שינויים

בליל [[יום כיפור]] של שנת [[תרפ"ט]] התכנסו יהודים רבים מתושבי [[ירושלים]] להתפלל ברחבת [[הכותל המערבי]], ובשעת ה[[תפילה]] הקימו מחיצה בין הגברים לנשים, כפי דרישת ה[[הלכה]], מעשה זה נגד את הסטטוס-קוו בין התושבים הערבים והיהודים של [[ירושלים ]] שהיה נהוג בזמן השלטון העות'מאני, וגרם לסכסוך פוליטי בין היהודים למושל [[ירושלים ]] מטעם המנדט הבריטי.

המופתי המוסלמי, חאג' אמין אל חוסייני ניצל את ההזדמנות לתעמולה אנטי-יהודית בקרב הערבים, ושילהב את רוחם להתנגד ל"השתלטות היהודית על [[הר הבית ]] והמקומות הקדושים". דרושתיו שהיו גדושות בשנאת ישראל מצאו אוזן קשבת אצל הערבים, והם החלו להתגרות ביהודי העיר ולהציק להם. המופתי הגביר בעקביות את דברי השנאה שלו כלפי היהודים, עד שבחודש בו פרצו הפרעות קרא לאוהדיו והבטיח להם שמי שיהרוג יהודי - מובטח לו חלק לעולם הבא.

יום למחרת ההפגנה בכותל ב[[כותל המערבי ]] נערכה בתשעה ב[[תשעה באב ]] על ידי חברי בית"ר, התקיימה הפגנה של ערבים-מוסלמים תושבי העיר{{הערה|באותה שנה [[תשעה באב ]] חל ביום חמישי, ויום למחרת שהיה יום שישי הקדוש למוסלמים - נשמעו שוב קריאות שטנה, שליבו את היצרים והובילו להפגנה.}}, ובמהלכה שרפו ספרי קודש. למחרת בשבת ב[[שבת קודש ]] [[פרשת ואתחנן]] ערבים פתחו בקטטה אלימה על קבוצת יהודית שהלכו ברחובות שכונת הבוכרים ה[[בוכרה|בוכרים]] בירושלים, והרגו את אחד מחברי הקבוצה.ביום שלישי התקיימה לוייה המונית, שהפכה להפגנה יהודית עם קריאות לנקמה.

בעקבות ההתלהטות, הגיעו ערבים מכפרים הסמוכים לירושלים והתכנסו במתחם הר הבית, ובדרשת יום השישי (הקדוש למוסלמים) המופתי נשא דרשה בהשתתפות קהל רב. גם בפעם הזו דרשתו היתה מלאתש טנההייתה מלאת שטנה, ועם סיום הדרשה החלה צעדה המונית של מוסלמים חמושים שיצאה דרך שער שכם, והמשיכה לכיון השכונות היהודיות, כשהם טובחים ביהודים שהם פוגשים, ושורפים בתים פרטיים ו[[בית כנסת|בתי כנסת]].

למחרת, בשבת ב[[שבת]] [[פרשת עקב]] [[י"ח אב]] נמשכו הפרעות ב[[חברון]], כשהערבים המקומיים רוצחים באכזריות את רוב התושבים היהודים, ומוחקים את הקהילה המקומית כליל. רק מספר מועט של פליטים הצליחו להינצל מההרג ההמוני בעזרתם של ידידים ממשפחות ערביות שהגנו עליהם וסייעו להם לברוח.

בסך הכל נרצחו במהלך הפרעות מעל מאה ועשרים יהודים: ב[[חברון]] 67 יהודים, ב[[ירושלים]] 19 יהודים, ב[[צפת]] 18, ב[[חיפה]] 7, ובב[[תל אביב]] 6, ובמקומות נוספים בארץ נרצחו עוד כעשרים יהודים. מהפורעים הערבים נהרגו במהלך המהומות מעל מאה איש.

לאחר שוך הפרעות, הממשלה הבריטית פרסמה הודעת גינוי על הערבים שביצעו את הפרעות, השעתה את הוצאת לאור של העיתונים הערביים שהשתתפו בליבוי השנאה, והקציבה 100,000 לא"י לארץ ישראל לפיצוי היהודים שנפגעו במאורעות, סכום שכיסה רק חלק קטן מהנזק הכספי שנוצר.

