שינויים

בזמן מאסרו של [[אדמו"ר הזקן]] הייתה בפטרבורג קהילה חב"דית שמנתה חסיד אחד, אך במשך השנים התפתחה הקהילה והגיעה לשיאה לאחר ש[[אדמו"ר הריי"צ]] עבר להתגורר בה. עיר זו היא מן הבודדות שכל [[רבותינו נשיאנו]] ביקרו בה (למעט [[אדמו"ר האמצעי]]), וכך הפכה פטרבורג לעיר השזורה בתולדות דברי ימי החסידים, ומופיעה לא מעט בסיפורי החסידים לדורותיהם. התפוררות הקהילה ההיסטורית, החלה עם עזיבת [[אדמו"ר הריי"צ ]] את העיר בשנת [[תרפ"ח]], והסתיימה במצור הנורא שהפיל מיליון חללים בלנינגרד, ובהם חסידי חב"ד רבים. אולם אחרי המלחמה, קהילת חב"ד בעיר קמה בשנית, קטנה יותר, מחתרתית אבל חסידית ביותר.

כאמור, במשך שנים ארוכות הייתה פטרבורג מחוץ ל[[תחום המושב]], ונאסר על יהודים להתגורר בשטחה, מלבד בודדים שקיבלו רשיון מיוחד - בדרך כלל היו אלו סוחרים עשירים או בעלי מקצוע שהיו נדרשים בעיר. בין הסוחרים שהורשו להתגורר בפטרבורג, היו כמה מחשובי חסידי חב"ד. מרשימות [[אדמו"ר הריי"צ ]] מביקורו בעיר בשנת [[תרס"ב]], מוזכרים כמה חסידים תושבי העיר, בהם הגבירים הידועים הרב [[שמואל מיכל טריינין]] והרב [[מנחם מאניש מונסזון]] שפעלו גדולות ונצורות בשליחות רבותינו נשיאינו.

קהילת חב"ד בלנינגרד-פטרבורג הפכה עם השנים למבצרה המרכזי של חסידות חב"ד, לאחר שאדמוש[[אדמו"ר הריי"צ ]] הגיע להתגורר בה בשלהי [[חודש אייר]] [[תרפ"ד]]. הרבי הגיע לעיר עם אחת מבנותיו, כשהוא מותיר בינתיים את שאר בני משפחתו ב[[רוסטוב]]. הוא עצמו התגורר תחילה באחד המלונות הגדולים בעיר.

בשלהי [[קיץ]] [[תרפ"ה]] באה רוח סערה ונשבה בתוככי הקהילה היהודית בלנינגרד, סערה שהביאה בסופו של דבר לפילוג הקהילה. על הפרשיה המסעירה מספר [[אדמו"ר הריי"צ ]] בקצרה באחד ממכתביו, ואילו הרב [[אליהו חיים אלטהויז]], מגולל את הסיפור לפרטי פרטים.

באותם ימים בא מר גורביץ', יו"ר הקהילה היהודית בעיר, אל אדמו"ר הריי"צ, ובפיו הצעה לערוך אסיפה פומבית בהשתתפות הרבנים וראשי הקהילות של ברית המועצות. [[אדמו"ר הריי"צ ]] התנגד לכך בתוקף, בטענה שעדיף לאסוף את הרבנים והעסקנים היראים לדבר ה' באסיפה חשאית. הרבי ידע כי מאחורי היוזמה החדשה של גורביץ' עומדים אנשי היבסקציה, ומשום כך התנגד בכל תוקף, למרות שהרב דוד קצנלבויגן, רבה של לנינגרד היה בעד.