פתיחת התפריט הראשי
ציונו הק' של התנא רבי יהודה בן תימא, בעל המימרא "הוי עז כנמר קל כנשר רץ כצבי וגבור כארי", בעלמא.[1]

המדות הם תכונות בנפש האדם, חלק מהם באים לו בתולדה, וחלק מהם באו לו מתוך הרגל הנעשה טבע.

בניגוד לאומות העולם שכל מידותיהם רעות, אצל יהודי אפילו במידות נפשו הבהמית כלול גם טוב (וכל שכן נפשו האלוקית - שכולה אך ורק טוב וקדושה ואינה קיימת כלל אצל הגוי). וטעם הדבר, כי מקור נפשו הבהמית של הגוי הן שלוש קליפות הטמאות, אך מקור נפשו הבהמית של יהודי היא קליפת נוגה, שיש בה[2] גם טוב (וכלולות בה שלוש המידות שהן סימן היהודי: ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים.[3])

מכל מלמדי השכלתיעריכה

על פי התורה, יש ללמוד מידות טובות, מכל נברא בעולם, עד שאמרו כי לולי ניתנה התורה, היינו לומדים צניעות מחתול וגזל מנמלה. שלמה המלך מעורר את האדם ללמוד זריזות וחכמה מהנמלה ודרכיה - לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם[4].

העיף הראשון בטור שולחן ערוך הוא: יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי וגבור כארי.

כל המדות, אף גם המדות הלא טובות, או גם רעות על פי תוארם ושמותיהם, אפשר להשתמש בהם לעבודת ה' על פי התורה. וכמו שהרב הצדיק ר' משולם זוסיא מהאניפאליא למד כמה דרכים בדרכי העבודה מגנב:

  • הצנע לכת.
  • דבר היותר קטן חשוב כדבר גדול - אל תהא מצווה קלה בעיניך.
  • עמל בטרחא גדולה.
  • אם לא הצליח בפעם הראשונה חוזר הרבה פעמים. - בלי יאוש.[5]

מידות טובות ותורהעריכה

בהיום יום מובא, כי רבי משה שניאורי בנו של רבינו הזקן, בהיותו כבן ח'-י"א שנה, למד את הסוגיא בשבחן של חכמים במסכת גיטין[6], ונסתפק בפירוש הפשוט של מאמר רבי שמעון בן יוחאי שם "וכן אמר ר"ש לתלמידיו: בניי, שנו מדותי, שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של רבי עקיבא". בתוך כך נכנס רבינו הזקן ואמר - בניגון, כדרכו בקדש: תורה שניתנה לנו כולה מדות טובות, אפילו העונשין שבה הם באמת חסד וטוב, ושני הפירושים אחד הם והא בהא תליא: אי אפשר להיות מדות טובות בלי תורה, ואי אפשר לתורה בלי מדות טובות. ככל הנ"ל קרה גם להצמח צדק בהיותו בגיל ח'-י"א שנה[7].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שוליים

  1. לפי רוב הדיעות. כיום קברו מצויין בטעות בשטחי דאלתון, ללא כל מקור מוסמך לכך.
  2. כמובן ששלוש מידות אלו (ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים) קיימות גם בנפש האלוקית, ואדרבה - באופן נעלה בהרבה מאשר בנפש הבהמית, ומוזכרות בתניא באגרת הקודש יב, ומובן גם מעיון בפרק ג'.
  3. אדמו"ר הזקן,ליקוטי אמרים.
  4. משלי ו, ו.
  5. היום יום ג' אייר. ההערות אחרי המקף אינן במקור.
  6. ס"ז א.
  7. היום יום, כ"ג אלול.