פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 6 בתים ,  23:30, 3 במרץ 2021
מ
החלפת טקסט – "{{הערות שוליים|טורים=כן}}" ב־"{{הערות שוליים}}"
==יציאת הניצוץ מידי הקליפות==
דברים האסורים מן התורה נקראים "אסורים" שזהו מלשון קשורים, משום שה[[ניצוצות|ניצוץ]] שבדבר קשור בידי [[ג' קליפות הטמאות]]{{הערה|ראה [[תניא - פרק ח']].}}, ואינם יכולים לעלות ולהיכלל ב[[קדושה]], אמנם בזמן שהדבר נדחה מפני פיקוח נפש – כותב [[אדה"ז]]{{הערה|[[אגרת הקודש]] סימן כו.}} שהדבר נעשה היתר גמור{{הערה|מלשון אדה"ז "היתר '''גמור'''" נראה ש: א. במקום פיקוח נפש אומרים שהמצוה "הותרה" ולא רק שהיא "דחויה" מפני דבר גדול וחשוב יותר. ב. שאין לדבר שום השפעה רעה על האדם שנעשה מזגו כמזג הדבר שאכל וכיו"בוכיוצא בזה. וראה בלקוטי שיחות ח"ג עמוד 984.}}
ומסביר [[הרבי]]{{הערה|[[אגרות קודש]] חלק ג' עמוד קסז.}}, שאין זה שבשעת סכנה יוצאת הניצוץ של ג' קליפות הטמאות ומתחלף עמו ניצוץ אחר של [[קליפת נוגה]], שאיך יוכל פעולה מוגבלת של אדם לשנות את מקור חיותו של הדבר, אלא השינוי שנעשה הוא שאותו הניצוץ אלוקי שנקרא ג' קליפות הטמאות משום שלא הרגיש את היותו ניצוץ אלוקי - כתוצאה מכך שהיה מקושר בידי [[קליפה|החיצונים]], במקום של פיקוח נפש ניתר מקשרו, ומרגיש את היותו ניצוץ אלוקי, ואותו [[העלאת ניצוצות הקדושה|מעלה]] [[עבודת הבירורים|ומברר]].
בנוגע לדחיית שבת משום פיקוח נפש מובא בגמרא{{הערה|יומא פד, ב.}} "ואין עושין דברים הללו, לא על ידי [[גוי|נכרים]] ולא על ידי כותיים אלא על ידי גדולי ישראל". ובמשמעות "גדולי ישראל" נחלקו הפוסקים, אם הכוונה לשלול ילדים שהם קטנים{{הערה|כן הוא שיטת התשב"ץ ח"א סימן נד. וכן למד הכסף משנה ברמב"ם שם (אך אדה"ז מציין לרמב"ם כמקור לשיטתו, ואם כן רואים שכך למד ברמב"ם.), וכך פסק בשולחן ערוך סימן שכח סי"ב.}}. או הכוונה לאנשים הגדולים בחכמה משאר פשוטי העם, וכפי שכתב הרמב"ם{{הערה|הלכות שבת פ"ב ה"ג.}}: "גדולי ישראל וחכמיהם", וכן כתב [[אדה"ז]]{{הערה|[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן|שולחן ערוך]] סימן שכח סי"ג.}}: "על ידי ישראלים גדולים בחכמה ולא על ידי הדיוטות ונשים". ואחד הטעמים לכך כתב, הוא להורות הלכה למעשה ברבים.
[[הרבי]] סיפר בכמה הזדמנויות{{הערה|לדגומא, במאמר הראשון, [[באתי לגני|מאמר ד"ה באתי לגני]] תשי"א – סה"מ מלוקט חלק א' עמוד ז.}} שפעם אחת [[אדה"ז]], בעודו מתפלל תפילת יום כיפור{{הערה|ובשיחה שם: ישנם גירסאות שזה היה שבת.}} פשט את טליתו, והלך לביתה של יולדת שהיתה שהייתה בקצה העיר, ונשארה לבדה בביתה לאחר שכל בני ביתה הלכו לבית הכנסת, והוא הרגיש בכך שהיא צריכה עזרה, והלך וקצץ עצים, ובישל מרק והאכיל בעצמו את היולדת.
הרבי הוסיף פעם{{הערה|1=שיחת י"ט כסלו [[תשמ"ד]] - [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=73861 ראה בוידאו - חב"ד אינפו].}}, שאת סיפור זה שמע מחותנו [[אדמו"ר הריי"צ]], תוך שהוא מוסיף ש"בזמנו חסידים לא נהגו לספר סיפור זה", אך הרבי התבטא על כך (תרגום מאידיש) ש"הוא וודאי ידע שלא אוכל להתאפק, ובמוקדם או במאוחר אני אעשה רעש גדול מזה, נראה לי שכבר סיפרתי זאת פעם, אך אם לא היה מזה רעש עד עכשיו, מספר אנ זאת עכשיו עם הרעש".
בהזדמנות אחרת ביאר [[הרבי]]{{הערה|שיחת ש"פ בראשית [[תשכ"ד]] – שיחות קודש תשכ"ד ח"א עמוד 62.}} שהצלת נפש מישראל דומה לדין "העוסק במצוה פטור מן המצוה", שטעם דין זה הוא משום שבכל מצוה יש חלק השווה בכל המצות, ומצד פרט זה נפטר מכל שאר המצות. וכמו כן הוא בנפשות ישראל, מכיון שבכל יהודי ישנו חלק ו[[עצם הנפש|עצם]] אחד השווה בכל יהודי (שלכן נאמר ש"המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא"{{הערה|סנהדרין פ"ד משנה ה'.}}), לכן אין הבדל איזה סוג יהודי הוא הניצל, ולא איזה סוג יהודי הוא המציל, כיון שכל ההצלה מיוסדת על חלק השווה בין כל היהודים.
{{הערות שוליים|טורים=כן}}
[[קטגוריה:מושגים כלליים]]