מנחם מענדל גולומבוביץ

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב מנחם מענדל גולומבוביץ' (סביבות תרנ"ב - סביבות תשכ"ט) היה מנכבדי קהילת חב"ד בלנינגרד בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה.

תולדות חיים[עריכה]

נולד בסביבות שנת תרנ"ב להוריו ר' אברהם יצחק ומרת אסתר גולומבוביץ'.

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם רעייתו מרת ליבה בת ר' יעקב זאב ורבקה רחל קורנרוט וקבע את מגוריו בוורשה.

בזמן מלחמת העולם הראשונה, נדד עם משפחתו לרוסיה על מנת לברוח מהחזית, וכיון שכוונתו היתה נסיעה לזמן קצר, השאיר את הבת הבכורה מרים גיטל תחת השגחת הסבא והסבתא, אך מיד עם סיום המלחמה החלה מהפכת האזרחים הגדולה ובסיומה ירד מסך הברזל ולא התאפשר לחזור לפולין, וההורים לא זכו לפגוש יותר בבתם.

בשנת תר"פ נפטרה רעייתו מרעב וממחלה, והוא נותר לגדל לבד את ארבעת בנותיו הקטנות, אך לאחר שחלה אף הוא במחלה זיהומית קשה, נשלחו הילדות הגדולות לבית יתומים ממשלתי והבת הקטנה לבית הרפואה.

רק כעבור ארבע שנים הצליח להוציא את בנותיו מבית היתומים לאחר שנישא בזיווג שני למרת רבקה, והוכיח בפני הרשויות שהוא 'מסודר' ויכול לגדל בכוחות עצמו את הילדות.

לפרנסתו עסק כשען, ואת מגוריו קבע בדירה הסמוכה לבית הכנסת הגדול שבעיר.

בתקופת מגוריו בלנינגרד, למד בחברותא עם הגאון מרוגוצ'וב, רבי יוסף רוזין.

ביתו שימש כבית הכנסת אורחים על אף הסכנה הגדולה שבדבר, כשהוא מעניק מפיתו ולפעמים אף נותר רעב ללחם על מנת להאכיל את האורחים.

בתחילת שנות הצדי"ק נאסר לאחר שהעלילות עליו שהוא סוחר בזהב, כשהעילה לכך היתה שתחת ידו עברו שעוני זהב רבים (שניתנו לו על מנת לתקן אותם), והוא נענש במאסר שלוש שנים, כשעול הפרנסה נופל על כתפי בנותיו.

בזמן מלחמת העולם השניה נפטרה רעייתו רבקה מרעב וממחלות, והוא נישא בשלישית.

ר' מענדל נותר בלנינגרד סמוך לבנותיו פסיה ושרה, עד לפטירתו בשלהי שנות הכ"ף.

משפחתו[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]