כשבוע וחצי קודם פרוץ המאורעות [[אדמו"ר הריי"צ#ביקורו בארץ בישראל|ביקר אדמו"ר הריי"צ]] במקומות הקדושים ב[[ארץ ישראל]], ובמהלכם ביקר גם במערת המכפלה ובכותל המערבי. [[אדמו"ר הריי"צ]] חווה את התלהטות הרוחות, ובשל כך נמנע מלבקר ב[[תשעה באב]] עצמו בכותל המערבי, כדי לא לגרום להתקהלות גדולה של חסידים ותושבי הארץ שיבואו להתפלל יחד איתו ברחבת הכותל, ויעוררו את חמתם של המוסלמים המקומיים. בראייתו הנבואית מרחיקת הלכת של הרבי, חזה את ההתרחשויות, וכפי שתיאר זאת במכתבו:{{פסקה ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מחזות-תוגה הגיד לי לבי, וכתמי דם ראיתי מרחפים באוירה של ארץ ישראל, ולדאבון לב כל ישראל ולבבי קרה לא עלינו את אשר קרה, וירחם השם יתברך את עמו ונחלתו, וישלח לנו גואל צדק ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ במהרה בימינו אמן|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31605&st=&pgnum=244 מכתב מתאריך כ"ח סיון תר"ץ]}} הרבי הריי"צ שמע על הפרעות כששהה באוניה בדרכו חזרה ל[[ריגה]], ונפל למשכב. ===ניצול כספי הפיצויים===לאחר מאורעות [[תרפ"ט]] פנה [[אדמו"ר הריי"צ]] בכאב רב לשופט גד פרומקין, ותינה בפניו את צערו על כך שכספי הפיצויים והתרומות שנאספו על ידי מנהיגי היישוב הציוני על רקע המאורעות הקשים שהתרחשו, לא הועברו אל יעדם האמיתי - בני משפחותיהם של הנפגעים מהטבח, אלא הוקדשו למימון הפעולות שנעשו באותה שעה לקידום [[ציונות|הרעיון הציוני]]. הרבי התבטא במילים קשות, והגדיר את האנשים המייעדים את הכסף למטרות אחרות בשם "חוטא נשכר"{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31605&st=&pgnum=221 אגרות קודש [[אדמו"ר הריי"צ]] חלק י"ג עמוד רב]. (אגרת מתאריך ו' אדר תר"ץ).}}. השופט הסכים לדברי הרבי, וכתב ש"אלה שהדבר בידם, חסרהלהם ההבנה, ואינם חדורים אותו הרוח הרצוי' לנו. ביחוד יש לחשוש כי תקופח זכותה של [[חברון]] עיר האבות. לקחתי דברים עם הטובים שבמנהיגים, עם הגרועים שבהם לא כדאי לנסות, וישנם בהם בעלי שאר רוח ואנשי מדות היודעים להוקיר את ערך חברון, אך גם הם מהצועקים ואינם נענים. הממונים או יותר נכון, הממונה כאן אשר אולי הנהו איש מעשה, רחוק הוא מעניני היהדות ורק מחדש בא לנו, והרי הוא מתחמק בטענה שעושה הוא לפי ההוראות של הממונים בלונדון ואמריקה"{{הערה|1=נעתק ב[http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/pardes/pardes19-s2.pdf פרדס חב"ד גליון 19] עמוד 311 ואילך.}}.

*הרב [[אליעזר דן סלונים]]{{פסקה חסרה}} ==לקריאה נוספת=={{פסקה חסרה}}*הרב אורלנסקי (חמיו של הרב סלונים)

*[http://wwwold2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=6945 עיתון 'הארץ' הוציא את "דיבת הארץ"] - עיתון משפחה בכתבה נגד עיתון הארץ אשר פרסם כתבה בה רמז על כך שהאשם בפרעות [[תרפ"ט ]] הוא - ח"ו - אדמו"ר הריי"צ, בצירוף תגובה מעיתון בית משיח , ט"ז [[אלול]] [[תשס"ד]] (02.09.2004) {{אינפו}}*'''[https://anash.org/90-years-since-chevron-massacre/ 90 שנה לטבח חברון]'''{{אנש}}

[[קטגוריה:אירועים בהיסטוריהוהיסטוריה יהודיים]][[קטגוריה:ארץ ישראל]]