שינויים
שינויים
אישיותו התאפיינה בצניעות רבה. על כל איגרת נהג לחתום בתואר "השפל באמת", וגם על מצבתו לא הסכים שיכתבו דברי הלל, אלא רק את שמו.
בימי המגיד התגורר במינסק. לאחר פטירתו חזר לויטבסק והשתקע בהורודוקי הסמוכה, כאן ריכז סביבו אלפי חסידים ובתוכם מן הגדולים, אנשי שם, מתלמידי המגיד, ביניהם [[אדמו"ר הזקן]].מנחם מנדל היה למעשה ובפועל לפי צוואת המגיד ראש החסידים לאחר הבעל שם טוב והמגיד עצמו.
רבה הייתה השפעתו של מרכז חסידי זה על יהדות ליטא ורוסיה הלבנה, ובימיו גדלה בהן התנועה החסידית.
בשנת [[תקל"ז]] נסע ר' מנחם מענדל יחד עם [[אדמו"ר הזקן]] לוילנא כדי להסביר לגאון את דבר החסידות ולהסיר חששות מלבו, אולם הגאון סירב לקבל את הבאים. ר' מנחם מענדל, ברצותו להימנע ממריבות ומלחמות, החליט לעזוב את שדה-המערכה הקשה בליטא, יחד עם האדמ"ור הזקן . באמצע הדרך חזר בו האדמ"ור ומנחם מנדל עלה לארץ יחד עם רבי אברהם מקאליסק. ובחודש [[אדר]] תקל"ז עלה לארץ-ישראל בראש קבוצת חסידים בת שלוש מאות איש.
הם הגיעו ארצה ב[[ה' אלול תקל"ז]] והתיישבו ב בתחילה בפקיעין . לאחר מכן עברו ל[[צפת]]. בשל רדיפות ערבים ותורכים בעיר, העתיק וכן מאחר שנדחו מהקהילה הקיימת העתיקו את מושבו מושבם לעיר טבריה.
אף ביושבו בארץ-ישראל עמד ר' מנחם מענדל בקשרים מהודקים עם חסידיו בגולה על ידי שדרי"ם ואגרות. כאשר האדמור הזקן היה אוסף הכספים בחוץ לארץ עבורם .
נפטר ביום ב', [[ר"ח אייר תקמ"ח]] (1788) בהשאירו את בנו-יחידו ר' משה. נקבר בבית העלמין הישן בטבריה בחלקת תלמידי [[הבעש"ט]].