10,341
עריכות
שינויים
הוספת מקור
{{אות|שם=אותיות מנצפ"ך|תמונה=[[קובץ:מנצפך.jpg]]}}
'''אותיות מנצפ"ך''' הן [[אותיות]] כפולות (מם פתוחה ומם-סתומה, נון כפופה ופשוטה וכדו') ואמרו רז"ל: {{ציטוטון|מנצפ"ך צופים אמרו}}, שהם נביאי הדורות, אשר גילו והזכירו את אופן השימוש באותיות הללו{{הערה|גמרא מגילה ב, ב.}}, כ"ב האותיות הרגילות הן ב[[ה' חסדים]], והאותיות הסופיות הן ב[[ה' גבורות]]{{הערה|ע"ח שער כה דרוש ב מ"ק, אוה"ת נ"ך א'רו}}.
כי מאחר ש[[לשון הקודש]] אינה שפה הסכמית שבני האדם יצרוה והסכימו עליה, אלא היא תורה שניתנה מאת ה', ולכל אות יש ערך ומשמעות רוחנית בהתאם לשורשה העליון, לכן רק ה[[נביא|נביאים]] מוסמכים להורות את אופן השימוש באותיות התורה.
==מקור המושג==
מנצפ"ך צופים אמרום: הנה פשוט שהאותיות הסופיות לא חודשו על ידי הנביאים, אלא היו כבר בלוחות הברית, כמו שאמרו חז"ל{{הערה|מסכת סופרים פ"ב}} מ"ם וסמ"ך בנס היו עומדים, וכן, מנצפ"ך הלכה למשה מסיני{{הערה|ירושלמי מגילה א ח}}. והכוונה שצופים אמרום אינה שחדשו אותם, אלא שברבות העיתים נשתכח אם מקומן באמצע התיבה או בסופה, והנביאים, שנקראו צופים (מנצפ"ך: [[נוטריקון]] 'מן-צופים') חזרו ויסדו דבר זה{{הערה|על פי גמרא מגילה ב, ב. כתב העת בית אהרן וישראל גליון קטו, תשס"ה, עמודים קא – קטז}}
המקור הקדום ביותר בו מוזכר מנצפ"ך הוא מדרש רבה{{הערה|קורח רע"א}}, ומצוטט מאוחר יותר בפרקי דר' אליעזר{{הערה|בן הורקנוס – מתקופת הגאונים}} ובילקוט שמעוני{{הערה|לר' שמעון הדרשן מפרנקפורט, חי בתקופת המאה הי"ג}}, וזו לשונו: