252
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
אחד ממאמריו של רבי יצחק נפחא הוא{{הערת שוליים|מדרש רבה, בא פט"ו דף קל"א ע"ב ע"פ.}}: "משל למטרונא שהיתה מקטרגת למלך נתנה בפילקי (בבית הסוהר) והלך לו, היה ה[[מלך]] עמה בפילקי, אמרו לו מה איכפת לך, אמר להם כל הימים שאני עמה אינה נוטלת שם רע, כך נשתעבדו ישראל במצרים ונגלה הקב"ה עמהם שנא' אנכי ארד עמך כו', גלו ל[[בבל]] ונגלה עמהם שנא' למענכם שלחתי בבלה כו'". מכאן נלמד בספרי החסידות ענין גלות השכינה שעי"ז הוא הקיום של ישראל, וכמאמר חז"ל כבשה א' בין ע' זאבים והיא מתקיימת, והוא הקיום שלהם בגופם ובנפשם{{הערת שוליים|[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב ח"ב ש"פ נצבים, העת"ר א'קלח.}}. על פי הסבר של [[אדמו"ר מהר"ש]] הכוונה היא שעל ידי השראת קדושתו ית' עליהם הי' להם לשומר ולהגין שלא יבואו לידי עבירה{{הערת שוליים|[[תורת שמואל]] תר"ם ח"א מאמר מצה זו קיד.}}.
===זיהוי עם רבי יצחק האמורא שבתלמוד הבבלי===
לשיטת [[רש"י]] "רבי יצחק" שבכל התלמוד הוא רבי יצחק נפחא, ונקרא גם בשמות הבאים: "יצחק בן טבלא"; "יצחק בן חקלא"; "יצחק בן אלעא"; "יצחק בן אחא דשמעתא"; ו"יצחק בן פנחס".{{הערת שוליים|בפירושו לתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ד, א'.}}.