שינויים

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=[[רבי יהושע]] אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות, לבנות מעלות את השחורות{{הערת שולייםהערה|תאנה של תרומה שחורה או לבנה שנפלה למאה תאנים של חולין חציין שחורות וחציין לבנות כולן מצטרפין לבטלה.. ואס שחורה נפלה מעלה אחת מן השחורות ואם לבנה מעלה אחת מן הלבנות והשאר חולין כשהיו. רע"ב.}}, [[רבי אליעזר]] אוסר{{הערת שולייםהערה|אם שחורה נפלה השחורות אסורות ואם לבנה נפלה הלבנות אסורות. רע"ב.}}, ו[[רבי עקיבא]] אומר בידוע מה נפלה (שחורה או לבנה) אין מעלות זו את זו, וכשאינו ידוע מה נפלה מעלות זו את זו{{הערת שולייםהערה|1=ב[[רמב"ם]] נפסקה הלכה כרבי עקיבא, ד"אם אין ידוע אם שחורה היתה הייתה ואם לבנה, עולה באחד ומאה מן הכל".}}.}}

טעמו של רבי אליעזר האוסר בדין זה, מובן בפשטות, שהרי במציאות לא נתערבה התרומה אלא בחמשים{{הערת שולייםהערה|אם לבנה - בין חמשים הלבנות, ואם שחורה - בין חמשימ השחורות.}}, וממה נפשך אין מאה מהמין שנפל. וכתבו מפרשים, שרבי יהושע סובר, שכיון שאם היה רוצה היה דורסן ומערבן הכל ביחד, לכן כולן מצטרפין לבטלה{{הערת שולייםהערה|ואף שאין מבטלין איסור לכתחילה, מבאר התוי"ט ד"הני מילי להרבות בהיתר כדי לבטל האיסור, אבל בכהאי גוונא שאינו מרבה בהיתר אלא משנה האיסור מכמות שהי' ומפרידן כאשר היה מקדם כדי לערבם יחד, בכהאי גוונא נ"ל דשרי לבטל לכתחילה"}}.

וכן צריך עיון בדעת רבי עקיבא: מה בכך שאף אדם אינו יודע אם שחורה היתה הייתה או לבנה ו"כולן בספק איסור", הרי ספק זה הוא רק בהידיעה של האדם, אבל במציאות - לא נתערבה התרומה במאה (שהרי תאנה לבנה אינה מתערבת עם תאנה שחורה (וכן להיפר), ובלשון התוספות "אין השתורות ראויות להיות בספק דימוע שלעולם השחורות ניכרות מתוך לבנות"); ואין כאן תערובת של אחד ומאה?

אך רבי יהושע ורבי עקיבא סוברים, שתערובת יבש ביבש מספיק גם כשהוא רק מצד הגברא - בידיעת האדם{{הערת שולייםהערה|שאינו ידוע היכן האיסור}}. וזהו גם טעמו של רבי עקיבא שסובר ש"כשאינו ידוע מה נפלה מעלות זו את זו" - מחמת תערובה בידיעת האדם, ובנדו"ד בידיעתו הם מעורבין בכל המאה.

סתם, אלא זוהי) דרך הכל לדרוס התאנים; וכיון שתערובת דיבש ביבש הוא{{הערת שולייםהערה|לא התערובת בפועל, במציאות, בהחפצא, אלא}} התערובת שבידיעת ומחשבת

בין רבי יהושע לרבי עקיבא היא,{{הערת שולייםהערה|לשון הירושלמי: בשידע ושכח, על דעתי' דרבי יהושע מעלה על דעתי' דרבי עקיבא אינו מעלה.}} שרבי יהושע סובר שכיון דשכח הוי כאינו ידוע לו בשעת שנפלה, ור"ע סובר שהואיל וידע בשעה שנפלה אין מעלות זו את זו, על אף ששכח אחר כך. [[הרמב"ם ]] שפסק כר' עקיבא, פסק גם כן בדברי הירושלמי, שאם ידע מה היתההייתה= אחר שנפלה ושכח הרי כולן מדומעות.

לפי זה, מוקשית לכאורה סברתו של רבי עקיבא, למה כשידע ושכח כולן מדומעות ואין מבטלות זו את זו, הרי עכשיו כולן בכלל ספק איסור? ואין לומר דכיון שכבר נדמעו החמשים (כשידע), שוב אין מתבטלים אחר כך כששכח" - שהרי מפורש במשנה "סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה (סאה) ואחר כך נפלו שם חולין אם שגג מותר", דאף שמתחלה לא היו מאה לבטל ונדמעו, הרי כשאח"כ כשאחר כך נפל שם עוד בשוגג מצטרפין לבטל, ולמה לא נאמר גם כאן דכאשר שכח{{הערת שולייםהערה|וה"ז שוגג.}} הרי כולן בספק איסור ומצטרפין לבטל?

הרבי מסביר הטעם שענין זה, דידיעת ומחשבת האדם בכוחה לפעול בדבר שחוץ ממנו, מפורש בתרומה דוקא - כי יסוד הדין דמחשבה ד[[מחשבה]] פועלת מפורש בנוגע לתרומה, שלמדין מהפסוק "ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן", שמכך לומדים שבמחשבה שב[[מחשבה]] בלבד תהיה תרומה. ואף שנדון זה אין מדובר אינו בדין הפרשת וקדושת תרומה אלא בדין ביטולה של התרומה, שהתאנים מותרות באכילה, מכל מקום זה נובע מכך שבדיני תרומה מחשבת האדם יש לה כח מיוחד.

מכך מלמד הרבי, הוראה בדבר גודל ערך ידיעת ומחשבת האדם, הן בצד הלא טוב, עד כמה צריכים להיות זהיר מ[[מחשבה]] בלתי טובה, כי נוסף על חומר הדבר מצד עצמו הרי זה מזיק גם ל[[עולם]] סביבו, והן{{הערת שולייםהערה|ומרובה מדה טובה.}} בגודל העילוי והצורך במחשבה ב[[מחשבה]] טובה, לחשוב בטובת הזולת, דנוסף על העזרה במעשה בפועל או ב[[דיבור]], הרי גם [[מחשבה ]] מועלת הרבה.