עיקרי האמונה
י"ג עיקרי הדת הם יסודות באמונה היהודית שנקבעו על ידי הרמב"ם כעיקרי הדת ויסודותיה, אשר המאמין בהם מכל עם ישראל יחשב. העיקרים מופיעים בהקדמתו למסכת סנהדרין. י"ג עיקרים אלו הם אלו הכוללים את כל התורה כולה, ומי שלא מאמין באחד מהם הוא אפיקורוס.
כיום יש נוהגים לומר את הי"ג עיקרים בנוסח לאחר סדר התפילה, ויש המקפידים לאמרו בכל יום. לא ידוע מי חיבר נוסח זה, אך הוא לא נתחבר על ידי הרמב"ם (כפי שמדגיש הרבי).
תוכן עניינים
מקורה
הרמב"ם מביא שישנם י"ג עיקרים בתורה שהם יסודות שעליהם מיוסדת הדת היהודית, והחולק על זה יוצא הוא מגדר הדת[1]. יש שהביאו שורש לי"ג העיקרים שהם מרומזים כבר בזמן התנאים[2].
אמירתם בכל יום
על יסוד שלשה עשר העיקרים ישנו נוסח המפרט בקצרה כל אחד מעיקרי הדת ומודפס בסידורים, ונהגו רבים מישראל לאומרו. נוסח זה לא חובר על ידי הרמב"ם ואינו מופיע בספריו למרות שהוא מבוסס על דברי הרמב"ם (בפירושו למשניות סנהדרין)[3].
נוסח ה'אני מאמין':
- אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים:
- אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא יָחִיד וְאֵין יְחִידוּת כָּמוֹהוּ בְּשׁוּם פָּנִים. וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֹקינוּ. הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה:
- אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף. וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף. וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל:
- אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן:
- אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל. וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתוֹ:
- אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל דִּבְרֵי נְבִיאִים אֱמֶת:
- אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיְתָה אֲמִתִּית. וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים. לַקּוֹדְמִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו:
- אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הַמְּצוּיָה עַתָּה בְיָדֵינוּ הִיא הַנְּתוּנָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:
- אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֹא תְהֵא מֻחְלֶפֶת וְלֹא תְהֵא תוֹרָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ:
- אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יוֹדֵעַ כָּל מַעֲשֵׂה בְנֵי אָדָם וְכָל מַחְשְׁבוֹתָם. שֶׁנֶּאֱמַר הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם:
- אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ גּוֹמֵל טוֹב לְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו וּמַעֲנִישׁ לְעוֹבְרֵי מִצְוֹתָיו:
- אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ. עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא:
- אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁתִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַעֲלֶה רָצוֹן מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים:
בכמה הקלטות בהם נשמע הרבי מנגן את ה"אני מאמין", לא מושרות המילים "ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא"[4]. עם זאת, בשיחותיו ומכתביו אין הרבי נמנע מהזכרת מילים אלו, המיוסדות על דברי הנביא "אם יתמהמה חכה לו"[5].
אמירת י"ג העיקרים בתפילה למנהג חב"ד
למנהג חב"ד אין אומרים את ה"אני מאמין" בנוסח התפילה, כיוון שלא הביא זאת אדה"ז בסידורו. הרבי[6] מסביר 'בדרך השערה' כמה טעמים לכך:
- התפילה ענינה: א)שבח לה'. ב)בקשת צרכי האדם. ואני מאמין הוא לא אף אחד מסוגים אלו.
- כל תוספת ולו הקטנה ביותר בתפילה צריכה ראיה ברורה ויסוד לכך (ראה שם אריכות בכך)
- ולגבי י"ג העיקרים עצמם לא הובאו בסידור האריזל ובכמה מסידורי התפילה הראשונים וצ"ע מי תיקנו ראשון. ועוד זאת ידוע שכמה מגדולי ישראל לא היתה נוחה דעתם לקבוע שחלק מהמצוות נקראו עיקרים והשאר לא וכן במניינם לא הכל מסכימים שהם י"ג וכו'...
- מובא[7] שסגולה לפרנסה לומר בכל יום פרשת המן וי"ג העיקרים. ופשוט שעניני סגולה במקום וזמן אחד, אינם ענין לנוסח התפילה של כלל ישראל בכל המקומות ובכל הזמנים.
עם זאת, יש לציין את דברי הרבי שאי אמירת ה"אני מאמין" בדיבור אינה גורעת מכך שאומרים זאת במחשבה.[דרוש מקור]
העיקר השנים עשר - האמונה בביאת המשיח
| ערך מורחב – האמונה בביאת המשיח |
האמונה בביאת המשיח (ובגאולה השלימה[8]) היא חובה על כל אחד מישראל.
