שינויים

המוחין - שכל האדם הוא הכח להשיג ולהבין עניינים שכליים כמו כן ההנחות וההשקפות השכליות של האדם נכללים בתואר מוחין, ואילו המידות עוסקים ברגש האדם כלפי הזולת (אם ברגש עצמו כאהבה כ[[אהבה]] ושנאה או ברגש להשפיע כחסד ורחמים ו[[רחמים]] וכו').

המוחין אינם יוצרים "קשר" בין האדם לזולת, משא"כ מה שאין כן המדות שכל עניינם יצירת "קשר".

דהיינו ב"מוחין" גישתו הוא האם אני מבין או לא. ודבר שאינו מובן בשכלו אינו קיים מבחינתו. יוצא שמציאות הזולת מצד עצמו אינו תופס מקום, (ולכן אינו מכריח אותו בכלום לא להבין ולא רגש וכיו"בוכיוצא בזה).

משא"כ מה שאין כן ה"מדות" מתחילים בזולת. כלומר: היסוד למדות הוא זה שהזולת תופס מקום אצלו, ו"הזולת" הוא זה שיוצר אצל האדם את הרגש וכן את סוג הרגש אם קירוב או ריחוק וכיו"בוכיוצא בזה.

ונמצא ההבדל: במדות האדם קשור ל"זולת" והזולת פועל בו, משא"כ מה שאין כן במוחין הוא "מובדל" מהזולת. שהזולת אינו תופס מקום וגם ההשכלה שהשיג קיים רק בגלל ש"הוא" הבין אותו ואילולי היה מבין אותו לא היה תופס מקום כלל.{{הערה|שם= ל"ט 53|ראה לקו"ש חלק לט עמוד 53 ואילך ובהערה 18 שם ועוד}}

*"פעולת המוחין" בכדי להבין אין צורך בזולת, גם האדם לעצמו ללא זולת יכול להשכיל השכלות. ואדרבה בכדי לעמוד על דבר שכל על בוריו הוא דווקא כשהאדם לבדו ואילו הזולת מבלבלו.{{הערה|בספר המאמרים תרס"ו משמע שענין זה הוא ראיה לעצם המוחין וראה ד"ה אלה פקודי [[תש"ל ]] פרק ד}} "פעולת המדות" (השפעת החסד וכדומה) דווקא לזולת, למי שיוכל להשפיע בפועל. ויתירה מזו אלא שגם "התעוררות המידות" (כאברהם אבינו שציפה לאורחים) דווקא עם אם ישנו זולת בעולם (שייך להתעורר ברצון להשפיע לו) וכשאין זולת במציאות לא שייך להתעורר במידה. ויתירה מזה שכל זמן שהמידה היא רק בהתעוררות בלי ההשפעה לזולת בפועל, חסר במידה (כאברהם אבינו ש"הצטער" שאין לו אורחים בפועל) {{הערה|אלה פקודי תש"ל}}

כגון, המדות שבאדם וכן ה[[רצון]] שלו אינם מועילים להשגה{{הערה|לבד הרצון להתחכם שדווקא ע"י על ידי יתחכם מ"מ מכל מקום עליו להיות בהעלם שבהתגלות הוא סתירה לשכל. תרס"ו שם}} ומפריעים לה ולכן בשעת פעולת המוחין הם מתעלמים.

אמנם בין העלאה של המוחין למדות יש הבדל שמהות העלאה של המוחין הבדלה והתנתקות, ושל המדות עניינם רצון ומשיכה {{הערה|ראה המשך תרס"ו עמוד קיד}}

משאין כן במדות אף שגם הם נמשכים ומתפעלים מהדבר (וזה מורה על הקשר הרגשי שיש להם לדבר, שלכן נמשכים איליואליו) הרי זה לא באופן שדבוקים בו ומיוחדים עם הדבר רק הם כדבר הנמשך לזולתו (זה המשמעות "התפעלות" הנפש מתפעלת ומשנה ע"י על ידי הזולת שחוץ ממנו).

 (לכן הדבקות היא חרישית משאין , מה שאין כן ההתפעלות היא ברעש והתלהבות לפי שאין ההתפעלות דבקות וייחוד לגמרי.{{מקור}})

ולכן הולדת המדות מהמוחין הוא ללא התעסקות מהמוחין להוליד אלא בדרך ממילא {{הערה|מאמר גדול יהיה כבוד הבית [[תשכ"ב ]] ספר המאמרים מלוקט חלק ד עמוד שלו ואילך}}

המוחין ב[[עולם האצילות]] הם ה[[ספירות]] [[חכמה]] [[בינה]] ו[[דעת]] האור האלוקי שבהם הוא למעלה משיכות לעולם, מבחינתם אין מקום לעולם כי בדרגה זו אין מקום לזולת, (גדר העולם הוא זולת לקב"ה בורא העולם).

