שינויים

חתן שנראה בו נגע ממתינים לו שבעת ימי המשתה, ונחלקו התנאםי במקור דין זה: יש הלומדים זו מ"וביום הראות בו בשר חי", משמעש שיש יום שאי אתה רואה בו, ויש הלומדים זאת מהפסוק "וצווה הכהן ופנו את הכלים מהבית" ומכאן אנו רואים שחס הקדוש ברוך הוא על ממונם של ישראל, ומה לדבר הרשות ממתינים לו לדבר מצווה לא כל שכן. [[הרבי ]] מסביר כי יש חילוק בין שני מקורות הדינים: לפי הלימוד מהפסוק "וצווה הכהן", מדובר בגדר של דחייה, וכפשט הלשון "ממתינים", ואילו לפי הפסוק "וביום וב[[יום]] הראות בו בשר חי" מדובר ביום שמופקע לגמרי מדין ראיית נגעים, וכפשטות משמעות הלשון "יש יום שאי אתה רואה בו". הרבי אף מוסיף בסוגרים כי יתכן ויש חילוק [[הלכה|הלכתי ]] בין שני הילפותות, שכן אם הילפותא היא מהפסוק וביום הראות בו בשר חי, כלומר שמופקע לגמרי מדין נגעים, אם כן יש לומר שאם ראה בדיעבד הכהן את הנגע וטמא אותו אין הנגע טמא, שכן יו זה מופקע לגמרי מדין ראיית נגעים, אך אם הדין הוא דין של המתנה ודחייה יש לומר שאם בדיעבד ראה הכהן את הנגע אין הנגע טמא.

הרבי מוסיף כי גם על פי [[תורת החסידות]] יש חילוק בין שני מקורות הדינים; וזאת על פי דברי המרבה[[רמב"ם ]] המסביר כי במצוות נגעים טמון [[חסד ]] השם, שכאשר אדם דיבר [[לשן הרע]] חס הקדוש ברוך הוא עליו להחזירו בתשובה ושם נגעים בביתו כדי לעורר אותו ולהחזירו בתשובה שלימה. לפי זה נמצא של מהותה של מצוות נגעים היא מאהבת השם אל בניו עם ישראל ולהחזירם בתשובה, ולכן גם בפרטים אלו של המצווה טמון חסד השם מיוחד, שחס הקדוש ברוך הוא עליו, אם כי בדין שממתינים לו לדבר הרשות נראה יותר חסד השם על ממונם של [[רשע|רשעים]], ואילו בכך שממתינים לחתן ל[[חתן]] נראה יותר חביבות השם לדבר מצווה של רשעים; ולהוסיף, שבעוד שהחביבות לממונם של רשעים מראה את אהבת השם ליהודי מעצם שם ישראל שלו, הרי שבכך שממתינים לו לחתן נראה חשיבות מעשה המצווה של רשעים, שמצד מעשיו הוא{{הערת שוליים|1=[[ליקוטי שיחות]] [[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15831&hilite=4aa2908e-0606-4421-ba2e-ac049c90ffa1&st=%D7%91%D7%91%D7%90+%D7%A7%D7%9E%D7%90&pgnum=48 לקוטי שיחות חל"ז עמ' 37 (עמ' 48)] חלק ל"ז עמ' 48].}}

*'''פ"ב מ"ד.''' האיש נראה כעודר כו׳ כו', האשה כעורכת. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14955&st=&pgnum=97 לקוטי שיחות עמ' 84 (עמ' 97)]