שינויים

[[קובץ:ברוין סיום.jpg|200px|thumbממוזער|leftשמאל|הרב [[יוסף ישעיה ברוין]] עורך סיום ב[[770]]]]

[[קובץ:סיום רחובות.jpg|200px|thumbממוזער|leftשמאל|סעודת סיום בשיעור ש"ס, קהילת חב"ד [[רחובות]]]]

ה[[הלכה]] היא שבעת סיום מסכת, "מצווה לשמוח ולעשות סעודה" וגם אלו שלא נטלו חלק בלימוד המסכת משתתפים בשמחה{{הערה|1=פסק הרמ"א על [[שולחן ערוך]] יורה דעה סימן רמו, כו. דברי ה[[ש"ך]] וה[[ט"ז]] שם. שיחת י"א ניסן תשכ"ב בשיחות - [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4589&st=&pgnum=386 שיחות קודש תשכ"ב עמוד 364].}}.

נוסף על סיום לימוד המסכת בציבור יש להזכיר קודם גם את הנאמר בתחילת המסכת{{הערה|1=[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4589&st=&pgnum=388 שיחת י"א ניסן תשכ"ב על פי דברי הש"ך הנ"ל.}}. באם הדבר לא מתאפשר, מסתפקים באמירת נוסח ה'הדרן', בו אומרים "כשם שעזרתני לסיים... כן תעזרני להתחיל"{{הערה|התוועדויות תשמ"ה חלק ג' עמוד 1700שם].}}.

כאשר מסיימים ספר בתורה יש להתחיל מיד ספר נוסף, כפי שנוהגים ב[[שמחת תורה]], שמסיימים את התורה ומיד מתחילים מ"בראשית"{{הערה|1=[[מהרש"א]] עבודה זרה יט, א. וראה טור אורח חיים וברכי יוסף סימן תרסט. [https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=29512#p=4&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr= ועוד].}}. למרות זאת, ואף שאומרים בנוסח ה'הדרן' "כשם שעזרתני לסיים... כן תעזרני להתחיל", בפועל לא נהוג להתחיל באותו המעמד את המסכת הבאה, אלא מסתפקים באמירת נוסח זה{{הערה|1=[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15981&st=&pgnum=314&hilite= התוועדויות תשמ"ה חלק ג' עמוד 1700].}}.

בעת סיום כל ה[[ש"ס]] נוהגים לערוך חגיגה גדולה ביותר. הסיבה לכך היא, מצד גודל השמחה במאורע זה, כיוון שמדובר בסיום לימוד השבו מציינים עלייה {{מונחון|באין ערוך|ללא השוואה למצב הקודם}} ב[[תורה שבעל פהידיעת התורה]]{{הערה|1=[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16016&hilite=47fcf544-8648-4ee8-b4f9-679313714d75&st=%d7%9e%d7%a1%d7%9b%d7%aa&pgnum=270 התוועדויות תשמ"ב חלק ד' עמ' 2016], והדבר דומה ביותר לסיום התורה שבכתב.}}.

בעת הסיום {{ציטוטון|{{מונחון|מתכיפין|מסמיכים}} התחלה להשלמה}}{{הערה|שם=מרשות|נוסח פיוט "מרשות" ל[[חתן בראשית]].}}, ומתחילים שוב ללמוד את הש"ס מתחילת [[מסכת ברכות]]. הסיבה לכך היא, כיוון שהתורה היא [[בלי גבול]] ואין לה סוף, וכאשר מסיימים בלימוד התורה, באים לתוספת הכרה שצריכים להתחילה מחדש{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/10/3258.htm אגרות קודש כרך י', ג'רנח].}}.

*{{ציטוטוןציטוט|הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי}}. קטע זה נאמר שלוש פעמים.

*{{ציטוטוןציטוט|יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקינוּ וֵאלֹקי אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא רָמִי בַּר פָּפָּא נַחְמָן בַּר פָּפָּא אַחַאי בַּר פָּפָּא אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא רַפְרָם בַּר פָּפָּא רָכִישׁ בַּר פָּפָּא סוּרְחָב בַּר פָּפָּא אָדָא בַּר פָּפָּא דָּרוּ בַּר פָּפָּא}}.

מקור אמירת עשרה שמות אלו אינו ברור, ואף זהותם של נושאי השמות אינה ברורה. רב האי גאון נשאל לגביהם, וענה כי אינם כולם בניו של רב פפא המפורסם, והזכיר כי על פי המסורת, יש באמירת שמותיהם סגולה לזכרון{{הערה| מצוטט בספר האשכול לרבי ראב"ד השני, הלכות ספר תורה, סימן יד.}}. ה[[רמ"א]] פירש ש[[רב פפא]], שהיה עשיר, היה עורך סעודות סיום מסכת לעשרת בניו, וזכה ועשרת בניו היו [[תלמידי חכמים]], ואף קישר בדרך הדרוש בין שמות עשרת הבנים ובין עשרת הדיברות ועשרת המאמרות שעמם נברא העולם{{הערה|ים של שלמה על מסכת [[בבא קמא]], סוף פרק ז'}}.

