מלאכת הוצאה מרשות לרשות
מלאכת המוציא מרשות לרשות היא אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת. מלאכה זו נקראת גם 'טלטול'.
האיסור
אסור להוציא בשבת דברים וחפצים מרשות אחת לשנייה. ובתוך ‘רשות היחיד’, אפילו היא בית גדול שיש בו חדרים רבים, מותר לטלטל חפצים ללא הגבלה, מפני שכל ‘רשות היחיד’ נחשבת לרשות אחת, והזזת החפצים בתוכה אינה נחשבת הוצאה מהרשות. אבל ב’רשות הרבים’ רשאי אדם לטלטל חפץ בתוך ד’ אמותיו בלבד, משום ש’רשות הרבים’ שייכת לכולם, וכיוון שכך, מותר לכל אדם להשתמש רק באותן ד’ אמות שהוא בתוכן. אם מקיפים את ‘רשות הרבים’ בחומה או גדר, ואף סוגרים את השערים בלילות, מגלים בה את היסוד האחדותי, את המכנה המשותף, ואזי היא נעשית מתוקנת כ’רשות היחיד’, ומותר לטלטל בכולה. וכדי לתקן ‘כרמלית’, אין צורך להקיף אותה בגדר או חומה, אלא די להקיפה ב’צורות הפתח’ בלבד, ועל ידי כך היא נעשית כ’רשות היחיד’ שמותר לטלטל בתוכה [1].
טלטול נר
טעם האיסור
בגמרא [2] מצינו שהאיסור בנר שהיה דולק בשבת וכבה, הוא מטעם מוקצה מחמת איסור. ואף שדבר זה מבואר בדעת ר' יהודה, מ"מ בזה גם ר' מאיר מודה לו, ולא מסתבר שנחלקו בטעם האיסור בזה. ומבואר ברש"י [3] ובגמרא [4] מוקצה מחמת איסור אסור.
פסק הלכה
הגמרא [5] מביאה מחלוקת של רב אחא ורבינא. לדעת אחד מהם הלכה לפי ר' שמעון מלבד מוקצה מחמת מיאוס, ולדעת האחר גם במוקצה מחמת מיאוס הלכה כר' שמעון, ורק במוקצה מחמת איסור אין הלכה כמותו.
הגמרא מסיימת שם שבמוקצה מחמת חסרון כיס גם ר' שמעון מודה שאסור.
טלטול מת
טלטול מת הוא איסור טלטול של אדם שמת, ואין בו רוח חיים. בנושא הטלטול של המת ישנה מחלוקת גדולה בין רב לשמואל. רב סובר שאסור, בגלל שזה טלטול מהצד , אך שמואל סובר שמותר (ע"י כך ששמים עליו ככר או תינוק)
בגמרא מבואר שגם לרב מותר לטלטל את המת על ידי שיניח עליו ככר או תינוק.
היתר הטלטול
הריטב"א[6] אומר שמכיוון שהכיכר או התינוק עושה את המת טפל אליהם , מותר לטלטל על ידם.
ומה שהתירו במת על ידי כיכר או תינוק, אמר רש"י [7] שהוא משום כבוד הבריות, והרמב"ם [8] אומר שהוא משום שאדם בהול על מתו.
טלטול שברי כלים
כלים שנשברו בשבת או בערב שבת, אסור לטלטלם בשבת.
בתלמוד ובהלכה
בגמרא [9] כתוב שקוץ שנמצא ברשות הרבים מותר להוליכו פחות פחות מארבע אמות.
כתב הראבי"ה [10] שעל פי זה יש להתיר כל מידי שיש לחוש להיזקא, כגון מנורה התלויה במקום שיש חשש שתזיק, ואין לחוש לזה משום מוקצה. גם המרדכי [11] העתיק דברים אלו בשם הראבי"ה. ובארחות חיים לוניל [12] כתב בשם יש אומרים, ששברי כלים אף שאינם ראויים למלאכה כלל, אם הם במקום היזק כגון על השלחן או באמצע הבית, מותר לפנותן דומיא דקוץ בכרמלית, וכן הוא בכלבו [13].
פסיקת ההלכה
כל הפוסקים פסקו כדעת תנא קמא, שמותר לטלטל שברי כלים בין שנשברו בערב שבת ובין שנשברו בשבת אם זה ראוי למלאכה.
בירושלמי [14] נשאלה שאלה למה כאן אסור לטלטל אלא אם כן ראוי למלאכה, אולם בהוצאה אדם חייב על הוצאת זכוכית אפילו אם זה לצורך מלאכה. הירושלמי עונה שצריך לחלק בין זכוכית עבה לזכוכית דקה. יש שסוברים שבהוצאה מדובר בדקה ולכן אפילו הוציא בשביל מלאכה חייב, אך במוקצה מדובר בזכוכית עבה.
טלטול מן הצד
טלטול מן הצד הוא האופן בו מותר לטלטל מוקצה בשבת, כאשר אינו מגביהו ומטלטלו טלטול גמור.
צנון הטמון בקרקע וקש שעל גבי המטה
המשנה [15] אומרת שאם יש קש על גבי המטה ואדם רוצה לישן על זה, מותר לו לנענע את הקש בגופו אבל לא בידו, אלא אם כן היה הקש נועד להאכלת בהמה שאז אינו מוקצה ומותר. ממשנה זו מוכיחה הגמרא [16] שטלטול מן הצד לא נקרא טלטול.
פסיקת ההלכה
השולחן ערוך [17] פסק שטלטול מן הצד מותר כאשר הוא לצורך דבר המותר, אך לצורך דבר האסור אסור, וזהו כדעת הרי"ף כפי שהבינוהו רוב הראשונים ופסקו כוותיה. וכן כתב השו"ע להתיר לטלטל את המת אם צריך למקום המת כיון שלצורך דבר המותר הוא. ודבריו בזה הם על פי רבנו ירוחם [18] והובאו דבריו בבית יוסף והסכים להם.