שינויים

{{לעריכה|העתקה מהצ"צ ללא עריכה מספקת. חסרים המושגים הבסיסיים בנושא}}'''פסיק רישא''' הוא כלל בהלכות שבת, ובו סברא האומרת כי שגם הפטור הידוע של "[[דבר שאינו מתכויןמתכוון]]" בהלכות ב[[ל"ט אבות מלאכה|מלאכות שבת (משום שכל דבר שנעשה ללא כוונה אינו בכלל "מלאכת מחשבת" שאסרה תורה) ]] אינו חל על פעולה שתוצאותיה וודאיות, וכתמיהת הגמרא "פסיק רישא ולא ימות?" כלומר כאשר אדם חותך ראש של בהמה, האם יכול הוא להגיד שאין כוונתו להמיתה?בפעולה שתביא בוודאות לחילול שבת. בפעולה כזו חייבים לדברי הכל.

==פסיק הגדרה==נחלקו [[רבי יהודה]] ו[[רבי שמעון]] במקרה של עשיית פעולה בשבת, שעלולה להביא בלי כוונה לעשיית מלאכה. לדוגמא: גרירת ספסל כל הקרקע, שעלולה לעשות חריץ בקרקע (ובכך נעשית [[מלאכת חורש]]). רבי יהודה מחייב על דבר שאינו מתכוון, ורבי שמעון פוטר{{הערה|ביצה כג, ב. שבת מא, ב וש"נ.}}. אמנם, מודה רבי שמעון שבמקרה שהפעולה תביא בוודאות למלאכת שבת (לדוגמא, כאשר הספסל יעשה חריץ בוודאות), חייב עליה: {{ציטוטון|מודה רבי שמעון בפסיק רישא ולא ימות}}{{הערה|שבת עה, א. קג, א. קלג, א. ועוד.}} - "יחתך ראשו ולא ימות?" כוונת הגמרא למקרה הממחיש הגדרה זו: {{ציטוטון|הרי שצריך לראש עוף לצחק בו לקטן וחתך ראשו בשבת, אף על פי שאין סוף מגמתו להריגת העוף בלבד – חייב, שהדבר ידוע שאי אפשר שיחתוך ראש החי ויחיה, אלא המות בא בשבילו}}{{הערה|רמב"ם הלכות שבת פרק א, הלכה ו.}}. ==פסיק רישא דלא ניחא ליה==

נחלקו הראשונים בדין פסיק רישא ולא ימות. ה[[ערוך]] קובע בפסקו הידוע {{מקור}} כי כאשר כלל זה שכאשר אדם עושה פעולה שתוצאותיה ידועות הרי אנו מחשיבים את תוצאות הפעולה לחלק מהכוונה, שדין זה נאמר רק בפעולה שיש לו בה הנאה ורצון, שאז לא ניתן לומר שכאשר אדם עושה פעולה שתוצאותיה רצויות לו שאין הוא רוצה את התוצאות. לעומת זאת כאשר אדם עושה פעולה שתוצאותיה מוכרחות אך אין לו חפץ בהם, אין מלאכה כזאת נקראת "מלאכת מחשבת", שכו הכוונה והמחשבה הדרושה למלאכה היא דווקא רצון וכוונה חיובית, ומכיון שהכוונה החיובית הא רק לחלק אחר מהפעולה ולתוצאות הראשוניות ולא לאלו השניות נמצא כי אין כאן כוונה כלל ופטור הוא.

התוספות {{הערה|שבת קג, א ד"ה לא.}} חולקים על בעל הערוך הסובר שפסיק רישא ולא ימות הוא פטור באופן ש"א לא ניחא ליה" אך מודים הם שהחיוב אינו מהתורה אלא מדרבנן.