*{{ציטוטוןציטוט|הַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹקינוּאֱלֹקֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ כּוּלָנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כּוּלָנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתְךָ. "מֵאֹיְבַי, תְּחַכְּמֵנִי מִצְו‍ֹתֶךָ, כִּי לְעוֹלָם הִיא-לִי". "יְהִי-לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ, לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ". "לְעוֹלָם לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ, כִּי בָם חִיִּיתָנִי". "בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמֽדֵנִי חֻקֶּיךָ". אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד}}.

*{{ציטוטוןציטוט|מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְּפָנֶיךָ ה' אלוקינו ואלוקי אֶלוֹקֵינוּ וֵאלוֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תּוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים. אָנו עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים. אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת. שֶׁנֱאמַר: וְאַתָּה אֱלֹקיםאֱלֹקִים, תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא-יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם; וַאֲנִי אֶבְטַח-בָּךְ{{הערה|תהלים נה, כד}}}}.

חלק זה זהה לתפילת [[בית המדרש]] המובא ב[[גמרא]]{{הערה| מסכת ברכות, דף כ"ח, עמוד ב'}}, אלא שתפילת [[בית המדרש]] נאמרת בלשון יחיד, וכאן שונתה ללשון רבים, עם פסוק נוסף מתהלים כפי מנהג האריז"ל.

*{{ציטוטוןציטוט|יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אלקיאֶלֹקַי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת כֵּן תַּעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם בִּי: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם{{הערה|משלי ו, כב. שם ט, יא. שם ג, טז. תהלים כט, יא}}}}.

[[קובץ:5כד טבת תשיב.jpg|200px|thumbממוזער|leftשמאל|סיום הש"ס ב[[התוועדות עם הרבי|התוועדות]] [[כ"ד טבת]] [[תשי"ב]] ; סיום הש"ס על ידי הרב [[מאיר אשכנזי]], לאחריו אמר הרבי 'הדרן' מפורסם]]מנהג רבים מישראל ובראשם גדולי ישראל בכל הדורות האחרונים, להשמיע במעמד זה [[פלפול]] בסגנון מיוחד, המכונה בשם "הדרן", על שם הנוסח הנאמר בסיום מסכת "הדרן עלך"{{הערה|1=[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15981&st=&pgnum=313 שיחת י"א ניסן תשמ"ה].}}. בפלפול מקשרים בין התוכן שבתחילת המסכת לסיומה, על יסוד הביטוי "מתכיפין התחלה להשלמה"{{הערה|שם=מרשות}}.

[[קובץ:סיום מהמ.jpeg|200px|thumbממוזער|leftשמאל|סיום בחצר [[מרכז משיח ירושלים]] בתשעת הימים [[תש"פ]]]]===בי"ט כסלו===[[אדמו"ר הזקן]] הנהיג שבכל שנה תתקיים בקהילות החסידים [[חלוקת הש"ס]]. נהוג לקיים את החלוקה ביום חג האולה [[י"ט כסלו]], ולערוך במהלך [[התוועדות]] החג את סיום הש"ס כולו. [[הרבי]] נוהג לומר ב[[התוועדות עם הרבי|התוועדות]] שיחה ובה [[הדרן]] על כל הש"ס לרגל המאורע.

הרבי נוהג לערוך סיום ב[[יום הילולא|ימי הילולא]]. באחת ההזדמנויות הסביר הרבי, שביום [[יארצייט]] נפעלת עליה מיוחדת ב[[נשמה]] באופן של {{מונחון|אין ערוך|ללא השוואה}} למצב הקודם, ולכן מקשרים כדי לקשר עליה זו לעליה שבאין אל עליה באין ערוך ב[[לימוד התורה|ידיעת התורה]], כמו בסיום - עורכים אז סיום מסכת{{הערה|1=[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16016&hilite=b8f4bb91-20bb-41a1-bf13-19ba093b26d7&st=%d7%9e%d7%a1%d7%9b%d7%aa&pgnum=270 שיחת כ' מנחם אב תשמ"ב].}}.

ישנם המביאים ראיה מדבריו של אביי (הובאו לעיל) שערך סיום מסכת, וכיון שבימיו לא היתה הייתה עדיין הגמרא כנראה ערך סיום על מסכת משנה. אך [[הרבי]] דוחה ראיה זו, מכיון שבימי אביי לימוד המשנה לא היה באופן שטחי כבימינו, אלא הלימוד היה מתוך [[פלפול]] בדברי המשנה באופן אותו אנו רואים בגמרא, וכנראה שבישיבתו ערך סיום על לימוד המסכת דווקא בצורה זו.