פולמוס העירוב בקראון הייטס
רקע
בשבת ישנו איסור על הוצאת חפצים מרשות היחיד לרשות הרבים, מפני שזו מלאכת 'הוצאה מרשות לרשות', שהיא אחת מל"ט מלאכות שבת, וכן אסור לטלטל חפצים ברשות הרבים עצמה. כדי לאפשר טלטול חפצים, יש צורך להפוך את המקום כולו לרשות היחיד, ואת זה ניתן לעשות באמצעות הקפת השטח במחיצה, ועל ידי כך הפיכת כל השטח הפתוח לרשות היחיד אחת גדולה.
כל עוד לא מדובר ברשות הרבים גמורה, אפשר להסתפק בהקפת השטח בעמודים שמעליהם עובר חוט דק מתוח, היוצרים צורה הנקראת בהלכה 'צורת הפתח'. זהו העירוב הקלאסי, אשר נחשב מבחינה הלכתית למחיצה כשרה, והופך את השטח המוקף לרשות היחיד.
אולם, כאשר מדובר ברשות הרבים גמורה, אין אפשרות להתיר את הטלטול באמצעות עירוב קלאסי של עמודים וחוט על גביהם, אלא רק בהקפת העיר במחיצות גמורות (חומה וכדומה) עם שערים שננעלים (או ראויים להנעל) בלילה.
לאור האמור, אחת השאלות שהתעוררה, הייתה: האם לרחובות קראון הייטס ישנו דין של רשות הרבים גמורה, שאז אי אפשר להקים בהם את העירוב הקלאסי?
יש הטוענים שבשכונת קראון הייטס אין כל אפשרות לעשות עירוב, בגלל שדירת איסטערן פארקוויי, שרוחבה יותר ממאה אמה, אורכה כחמשה קילומטרים, והיא חוצה לאורכה כשלושים רחובות קטנים וגדולים. יש הטוענים, כי בעורק תחבורה ראשי זה, שעשרות אלפים גרים לאורכו, רבים מתושבי הרחובות הסמוכים חוצים אותו, עשרות אלפי מכוניות חולפות בו מידי יום, וממוקמות בו חמש תחנות של הרכבת התחתית שעוצרת יותר מאלף פעמים ביום – מן הסתם עוברים בו 600 אלף איש, וממילא הם טוענים שזהו רשות הרבים לכל הדיעות.
אחרים, לעומתם, טוענים שלפי הנתונים של העירייה, החשבון הזה לא מדוייק, ובדרך כלל עוברים באיסטערן פארקוויי הרבה פחות מ–600 אלף איש ביום.
כך או כך, הסמכות לעשיית עירוב נתונה לרבני המקום, ומכיוון שרבני השכונה לא קיבלו את ההצעה להקים עירוב בקראון הייטס, ופסקו שה'עירוב' שהוקם – אינו נחשב 'עירוב' כלל וכלל, הרי כל האמור לעיל הוא לעיון ופלפול בלבד, ולמעשה אין שום היתר לטלטל בשבת בשכונת קראון הייטס.
בשנת תשע"ו
מענות הרבי בנושא
במספר מקרים שונים נדרש הרבי לסוגיה, ומהמענות השונים ניתן לראות עד כמה הדברים אינם פשוטים, וכן את ההדגשה שהדברים חייבים להיעשות על ידי רב מומחה בתחום, ובהסכמת רבני המקום.
- מענה לרבני מלבורן על בקשתם לבנות עירוב לבני הקהילה [1]:
מפורסמת דעתי שבדורנו זה איש או ארגון שמתחשבים אתו העושה עירוב ויודע שסוף סוף יתפרסם הדבר – הרי זה תקלה איומה, כי אי אפשר שלא יארע שבת קודש אחד והעירוב פסול – ועל פי טבע שיתרגלו פעמים אחדים בהוצאה בשבת קודש לא תועיל כל הכרזה והודעה שהעירוב נפסל ואסור וכו' שיפסיקו להוציא,
ואין לעשות עירוב אלא בסודיות [2].
- ממכתב להרב פנחס ווברמן, (מיאמי) [3]:
"…לכתבו על דבר עירוב בעיר, כיון שהלכות רבות בזה – הרי מבלי השתתפות רב בקי בהל' אלו ביחוד אין לעשות בזה" [4]
- ממכתב להרב יוסף דוד מאשקאוויטש שחיבר קונטרס תיקון עירובין וכתב לרבי שעשו בפועל כהצעתו [5]:
…ברור לדעתי מוחלטת ותקיפה – שאין להדפיס, וגם לא לפרסם באופן אחר, שגמר הענין ותיקן העירוב (על כל פנים לפי דעתו).
ומה שכתב בסיומו דהקונטרס תועלת הפרסום – בכדי להציל אף אלו דלאיסורא מכווני וכש"ס (נזיר כג, א), בודאי גם כת"ר משער כמה מאלו המזידים – לומדים או אפילו רק יודעים על דבר ספרים וקונטרסים כאלו,
מה שאין כן בהנוגע לשומרי תורה ומצוות, שעליהם דוקא אמרו חכמינו ז"ל דמורי היתרא לנפשייהו (באם רק ימצא איזה יסוד ואמתלא שיהי') שעלול פרסום הדבר להביא אותם עד לפרצות כו'. ולאחרי הפרסום יהי' הענין בגדר לא יוכל לתיקון, אפילו אם ירצה.
– האזהרה רבה שבפתיחת הקונטרס – כבר ראו במוחש, שאין זה מועיל בדבר הנדפס ומתפרסם, כיון שבעוה"ר רווחת השיטה דבהיתרא ניחא. ובפרט במדינה זו, אשר ה"רע-בנים" עומדים על משמרתם – משמרת לעומת ה' ולעומת תורתו – לפרוץ חומת הדת והיהדות.}} [6]
- ממכתב להרב גבריאל ציננער (ימי אלול תשמ"ב):
"בנוגע לעירובין, ידועים ב' הקצוות: א) מצוה לחזור כו' ומברך עליו, ולאידך – אפילו בדור צדיק כפשוט – צריך להיות שיור שלא תשתכח כו', ובדורנו זה על אחת כמה וכמה.
– ולכן, לפענ"ד, על הרבנים היודעים תנאי המקום – להחליט מה מכריע במקום פלוני – לעשות או לא.
פשוט – שבמקום שישנו – צריך להיות השתדלות וכו' שיהי' כדין,
ואשרי חלקם דמזכי הרבים, ואלמלי שמרו שבת א' כו' –
אבל פני' וקריאה בזה מצדי, הרי צריך להיות בהקדמה (על פי הנ"ל) שבאם העירוב נעשה על פי וגם ברצון חכמים וכו' – (דאין מדינה זו כפולין לפנים וכו') ומכמה טעמים חשש שעל ידי זה יצא שכרו כו'. וק"ל."
- מענה למשפחת חיטריק
כאשר כיהן ר' הירשל כחבר ועד הקהל בשכונת קראון הייטס, נכנס ליחידות והציע לרבי שיבנה עירוב כאן בשכונה, והרבי שלל את זה בתוקף.