שינויים

|תמונה=[[קובץ:הגהות הצצ להנחה.jpg|250px]]

נולד ל[[אדמו"ר הזקן]], ב[[תמוז]] [[תקל"ט]]{{הערה|1=[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19806&st=&pgnum=158 ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ] שיחת כ"ז סיוון סעיף ו'.}}, או לדעה אחרת בשנת [[תקמ"ד]] ב[[ליאזנא]]{{הערה|שם=הרייצ|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, ח"ז, עמ' ט"ז}}. בריתו נערכה על ידי [[הצדיקים הנסתרים|צדיק נסתר]] בשם רבי בצלאל הרועה, והוא נקרא על שם סבו של [[אדמו"ר הזקן]] ר' [[משה פוזנר]]{{הערה|דברי ימי חיי כ"ק אדמו"ר הזקן, עמ' נ"א}}. מסופר ששנים עשר שנים לפני לידתו חי אדמו"ר הזקן בפרישות{{הערה|מגדל עז, הרב יהושע מונדשיין, במדור מעשה אבותי אות מא.}}.

בילדותו, הגיעו רבי [[שלמה מקרלין]] ורבי [[ברוך ממז'יבוז]] אל אדמו"ר הזקן, ואמרו לו בשיחה כבת כמה שעות כי החליטו [[החבריא קדישא]] להחרים את [[הגר"א]], ואמרו כי עשו על כך שאלה בעולמות העליונים, וענו להם על כך כי בכדי לעשות זאת יש צורך בכך שאחד מהמחרימים יהיה חריף ביותר בתורת הנגלה, ולכן באו אליו בכדי שיצטרף אליהם להחרימו. [[אדמו"ר הזקן]] סירב באומרו כי פעולה כזו כרוכה בניתוק הנשמה המוחרמת משורשה העליון, וכיוון שכך עלול המוחרם להגיע לידי כפירה ואפיקורסות - דבר שיגרור [[חילול ה']] גדול באם יקרה ל[[גר"א]]. במענה לכך אמר רבי שלמה על ר' משה שהיה ילד קטן ושיחק בחדר: "הוא ייעשה יעשה לך חילול ה'"{{הערה|על פי [[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] חלק י"ד עמ' קס"ו ורשימת דברי ימי חיי אדמו"ר הזקן. וברשימת הרבי הריי"צ מובא שאדה"ז הגיב על דבריו החריפים של ר' שלמה: "לא ישמע ה', ולה' הישועה" (ראו אוצר סיפורי חב"ד ח"ד ע' 298). לגירסה אחרת (מובאת בספר 'למען יידעו בנים יולדו' עמוד 258), כי רבי שלמה התבטא באופן כללי כי 'צאצאי אדמו"ר הזקן יעשו לו חילול השם', וענה לו על כך אדמו"ר הזקן כי גם אם כך יהיה - מובטח לו שהדבר לא יהיה בחייו, ושיעשו על כך תשובה. ראו גם בניצוצי אור (ויינגרטן) עמ' 172, אות קלט, אבל ראו בהערה 173 שם, ובהערה 32 לקמן.}}.

אביו שכר לו כ[[מלמד]] את ר' אליהו ראובן{{הערה|ספר השיחות, [[ת"ש]], עמ' 54}}. למד גם אצל ר' [[משה מייזליש]] את השפה ה[[רוסית]] והצרפתית{{הערה|דברי ימי חי חיי אדמוה"ז, עמ' קנז}}. בנוסף היה לומד גם עם אביו{{הערה|ספר השיחות ת"ש, עמ' 158}}

בהקדמת השולחן ערוך שנשרף שנדפס בפעם הראשונה לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן, הוא חתום בין בני אדמו"ר הזקן. כמו כן חתום עמהם על הקדמת והדפסת [[ספר התניא]] שהודפס בשנת [[תקע"ד]] בצירוף [[אגרת הקודש]] שהוסיפו אז.

{{הערה|רשימת היומן שם, עמ' ריג.}} , והחתימוהו על כורחו על מסמך שבו הוא מבקש להמיר את דתו.

[[הרבנית סטערנא]] ואחיו שלחו מכתב אל הקיסר ובו הם כותבים שהוא אולץ בכפייה לחתום על כך שברצונו להמיר את דתו, הקיסר לא נענה לבקשתם, וטען שהוא חתם על מסמך ההמרה מרצונו החופשי{{הערה|ראו בספר "עין תחת עין" להרב אליהו מטוסוב בכל הנ"ל.}}.

