פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 498 בתים ,  12:00, 18 בנובמבר 2014
===המוחין לעצמו מדות לזולת===
מהותו של השכל מתעסק באדם עצמו המוחין אצל האדם הוא כח אישי, כלומר ענינה, ההבנה האישית שלו מה ואיך '''הוא -''' מבין את העניין. (לא שייך להבין כי כך כתוב)לעומת זאת המדות מתייחסים לזולת כמו שהוא במציאותו מחוץ לאדם, ורגש האדם- מבין ענינו מה אני חש כלפיו.זה המשמעות ההבדל אם אומרים "מוחין לעצמו". לעומת זאת כל עניין המדות - הדגש הוא תחושת הנפש כלפי הזולתעל הבנת האדם, כל ענין המשאין כן ב"מדות לזולתלזולתו"שמציאותו של הזולת קיימת והמידה עניינה התחושה כלפיה.   שינוי זה מתבטא בכל הדרגות שבהם כדלקמן.
'''מוחין'''
*"מהות המוחין" היא השגה והבנה שהאדם עצמו יבין את ההשכלה ואין לזה שייכות לזולתולזולת.
*"פעולת המוחין" להבין ולהשיג דבר שכל אין לזה צורך בזולת, גם האדם לעצמו ללא זולת יכול להשכיל השכלות. ואדרבה, לפעמים בכדי לעמוד על דבר שכל על בוריו הוא דווקא כשהאדם לבדו.{{הערה|בספר המאמרים תרס"ו משמע שענין זה הוא ראיה לעצם המוחין וראה ד"ה אלה פקודי תש"ל פרק ד}}
זה שענין המוחין הם לא להשפיע לזולת כי אם לעצמו הוא לא רק ביחס לזולת שחוץ לאדם אלא אף ביחס לשאר כוחות האדם עצמו, שאין ענין המוחין לפעול להשפיע בשאר הכוחות כוחות הנפש. ויתירה יתירה מכך שבשעה שמשכיל על כל הכוחות להיות בהעלם ואם איזה כח יתגלה ויתבטא וכו' יבלבל להשגת המוחין(והוא מפני שענין המוחין הוא מה אני מבין, כנ"ל ומציאותו של הזולת מפריעה להגיע לזה).
'''מדות'''
*"מהות המדות" הם ההתייחסות של האדם לזולתו לאוהבו או לשנאתו לרחם או להתחסד ושייך דווקא כשקיים זולת במציאות.
*"התעוררות המדות" (כאברהם אבינו שהתעורר במידת החסד וציפה לאורחים) הרי זה דווקא עם ישנו מציאות של זולת בעולם למי להתחסד לכן , אז שייך להתעורר במידת החסד ברצון להתחסדאיתו.
*"פעולת המדות" (לרחם או להשפיע חסד) דווקא אם יש מציאות של זולת למי להשפיע בפועל(כאברהם אבינו שבזמן שלא מצא אורחים הצטער על אי מילוי מדת החסד).
5,403

עריכות