מעלי קבצים, highauser
8,609
עריכות
שינויים
מ
הגהה
לפי פירוש שהביאו רבים מ[[הראשונים]], מקורה הראשוני של ספירת העומר החל כאשר הבטיח [[משה רבינו]] ל[[בני ישראל]] שלאחר [[יציאת מצרים|היציאה ממצרים]] "תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקִים עַל הָהָר הַזֶּה"{{הערה|כלשון דברי הקדוש ברוך הוא אליו כאשר שלח אותו לגאול את העם ממצרים - שמות ג, יב.}}, הם עתידים [[מתן תורה|לקבל את התורה]] על [[הר סיני]]. כאשר שמעו בני ישראל שקבלת התורה תהיה בעוד חמישים יום, התמלאו בתשוקה לקבל את התורה, וכל אחד ואחד ספר את הימים בציפיה לקבלת התורה המיוחלת. בהמשך לכך נקבעה ספירת הימים שבין פסח לשבועות כמצווה מן התורה{{הערה|עיטור (עשרת הדברות הלכות מצה ומרור בסופו - הובא בשו"ת הרשב"א ח"ג סרפ"ד). ר"ן סוף פסחים.}}.
לאור זאת מבארים גם את משמעות המצווה בזמננו, כביטוי לתשוקה הנוכחית שלנו ליום קבלת התורה. בלשון [[ספר החינוך]]{{הערה|1=מצוה שו. ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15952&st=&pgnum=128&hilite= לקוטי שיחות חלק כ"ב ע' 144] ובנסמן שם. וראה לקט מביאורי הרבי בנושא, ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15853&st=&pgnum=94&hilite= שערי המועדים - ספירת העומר ע' צט] ואילך.}}:
{{ציטוט|מרכאות=כן
הרבי מכריע ואומר: כי מרגע שבא המשיח הופכת הספירה להיות כהלכתה, למרות שלא הקריבו את קרבן העומר, משום שלא נאמר בתורה לספור "מהקרבתכם את העומר", אלא "מיום הביאכם את העומר". כלומר, מהיום המיועד להקרבה (ובתנאי שקיימת אפשרות להקריב). לכן ברגע שנוצרה מציאות שמאפשרת להקריב את העומר (בזמנו), למרות שבפועל לא הקריבוהו - נחשבת הספירה מאותו רגע ספירה מהתורה.
הרבי גם מצטט את הכרעתו ההלכתית של הרב ממונקאטש לפיה נוכל לברך בהמשך הספירה. ההכרעה מבוססת על דברי הרדב"ז (רבי דויד בן זמרה), כי חלק ממהותה של מצוות הספירה היא "תספרו חמישים יום" - להגיע אל היום החמישים, חג השבועות - ומבחינה זו אין שום בעיה להחשיב את הספירה שלאחר ביאת המשיח כהמשך לספירה שלפני כן, שגם היא הייתה כדי להגיע אל היום החמישים{{הערה|1=דיון בנושא והמסתעף בשיחת [[אחרון של פסח]] [[תנש"א]], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16035&st=459&pgnum=462&hilite= ספר השיחות חלק א' ע' 447].}}.
==בקבלה ובחסידות==
[[קובץ:ספירת העומר באגד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ספירת העומר היומית מופיעה במסך אוטובוס אגד]]
על פי [[תורת הקבלה]], שבעת השבועות של ספירת העומר מקבילות ל[[שבעת המידות]]: [[חסד]], [[גבורה]], [[תפארת]], [[נצח]], [[הוד]], [[יסוד]], [[מלכות]]. בכל שבוע, מזדככים עם ישראל בבירור ובתיקון מידה נוספת: השבוע הראשון מוקדש לבירור מידת ה'חסד', השבוע השני לבירור מידת ה'גבורה', וכן הלאה. שבעת הימים בכל שבוע מקבילים לחלקים הפרטיים שבכל מידה, כפי שהיא עצמה מורכבת בפרטיות משבעת המידות - כך שבשבוע הראשון לספירת העומר, המוקדש לבירור מידת החסד, מבררים ביום הראשון את מידת ה'חסד שבחסד', ביום השני את מידת ה'גבורה שבחסד' וכן הלאה. כך שבסיומם של ארבעים ותשעת ימי הספירה, נמצאים בני ישראל לאחר השלמת בירור המידות כולן לפרטיהן, וזו ההכנה הנדרשת לקבלת התורה ב[[חג השבועות]]{{הערה|ראה בכל זה באריכות במאמרי הרבי: ד"ה וספרתם תשי"א, ד"ה להבין ענין ספירת העומר וד"ה משכני תשח"י, ובמקומות המצויינים שם. ועוד.}}.