שינויים

אמירת '''מודה אני''' היא [[הודאה]] לה' על החזרת ה[[נשמה]] אחרי שהופקדה בלילה בידי [[הקב"ה]]{{חלונית|כותרת=מוֹדֶה אֲנִי|רוחב=30%|תוכן=מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם. שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה. רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:​|מקור=|ניקוד=כן}}

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן="אמירת '''מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך''' היא תפילת [[הודאה]] לה' על החזרת ה[[נשמה]] אחרי שהופקדה בלילה בידי [[הקב"}}ה]]. נאמרת מיד בהתעוררות משינת הלילה.

התפילה מקובלת ברוב תפוצות ישראל והיא אחת התפילות המוכרות ביותר, אף על פי שהיא אינה מופיעה ב[[תלמוד]] וב[[שולחן ערוך]]. מקורה הראשון הוא בספר '''סדר היום''' שחיבר ה[[מקובל]] ה[[צפת]]י רבי [[משה בן מכיר]]. ב[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]]{{הערה|ירושלמי, ברכות ד א, דף כט עמוד ב}}}} ישנה תפילה אחרת שדומה מעט בנוסחה: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שהוצאתני מאפילה לאורה", ואולם תפילה זו שבירושלמי היא חלק משלוש תפילות שנאמרות בשלושת חלקי היום.

התפילה מסתיימת בביטוי "רבה אמונתך", שמקורו בפסוק ב[[מגילת איכה]] (ג, כג): "חדשים לבקרים - רבה אמונתך". משמעות הביטוי הוא שה' מצדיק את האמון בו בהחזרת הנשמות ה[[נשמה|נשמות]] המופקדות אצלו. שיבוש רווח בפיסוק התפילה הוא חיבור המילה 'רבה' למילה 'בחמלה' הקודמת לה, במקום חיבורה למילה 'אמונתך' הבאה אחריה.

יש לומר מודה אני מיד כשמתעורר, כדי על ידי זה יזכור את ה' הנצב עליו ויקום בזריזות.<REF>{{הערה|1=[[אדמו"ר הזקן]] פסקי הסידור.</REF>}}, ומכיון שבנוסח זה של מודה אני אין בו שם מז' שמות שאינן נמחקין, אין איסור לאמרו קודם נטילת ידים בעוד שאין ידיו נקיות.<REF>{{הערה|1=פסקי הסידור.</REF>}}

מאמר חסידי ידוע{{הערת שולייםהערה|מובא גם ב[[היום יום]] ל[[י"א בשבט]].}} אומר: סדר היום מתחיל ב"מודה אני" ואת זה אומרים קודם נטילת ידים, אפילו בידים טמאות, כיון שכל הטומאות בעולם אינן מטמאות את ה"מודה אני" של יהודי. הוא יכול להיות חסר בזה או בזה, אבל ה"מודה אני" נשאר שלם.

ענינו – כשם שחיובן של "מודה אני כו'" על פי חלק הפשט שבתורה ברכות הנהנין הוא – הודאה לה' על "שהחזרת בי נשמתי". ואף שמברכים על החזרת הנשמה ברכת אלקי נשמהמיד כשנהנה (ועוד טרם שנהנה), בכל זאת צריך לומר כן גם "מודה אני כו'", כי החיוב להודות דברכת הודאה על החזרת הנשמה - שהיא הנאה היותר גדולה, וכוללת את כל ההנאות הפרטיות שבעולם - הוא מיד כשניעור משינתו.

– ובהיות ש[[ברכת אלקי נשמה]], להיותה בהזכרת השם, אי אפשר לאומרה עכשיו קודם נטילת ידים, צריך לכל הפחות להודות על החזרת הנשמה מיד כשניעור משינתו באמירת מודה אני. == על פי הרמז ==החזרת ה[[נשמה]] בכל בוקר רומזת ל[[תחיית המתים]]. כי כמו שהחיוב דברכת הנהנין הוא מיד כשנהנה (ועוד טרם שנהנה)[[שינה]] היא אחד מששים במיתה, ובמילא, החזרת הנשמה היא מעין [[תחיית המתים]]. וזהו "שהחזרת בי נשמתי כו' רבה אמונתך": מזה ש"החזרת בי נשמתי", כן גם החיוב דברכת הודאה אנו יודעים ש"רבה אמונתך" ל[[תחיית המתים]].{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/inyono/10&search=%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%94+%D7%90%D7%A0%D7%99 ענינה של תורת החסידות]}} ==על פי הדרוש ==  החזרת הנשמה בכל בוקר - "חדשים לבקרים" - מה ש[[הקב"ה]] מחזיר להאדם את נשמתו שהפקידה אצלו ואינו מעכבה בעד החוב שהאדם חייב לו, מראה על גודל אמונתו של [[הקדוש ברוך הוא]] - "רבה אמונתך". ומזה אנו דורשים ולמדים, שגם האדם צריך להיות איש אמונים באופן כזה, ואסור לו לעכב את פקדונו של חבירו בשביל החובות שהמפקיד חייב לו. == על פי הסוד== "מלך חי וקיים" הוא בחינת ה[[מלכות]] כמו שהיא מיוחדת עם בחינת ה[[יסוד]], [כי "מלך" מורה לספירת המלכות, ו"חי וקיים" - לספירת היסוד], וזהו "מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי", שהחזרת הנשמה באה מבחינת המלכות כמו שהיא הנאה היותר גדולהמיוחדת עם בחינת היסוד.==על פי תורת החסידות==התחלתו של סדר היום הוא במודה אני, וכוללת שאומרים אותו קודם נטילת ידיים אפילו בידים טמאות, לפי שכל הטומאות שבעולם אינן מטמאות את ה"מודה אני" של יהודי. אפשר שיהיה חסר בענין זה או בענין אחר - אבל ה"מודה אני" שלו נשאר תמיד בשלימות. וענין זה הוא מצד היחידה דוקא: בד' הבחינות, [[נפש (חלק הנפש)|נפש]] [[רוח (חלק הנפש)|רוח]] [[נשמה (חלק הנפש)|נשמה]] [[חיה (חלק הנפש)|חיה]], שייך ענין הפגם או גם טומאה כו', אבל מצד היחידה שבנשמה שמיוחדת תמיד ב[[עצמותו]] יתברך, אין שייך כל ההנאות הפרטיות שבעולם פגם וטומאה חלילה, ונשאר תמיד בשלמותו. (וזהו טעם הפנימי על מה שב"מודה אני" לא נזכר שום שם מז' השמות שאינם נמחקים, כי מכיון שה"מודה אני" בא מצד בחינת היחידה - הוא מיד כשניעור משינתו[[עצם הנשמה]], הרי ההודאה של [[עצם הנשמה]] היא ל[[עצמות|עצמותו יתברך]] "דלא תפס בשם").