בזמן [[נשיאות]] [[אדמו"ר המהר"ש]] הופיע בעיר [[ליובאוויטש]] לכמה ימים, וביקר את הרבי ובני משפחתו. זהותו נודעה לאנשי ה[[עיירה]] רק לאחר שעזב את העיר. באותה תקופה הוא נראה כחסיד חב"ד זקן{{הערה|מסיפורי ר' [[דובער חסקינד]] בתשורה לחתונת סברדלוב-חסקינד, [[תשס"ז]]. ברשימת היומן משנת תרצ"א (עמ' ריג) כותב הרבי ש"פעם אחת בא ר'משה לליובאוויטש". וראו בניצוצי אור (ויינגרטן) עמ' 172 שפעם היה ר' משה בליובאוויטש אצל הרבי המהר"ש, וקרא הרבי המהר"ש לאשתו הרבנית כדי שר' משה יברכה. וראו שם בשם ר' יצחק הענדל [רב קהילת חב"ד במונטריאול] שבצעירותו בפולין הכיר יהודים זקנים שהכירו את ר' משה. עיי"ש.}}.

במשך שנים היה סיפור חייו של ר' משה לא ידוע, הספר [[בית רבי]] נמנע בלעסוק מלעסוק בסיפור מאסרו והתמקד בנידודיו בנדודיו לאחר המעשה, בשנת [[תרל"ו]] שלח החסיד ר' [[צבי חייקין]] מכתב לר' [[לוי יצחק שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)|לוי יצחק]] נכד אדמו"ר הצ"צ בו הוא מספר לו אודות נדודיו של ר' משה מעדויות של אנשים, מכתב נוסף אודות ר' משה שלח ר' צבי בשנת [[תרל"ז]] ל[[אדמו"ר המהר"ש]]{{הערה|המכתבים מופיעים בספר "תולדות רבי משה בן אדמו"ר הזקן", עמ' 132 ואילך. "אהלי ליובאוויטש", גליון ב, ניסן-אייר תשנ"ה, עמ' 55 ואילך.}}.

בשעת התייסדות איגוד 'התמים' אמר אדמו"ר הריי"צ לרב מפוסטוב שהגיע הזמן להתגלות פרשת משה, והראה לו אחד עשר תכריכי כתבי יד בחסידות מרבי משה, והוסיף שאין איש יודע אודותם מאומה{{הערה|הרב יהושע מונדשיין, מגדל עז. ראו גם לקמן בהערה 33.}}.

מסופר{{הערה|אוצר החסידים ניו יורק בערכו של הרב [[שניאור זלמן גוראריה]]. וכן בשיחת אדמו"ר הריי"צשבהערה הבאה.}} שכאשר אמר הרב [[שניאור זלמן גוראריה]] {{הערה|בניצוצי אור (ויינגרטן) עמ' 106 מובא בנוסח אחר משיחת הרבי הריי"צ "בר"ה תרצ"ז או תרצ"ו": "סיפר [=אדמו"ר הריי"צ] מר' משה בן אדה"ז. ושאל הרש"ג: ער האט תשובה געטאן? [=הוא עשה תשובה?], והשיב אד"ש [=אדמו"ר הריי"צ:] ח"ו, ער האט ניט געהאט אויף וואס תשובה צו טאן, ער איז געווען צדיק גמור [=ח"ו. לא היה לו על מה לעשות תשובה. הוא היה צדיק גמור]. וסיפר אד"ש שיש לו 11 ביכלעך דא"ח ממנו בכתב יד. אויף זיינס א ווארט רעכענט מען זיך אין חסידות (נוסח אחר: בויט מען אין דא"ח). וסיפר שאדה"ז אמר עליו: ער שרייבט ווי איך זאגט און מיין [=הוא כותב כפי שאני אומר וכפי שאני מתכוון]".}} ל[[אדמו"ר הריי"צ]] כי מקובל שבסוף ימיו עשה [[תשובה]], הגיב הרבי כי לא היה לו על מה לעשות תשובה.

* בתו, שרה רבקה, אשת הרב [[נחום יוסףשניאורסון]].

:* רבי [[שניאור זלמן שניאורסון (ירושלים)|שניאור זלמן (בעל 'נמוקי שזבנ"י')]].:* השד"ר רבי [[חיים צבי שניאורסון]]{{הערה|1=דוד תדהר (עורך), "חיים צבי שניאורסון", אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך א (1947). עמ' 38, אברהם יערי, שלוחי ארץ-ישראל, עמ' 816–819. ישראל קלויזנר, רבי חיים צבי שניאורסון: ממבשרי מדינת ישראל, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל'ג 1973.}}.