שינויים

'''ספירת הנצחהנֶצַח''' היא הספירה השביעית מבין ה־7 (מלמעלה) שב[[עשר הספירות]], והספירה הרביעית והרביעית מבין ספירות ששת ה[[מידות]]. ספירה זו ספירת הנצח היא הראשונה מבין ראשונה למנין ספירות ה[[נה"י]], שהם "[[לבר מגופא]]", שענינם וענינם הוא הורדת המשכת ה[[מוחין]] ([[חב"ד]]) וה[[מידות]] אל ספירת ה[[מלכות]].

ספירת הנצח היא הראשונה מבין ספירות [[נה"י]] שהם הספירות ש"[[לבר מגופא]]", שענינם הוא בבחינת השפעה החוצה. מבין ספירות ב[[נה"י]], ספירת הנצח עומדת בניצבת על [[קו הימין]] ופועל יחד , ושואפת לפעול בצותא עם [[ספירת ההוד]], שהיא ברעותה שב[[קו השמאל]],. שני הספירות ספירות [[נצח והוד]] קשורים ופועלים קשורות במהותן זו בזו ופעולתן כאחד ויחד הם בבחינת הן מהוות בחינת "[[תרין שוקין]]", שני –שני הרגלים המעמידים את בנין הספירות.

ענינה ספירת הנצח עניינה שלטון והנהגה עם יכולת השפעה מעולה על הסביבה, וגם מושג ה'נצחיות' היינו, ההתמדה והמשכיות הנדרשים לביצוע המטרה. בעצם, מידת הנצח היא ענף ממדת החסד. ואם מידת החסד מבטאת זרימת שפע ואהבה הרי שמידת הנצח מסייעת לה '''להוליך''' את ההשפעה הזו בעצמה ובהתמדה, מתוך רצון עז להדריך את הזולת שיהיה כלי לקבלת השפע, בד"כ ע"פ דרכי נועם ודרכי שלום (הם המסרים המאזנים מצד [[ספירת ההוד]]). מידת הנצח, כמו מידת ההוד מושרשת ב[[עצם הנפש]] ולמעלה מזה בעצמות ה' יתברך. לכן האדם המונחה ע"י מדה זו מוכן לתת את כל מה שיש לו ואפילו למסור נפשו כדי 'לנצח'.  לאחר נצחון המלחמה, כאשר כל מה שמנגד לאלוקות יובס וינוצח וייהפך ל[[אין ואפס]] ככלי חרס הנשבר, יתגלה כוחו של ספירה המנצח, יתגלה הקדוש ברוך הוא שאין עוד מלבדו. וכמו שכתוב על כלי חרס "שבירתם זו תקנתם", שגורמים לעולם להיות מתוקן ומזוכך הראוי להיות דירה לקדוש ברוך הוא שלכך נתאוה. כאשר מידת הנצח מתאחדת ומתכללת במידת הגבורה שעניינה שליטה עצמית, צדק וביקורתיות, ובעיקר יראת שמים, אז כל פעולה הנובעת ממידת הגבורה: ביקורת בונה, ענישה חינוכית וכיו"ב נעשות בהתמדה מתמשכת ועקבית ויעילותה רבה. זוהי מידת נצח שבגבורה. כאשר אדם מאלץ את מדת הנצח מצד קדושתה לצד הסטרא־אחרא, אזי אפילו אם הוא צדיק ותלמיד חכם, הוא נופל קשות. כדבר זה היא הניצוחקרה לתלמידיו של [[רבי עקיבא]], שלא נהגו כבוד זה בזה, והסביר רבינו שהרי ברור שרבי עקיבא חינך את תלמידיו לקבלת מושג אהבת ישראל, ואם זאת דוקא מתוך זו האהבת ישראל הם ניסו להכריח דעתם על חבריהם, תוך כדי שימוש במידת הנצח על הפן השלילי ובדרכים פסולות. בזה היה חטאם המר, ועל כן נענשו באופן גורף. על פי התניא{{הערה|פרק כט}} אדם יכול להשתמש במידת נצח שבגבורה באופן חד ונוקשה אך ורק כלפי עצמו (שנאמר "איזהו הגיבור-הכובש את יצרו"). כאשר הוא משיג בכך שהתרחק מה' בתכלית הריחוק ולבו נעשה כלב אבן שאינו נפתח בשום אופן לעבודת ה', אזי הוא צריך להנהיג בעצמו נבזות ונמאסות (בעיני עצמו), ולבטש ולהשפיל ולבזות את חומריות גופו עד העפר ממש, ולעשות זאת אפילו בקול רם (עם עצמו). אולם, עם הזולת הוא חייב להנהיג את כל המידות היפות שיכול להנהיג ולהשפיע על סביבתו בטוב ובנועם מירבים, מתוך אימוץ ההבנה ויכולות הסברה באופן מקובל על הכל, כאשר יכוון כושר ההתמדה שלו לשקף דוגמא אישית טובה כלפי הזולת. אם כן, שתי המשמעויות של מידת הנצח הן ניצחון והן נצחיות קשורות זו בזו ותלויות זו בזו. קודם כל אדם צריך להסיר כל דבר העשוי להפריע לו בקשר עם הזולת, שאז הזולת יהיה בבחינת מאזין ומקשיב אפילו לביקורת הבאה ממידת הגבורה, ועם זאת לדאוג שהקשר עם הזולת יימשך בהתמדה, והעמידה בתוקף כנגד המתנגדים להשפעהשאז יש סיכוי טוב שהזולת יהיה כלי קיבול ראוי לשפע שנותנים לו.

{{ערך מורחב|ערך=נצח והוד}}