שינויים

מסופר{{הערה|[[לקוטי סיפורים]] עמוד פח.}} שפעם אחת מקרובותיו של [[אדמו"ר האמצעי]], זקנה בת למעלה מתתשעים מתשעים חלתה, וכולם ראו שהגיע זמנה למסור נשמתה למי שקבילה ממנו, והיה זה בשבת קודש, והביאו רופא, וב[[ליובאוויטש]] לא היה אז בית מרקחת, והורה הרי האמצעי לשלוח מיד עגלה ל[[דוברובנה]] חהביא משם את סמי המרפא שרשם הרופא. רמז לו אחד מהנוכחים, שכולם הרי רואים שהגיע זמנה, ומדוע צריך להתעסק כל כך ועוד בשבת קודש? ענה לו הרבי האמצעי: אינם יודעים את התענוג למעלה כשהנשמה נמצאת בגוף אפילו רגע אחד נוסף, ומחוייבים לעשות כל מה שיכולים.