עריכת הדף "מעיין"

'''מעיין''' הינו [[מים]] היוצאים וזוחלין מעמקי ה[[אדמה]], ומטהרים את האדם כאשר טובל הוא בהם, גם במקרה שאין בהם ארבעים סאה, ולמרות שהמים זוחלין - נעים כל הזמן, בשונה ממקוה שצריך ארבעים סאה, ושלא יהיו זוחלין.

למרות שהטבילה כשרה הן במעיין והן ב[[מקווה]], דינה של הטבילה במעיין, שונה מאשר הטבילה במקווה מים בדינים רבים.

ע"פ הלשון במכתבו של ה[[בעש"ט]], נקבע הלשון הרגיל בנוגע ל[[תורת החסידות]] - לשון הכתוב{{הערה|1= משלי ה, טז.}} "יפוצו מעינותיך חוצה".

וכיון שלשון זה הוא מענה דמשיח מלכא להבעש"ט, הרי זה בודאי בדיוק, היינו, שחלק זה שבתורה בפרט נקרא בשם מעיין.

יש ענינים שמותרים להדיוט ואעפ"כ אסורים לגבוה, לבית המקדש. ואחד מהם הוא 'הנעבד', דבר שעבדוהו ל[[עבודה זרה]], שאף שהמשתחוה לבהמת חבירו (ואפילו עשה בה מעשה) לא אסרה, כיון שאין אדם{{הערה|1=כלומר: אין לאדם שליטה על דבר שאינו שלו לפעול בו שינוי}} אוסר דבר שאינו שלו{{הערה|1=[[רמב"ם]] הלכות עבודה זרה פ"ח ה"א.}}. בכל זאת, בנוגע למזבח פוסק הרמב"ם{{הערה|1= הלכות איסורי מזבח פ"ד ה"ו.}} ש"הנעבד.. בין של חבירו.. הרי זה אסור", אלא שאיסור זה הוא משום מאיסותא{{הערה|1=ראה שם פ"ג ה"ו (מ[[תמורה]] כח, ב): "שנאמר כי משחתם בהם, כל שיש בו השחתה - דבר ערוה ועבודת כוכבים, פסול".}}, משום שאף שלא נשתנה להיות דבר האסור, לפי שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ולכן מותר להדיוט, ררי זה בכל זאת דבר המאוס, ועל דרך "הקריבהו נא לפחתך"{{הערה|1=מלאכי א, ח. וראה [[סוכה]] נ, א. ועוד.}}.

ולכאורה אינו מובן: מהו ההבדל בין המשתחוה לבהמה שאינה שלו שאסורה למזבח, להמשתחוה למעיין שאינו שלו שמימיו מותרים למזבח - דלכאורה, גם על המים חל ענין של מיאוס, ומשום זה אין להעלותם על המזבח?

וההסבר: בהמשתחוה לבהמה - אי אפשר ליקח אותה מציאות של בהמה זו ולהקריבה על גבי המזבח, לפי שנעשית דבר המאוס. אבל בהמשתחוה למעיין - כשלוקחים מים מן המעיין אין זו אותה מציאות של מים שהיו בהמעיין, שהרי בהיות המים בתוך המעיין הרי הם מציאות המעיין, וכדי לנסכם על גבי המזבח צריכים להוציאם תחילה מן המעיין, ואז נעשים מציאות חדשה (שלא נאסרה כיון שגם לא נעבדה).

מה שאין כן המשתחוה למעיין הנובע בארצו, שנאסר לא רק משום מאיסותא, אלא איסור גמור{{הערה|1=גם להדיוט, ראה לחם משנה בהל' עבודה זרה שם. - ומ"ש "פסולין לנסך", הוא לפי דמיירי כאן בהל' איסורי מזבח.}} - לא פקע האיסור על ידי זה שמוציאים המים מן המעיין, דלא גרע מגידולים של דבר האסור שגם הם אסורים לפי שבאים מן האיסור{{הערה|1=ראה [[פסחים]] לד, א. }}.

ע"פ הסברה זו יש לבאר גם קס"ד בנוגע למעיין:

ולכאורה אין זה מובן כלל: אם כאשר נפסקו המים ממקום חיבורם מטהרים באשבורן - איך יתכן שבהיותם במקום חיבורן, שאז ניתוסף בהם ענין נעלה, יפסלו מלטהר באשבורן, ולא יטהרו אלא בזוחלין?!

וההסברה בזה - שבהיות המעיין כמו שהוא, הרי כל הענינים שבו הם חלק ממציאות בפני עצמה שנקראת "מעיין", ולכן חל עליהם כל הגדרים של מעיין, שא' מהם הוא שמטהר בזוחלין; מה שאין כן לאחרי שנתלשו ממקום חיבורם, יש להם דין של מים חיים שנתלשו, ואז חלים עליהם גדרים אחרים שאינם במעיין.{{הערה|1=ומצינו דוגמא לכך (שדבר המחובר למקורו אינו אותה מציאות כמו לאחרי שנפסק ממקורו) בדין נוסף בתורה - דעת ר"ש בנוגע לביכורים ש"חוזר וקורא אותם ביכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע" ([[ביכורים]] רפ"ג). וההסברה בזה - לפי שכל זמן שהפירות מחוברים עדיין לאילן ולקרקע השדה, אינם נקראים בשם "פירות", אלא "שדה" (כל אשר בשדה), ולכן ס"ל לר"ש שעדיין אי אפשר לקדש אותם לשם ביכורים. ודוגמתו בנדו"ד - שכאשר המים נמצאים בתוך המעיין, עדיין אינם מציאות של מים, כי אם מציאות של מעיין, שמורכב מחלקים מסויימים שמהם יכולה להיות אחר כך מציאות של מים. וראה גם צפע"נ מהדו"ת ל, א.}}.

=== הנמשל בתורת החסידות ===

ויש לומר, שזהו גם החילוק בתורה - "אין מים אלא תורה"{{הערה|1=[[ב"ק]] יז, א. וש"נ.}} - בין נגלה דתורה לפנימיות התורה:

בנגלה ד[[תורה]] - עיקר הכוונה היא "לאפשא לה"{{הערה|1=זהר חלק א' יב, ב. הובא בתורה אור מקץ לט, ד.}}, להוסיף ולהרבות בתורה, היינו, שע"י הלימוד באופן של משא ומתן, מיוסד על כללי התורה, הרי הוא מחדש בתורה{{הערה|1= ראה הלכות ת"ת ל[[אדמו"ר הזקן|אדמו"ר הזקן]] פ"ב ה"ב. וש"נ.}}, כפי יכולת השגתו ושורש נשמתו{{הערה|1= ראה שם פ"א ה"ד. [[תניא]] פ"ד.}}.

[[קטגוריה:טהרה]][[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]