אמונה זו כוללת גם את האמונה שביאתו מציאותית בכל רגע, כלומר - שהאמונה היא לא רק שהוא יבוא אי פעם כי אם גם לחכות לה בכל עת[9]. וכפי שמבאר הרמב"ם בפירושו על המשניות[10], שבנוסף לזה "שיאמין ויאמת שיבוא", גם "לא יחשוב שיתאחר" - שלא יעשה חשבונות שיביאו אותו להרחיק זמן ביאת המשיח. שמכיוון שלא נקצב לביאתו זמן זו ראיה שיכולה להיות תמיד בין בזמן קרוב ובין בזמן רחוק[11]. ולכן חלק מהאמונה היא להאמין שהוא יכול לבוא בכל עת. ולצפות לביאתו בכל עת מתוך בטחון גמור בביאתו המידית[12][13]. באחד משיחותיו מבאר הרבי שרוב ישראל אינם שייכים לפעול בעצמם צפייה לגאולה בשל היעודים הרוחניים, לכן חז"ל מאריכים אודות היעודים הגשמיים, בכדי שיתעוררו בצפייה לגאולה[14].
מעיקרי הדת
הכופר באמונה זו הרי הוא כופר בתורה ובנותנה, ובכל הנביאים שהתנבאו בזה[15]. הרמב"ם[9] מבאר שהאמונה במשיח היא מיסודי הדת, והוא אחד מי"ג עיקרים.
הרבי מבאר שטעמו של הרמב"ם הוא על פי הגדרתו שלו את המלך המשיח - שביאת המשיח אינו רק יעוד טוב שייעדו ה' לבוא לעם ישראל, אלא הוא גדר בנצחיות התורה, שתוכל להתקיים בשלימות אך ורק כשיבוא המשיח. לכן אמונה זו היא פרט נוסף בעיקרי הדת - להאמין בנצחיות התורה[16].
קישורים חיצוניים
- הטקסט המלא של י"ג העיקרים באתר 'דעת'
- נוסחת הרב קאפח באתר צעירי חב"ד
הערות שוליים
- ↑ ראה בסוף העיקרים.
- ↑ שו"ת חתם סופר יורה דעה סי' שנ"ו.
- ↑ אגרות קודש חלק ב' עמוד רפח.
- ↑ לדוגמא: אני מאמין [[ניגוני התוועדות (סדרה)|ניגוני התוועדות]] 2.
- ↑ ראה לדוגמא סיום שיחת כ"ה כסלו תשמ"א (מוגה), סיום התוועדות י"ב תמוז תשכ"ד (שם גם נשמע הקהל שר מילים אלו).
- ↑ באגרות קודש כרך י"ב עמ' י"ח
- ↑ בס' משמרת שלום בשם הרה"צ ר"פ מקאריץ
- ↑ הפסוק הראשון שהביא הרמב"ם בספרו בהלכות מלכים הוא: "ושב ה' אלקיך את שבותך", ובהלכה הבאה מביא פסוק נוסף: "ואף בפרשת בלעם נבא בשני ה'משיחים'". הסיבה להבאת שני הפסוקים היא, כיון שהפסוק הראשון מדבר בגאולה עצמה (והוא כתוב בה במפורש ולא דרשת חז"ל), והפסוק השני מוכיח שהגאולה תהיה על ידי מלך המשיח דווקא. ומכאן, ששני פרטים באמונה: א. גאולה ב. מלך המשיח. - לקוטי שיחות כרך ל"ד דברים עמוד 114 באתר אוצר 770 וראה שיחת הרבי, לקוטי שיחות כרך י"ח במדבר עמוד 272 ובהערה 16 -17 באתר אוצר 770 .
- ↑ 9.0 9.1 רמב"ם פרק י"א מהלכות מלכים ומלחמותיהם.
- ↑ סנהדרין פרק י' - 'היסוד השנים עשר'.
- ↑ בית אלקים למבי"ט שער היסודות פרק חמישים.
- ↑ שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה' סי' ח וראה קובץ גאולה ומשיח חלק ז עמוד 28 ואילך.
- ↑ בכמה משיחותיו של הרבי לומד כפשוטו שחלק מהחיוב להאמין הוא לחכות ברגש הלב - ראה ליקוטי שיחות חלק כ"ח עמוד 163 (אף שלכאורה יקשה מה שייך "עיקר" ברגש הלב).
- ↑ לקוטי שיחות חלק כ"ז שיחה לפרשת בחוקתי בהערה.
- ↑ האם דינו רק כופר או גם אפיקורס, ראה לקוטי שיחות כרך י"ח במדבר באתר אוצר 770 . וראה בלקוטי שיחות חלק ל"ד שם, שבכל מקרה נחשב גם לאפיקורס, שהרי מפרש חלק ממצוות ה' שלא כפשוטן. עיי"ש.
- ↑ לקוטי שיחות חלק יח עמוד 272.
