מענדל פינסקי
התמים מענדל פינסקי (? - תר"ס) מהתלמידים הראשונים בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בשנת תרנ"ז בעת ייסוד הישיבה, נפטר בשנת תר"ס בעקבות מחלה לאחר טביעה טרגית[1].
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד כבן בכור לאביו הרב חיים ישראל פינסקי שהיה שו"ב בעיירה אזאריץ' ברוסיה הלבנה.
באלול תרנ"ז החל את לימודיו בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בגרעין המייסד של הישיבה[2].
בשנת תר"ס בתקופת בין הזמנים שהה בדאצ'ה על יד ליובאוויטש למנוחה, בעת שהותו שם הגיעה אליו שמועה שאדמו"ר הרש"ב עתיד לומר מאמר חסידות בשבת הקרובה, בשל רצונו העז לשמוע את המאמר החליט להגיע באופן רגלי לליובאוויטש (מפני שלא היו ברשותו האמצעים לשכור עגלה) בדרך היה עליו לעבור גשר הבנוי מגלילי עצים המחוברים האחד לשני (כפי שהיו בנויים אז הגשרים) והוא מעד מהגשר ונפל למים הקרים, והיות וגופו היה חם מהמאמץ של ההליכה וקור המים הוא נחלה באופן קשה ביותר ולאחר כמה ימים נפטר[3].
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- אחיו - הרב התמים נטע פינסקי הי"ד, מדריך בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש ור"מ בישיבת תומכי תמימים בחרסון, נרצח על ידי פורעים בשנת תרע"ט.
- אחיו - הרב נחום הלל פינסקי - מתלמידי ישיבת תומכי תמימים, בהוראת אדמו"ר הריי"צ ניהל במסירות נפש מפעל לרהיטים שאיפשר לחסידים להתפרנס ללא חילול שבת.