אמנם המדות של [[עולם האצילות ]] [[חסד]] [[גבורה]] וכו'. מכיוון שכל ענין המדות הוא דווקא לזולת לכן עניינם הוא שיהיה עולם. ואדרבה לולי העולם לא היה שייך מדות.(לכן בריאת העולם היתה ע"י הייתה על ידי המדות כנרמז בפסוקים ראה ערך [[מדות]])

(אמנם גם המוחין יש איזה שייכות לעולם, אבל זה רק באור שמאיר חוץ מהמוחין - "מוחין שבמדות" שהוא חיצוניות בלבד, (ולא בהתלבשות) כנ"ל{{הערה|ספר המאמרים [[תש"ח ]] עמוד 272}}).

[[עשר הספירות]] נרמזים בארבעת האותיות של שם [[הוי"ה]] המוחין באותיות [[י"ה]] (י'-חכמה, ה-בינה) והמדות באותיות [[ו"ה]] (ו-ששת המידות, ה-מלכות) ההבדל בין המוחין למדות "מוחין לעצמן והמדות לזולתן" מתבטא אף בזה עפ"י על פי המבואר ששם הוי"ה מתחלק לשניים שאותיות י"ה מרמזים על האור הנסתר והנעלם ועליו נאמר "הנסתרות לה' אלוקינו"{{הערה|תקוני זהר דף סג עמוד ב ודף קכט עמוד א וראה גם לקוטי תורה בעלותך דף כ"ח עמוד ד}} ועל האותיות ו"ה נאמר "והנגלות לנו ולבננו" - "וה-נגלות" שהאור שבדרגה זו מתגלית אל הנבראים והוא האור של המדות העליונות.

{{ערך מורחב|נפש האדםנשמה}}

אמנם בשונה מהספירות למעלה שהמדות נחשבים כ"הנגלות" ומרומזים באות "ו" של שם הוי"ה. באדם לעומת זאת מבואר בתניא (אגרת התשובה פרק ד) שמדות האדם שייכים לאות "ה" הראשונה של שם הוי'ה והיא מוגדרת כ"נסתרות" ורק [[מחשבה ]] דיבור ומעשה נחשבות אצלו כנגלות.

הסיבה, נפשו של האדם מלכתחילה שייכת לזולת לכן זה שהרגש מתייחס ומושפע מהזולת אינו מגדיר אותו כנגלות מכוון שבסופו של דבר זה רגש שלו (ואינו כדיבור שהוא עניין חיצוני לגמרי) משא"כ מה שאין כן למעלה הרי [[הקב"ה ]] עצמו מובדל באין ערוך לעולם ולכן המדות שמתייחסים לזולת הרי זה נחשב כנגלות {{הערה|שם= ל"ט 53}} ===רוח ו[[נשמה]] - רוח ואש ===ה[[נשמה]] מחולקת לחמש דרגות [[נפש]] [[רוח (חלק הנפש)|רוח]] [[נשמה]] [[חיה]] [[יחידה]]. דרגת ה[[נשמה]] נקראת גם "[[אש]]" כלשון הפסוק "נר ה' נשמת אדם". ענינה של דרגה זו היא כאש שמסתלקת למעלה כך ה[[נשמה]] בדרגה זו נמצאת בעליה ובהסתלקות, לעומת דרגת ה"רוח" שהיא כרוח שמתפשטת עולה למעלה וגם יורדת למטה. ה[[נשמה]] מתלבשת במוח ("ה[[נשמה]] שבמוחי") והרוח בלב במידות ולכן ה[[נשמה]] היא כאש מפני שענין המוחין הוא בעליה ו[[הסתלקות]] והמידות הן בהעלאה והן בהמשכה כנ"ל.{{הערה|ספר המאמרים תרס"ו שם}}

*"מוחין דבקות מדות התפעלות" מצד המוחין אין דרישה לקיום המצוות לפי שבמוחין נרגש [[דביקות ]] עם הענין האלוקי המושג בשכל ולכן לא נרגש שחסר משהו, לעומת זאת במדות מכיוון שהיא בהבדלה מאלוקות והיא רק מתפעלת ממנו כדבר שחוץ ממנו היא מרגישה שהיא בריחוק ומביאה דרישה חזקה לקיום מצוות רצון ה'.

ולכן קיום המצוות וחיותן באמת היא ע"י על ידי המדות שבלב דווקא{{הערה| ראה [[תניא ]] פרק ד}}

* מאמר ד"ה איתא במדרש תהילים [[תהלים]] ספר המאמרים תרל"ד עמוד נד ואילך

* [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=31621&st=&pgnum=275 ספר המאמרים [[תש"ח ]] עמוד 272] 

{{[[קטגוריה:תורת החסידות]][[קטגוריה:ספירות}}]][[קטגוריה: ערכים בלימוד תורת החסידות]][[קטגוריה:ספירות|*קבוצות מושגים בחסידות]]