושלמי, הובא בתוס' [[מועד קטן]] כה, א, ד"ה ור' חייא.}}.

[[חכמה|חכם]] גדול היה, ורבי אבא בר יוסף בר חמא - הנודע בשמו [[רבא]], ביקש מן השמים לזכות לחכמתו של רב הונא {{הערת שולייםהערה|1=[[מועד קטן]] דף כח, עמוד א.}}.

[[רב חסדא]] מכנה את עצמו 'קטן', לעומת רב הונא אותו הוא מכנה 'גדול' {{הערת שולייםהערה|1=[[בבא בתרא]] דף קכה, עמוד ב ו[[רשב"ם]] שם.}}.

בתחילה היה רב הונא [[עני]] מרוד, ופעם אחת כשלא היה בידיו לקנות [[יין]] ל[[קידוש]], מישכן את חגורתו לקנות [[יין]] ועשה לו חגורה מעשב. כאשר שמע זאת [[רב]], ברכו שיהיה מכוסה בבגדי ב[[בגד|בגדי]] משי, כלומר שיתעשר. ברכתו נתקיימה במלואה לימים, כאשר רב הונא השיא את בנו רבה, אז נח על המיטה, ובהיותו קטן-קומה לא הרגישו בני ביתו כי הוא שוכב על המיטה, והניחו עליו את [[בגד|בגדי ]] המשי אשר פשטו... וכך נתקיימה ברכתו של [[רב]] בפשיטות {{הערת שולייםהערה|1=[[מגילה]] דף כז, עמוד ב.}}. אחר כך התעשר מאוד ופירנס שמונה מאות תלמידים {{הערת שולייםהערה|1=[[כתובו]]ת דף קו, עמוד א.}} כאשר כיהן כראש הישיבה בסורא במשך ארבעים שנה [או ארבעים ושש], מפטירתו של רבינו שמואל הכהן - הנודע בשמו [[שמואל]] - ואילך {{הערת שולייםהערה|1=[[סדר הדורות]] בשם איגרת רשג.}}.

תלמידים רבים כל כך באו ללמוד אצלו, עד שאמרו שכאשר אלו קמו לאחר שיעורו וניערו את מעיליהם היה האבק מאפיל את החמה {{הערת שולייםהערה|1=כתובות דף קו, א.}}. היה מאריך בשיעוריו מאוד{{הערת שולייםהערה|כתובות פ"ו.}}.

*{{ציטוטון|אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפלתו לתפילתו - אלקי אברהם בעזרו. וכשמת - אומרים לו: אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו}}. {{הערת שולייםהערה|1=[[ברכות]] דף ו, עמוד ב.}}.

*{{ציטוטון|אמר רב הונא{{הערת שולייםהערה|1=[[מסכת שבת]] ס"ט ע"ב.}} היה מהלך במדבר ואינו יודע אימתי [[שבת]], מונה ששת ימים{{הערת שולייםהערה|מיום ששם אל לבו שכחתו, ומשמר השביעי – - רש"י.}} ומשמר יום אחד, חייא בר רב אומר משמר יום אחד ומונה ששה, במאי קמיפליגי מר – - רב הונא – - סבר כברייתו של עולם{{הערת שולייםהערה|ימי חול נמנו תחלה – - רש"י.}} ומר – - חייא בר רב – - סבר כאדם כ[[אדם הראשון]]{{הערת שולייםהערה|שנברא בע"ש, ויום ראשון למנינו שבת היה – - רש"י.}}}}

מפרש ה[[בעל שם טוב]]{{הערת שולייםהערה|1=[[כתר שם טוב]] הוספות.}}: ישנן שני מיני עבודות, העבודה של ששת ימי החול, והעבודה של שבת, וכל שבוע הוא בן ששה ימין המכוון נגד הששה [[ספירות]], ובימי חול עצמם ישנם שני מיני עבודות, האחד הוא ששבת הוא השכר של כל הששה ימים, והשני ששבת הוא המשפיע לכל הששה ימים.

העבודה של שבת היא [[תפילה]], והעבודה של ימי החול היא [[תורה]]. אמר רב הונא, אם אדם הולך במדבר - הוא שקוע בתורה, ואינו יודע מה הוא שבת, הוא לא יודע מהעבודה של תפילה, העצה לכך היא למנות ששה ימים, מונה ששה ימים, עליו לעבוד בכל השש מידות שלו לזכור לשם מה הוא בא לעולם, ולהתבונן בגדלות השם, וזהו העבודה של תפילה. זה הוא מאמר [[רש"י ]] מיום ששם אל לבו שכחתו, ואח"כ ואחר כך משמר יום אחד שזה הוא יום השביעי העבודה של תפילה עם [[קבלת עול מלכות שמים]], שזו היא סיבת המלכוה, חייא בר רב, מי שיש לו חיות בתורה, וזהו מי שלומד [[תורה לשמה]], אצלו הסדר הפוך, משמר יום אחד ומונה ששה ימים, אצלו העבודה של תפילה נותנת חיות בעבודה של תורה, "ברייתו של עולם" היא הרי בשביל [[עבודת הבירורים]], ולכן העבודה של תורה קודמת אצלו, ושכרו היא עבודה של שבת שזו היא עבודת התפילה, הנותנת חיות בתורה.

*[[רבי אבא בר זבדא]], [[רב גידל]], [[רבי חלבו]], [[רב ששת]], מוזכרים בגמרא{{הערת שולייםהערה|[[יבמות]] סד, ע"ב.}} שנעשו עקרים מכיון שהיו שומעים את דרשותיו של רב הונא, היו מעמידים את עצמם מלצאת למ"ר, והיו נעקרים.*[[רב אחא בר יעקב]] ג"כ גם כן כמעט ונעקר, ובעקבות [[רפואה]] מסוימת ניצל.