ובהיות ==מנהגים=={{שכתוב|פסקה=כן}}בראש ספר 'סדר היום', שבו נכתב לראשונה נוסח 'מודה אני', שאותו יש לומר לומר מיד כשניעור משנתו, לא נתבאר אופן אמירתו. בשולחן ערוך רבנו הזקן{{הערה|מהדו"ת סי' א ס"ו.}} כתב רק ש"ישהה מעט עד שיגמור נוסח זה בעודו שוכב או יושב" (כדי שלא ימהר לקום ויסתכן). אך [[ברכת אלקי נשמהאדמו"ר הריי"צ]]בשיחה{{הערה|בשיחת יום ב' דחג-השבועות תש"ט סי"ג (שנדפסה לראשונה לאחר ההסתלקות בקונטרס עט, קונטרס חג השבועות, ספר המאמרים תש"י עמ' 244, וכן בסה"ש תש"ט עמ' 330).}} שאמר גילה פרטים בנידון מימי ילדותו{{הערה|תרגום מאידיש}}: "...כאשר חינכו אותי לומר 'מודה אני', ציוו עלי להניח יד אחת אל השנייה, ולהרכין את הראש, וכך לומר 'מודה אני'. "כשהתבגרתי מעט, אבל עדיין בימי הילדות, שאלתי את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק: מדוע כשאומרים 'מודה אני' צריכים להניח יד אחת אל האחרת, ולהרכין את הראש? והוא ענה לי: באמת צריך לעשות מבלי לשאול מדוע, אבל הרי אמרתי לך שתשאל הכול אצלי. "הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק קרא פנימה לר' יוסף מרדכי המשרת, להיותה בהזכרת השםיהודי בן שמונים, אי אפשר לאומרה עכשיו ושאלו: כיצד אתה אומר 'מודה אני' בבוקר? ענה ר' יוסף מרדכי: אני מניח יד אחת אל האחרת ומכופף את הראש. שואל אותו שוב כ"ק אאמו"ר הרה"ק: מדוע אתה עושה כך? עונה ר' יוסף מרדכי: איני יודע. כשהייתי ילד קטן לימדו אותי כך. "אתה רואה – אומר לי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק – הוא עושה כך מפני שאביו לימד אותו כך. וכך קודם נטילת ידים-לכן, עד משה רבינו ואברהם אבינו, שאברהם אבינו ע"ה היה היהודי הראשון. צריך לכל הפחות להודות על החזרת הנשמה מיד כשניעור משינתו באמירת לעשות מבלי לשאול מדוע...". וכך נכתב ב[[ספר המנהגים]]: "כשאומרים 'מודה אני' צריכים להניח יד אל יד (צו לייגן איין האנט צו די צוייטע) ולהרכין את הראש"{{הערה|1=עיונים בפרטי המנהג ראה ב[http://www.habad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=3088&CategoryID=861 גיליון התקשרות 623].}}. === על פי הרמז הכרזת יחי לפני מודה אני===החזרת העל יסוד דברי הרבי בשיחת שבת פרשת תולדות תשנ"ב, שהיהודי מיד בקומו משנתו עוד קודם שאומר 'מודה אני' נמצאת אצלו בגלוי עצם הנשמה, וה[[נשמההתקשרות]] בכל בוקר רומזת לשלו עם ה[[תחיית המתיםיחידה הכללית]]. כי , נוהגים חסידים רבים להכריז עוד קודם 'מודה אני' את הכרזת הקודש '[[שינהיחי אדונינו מורינו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד]] היא אחד מששים במיתה, ובמילא, החזרת הנשמה היא מעין '{{הערה|1=הרב [[תחיית המתיםטוביה דורון]], '''[http://hageula. וזהו com/study/law/15032.htm מודה אני והכרזת 'יחי אדוננו' בקומו משנתו]''', בתוך "שהחזרת בי נשמתי כו' רבה אמונתךהערות התמימים ואנ": מזה ש"החזרת בי נשמתישי"ל ע"י תלמידי התמימים בישיבת חב"ד צפת, אנו יודעים שגליון כסלו תשס"רבה אמונתך" לה עמ' 10-22.}}. בין הרבנים שעודדו הנהגה זו: הרב [[שלמה זלמן לבקיבקר]], הרב [[זלמן נוטיק]], הרב [[תחיית המתיםשמעון וייצהנדלר]].<REF>{{הערה|1=[http://chabadlibraryhageula.orgcom/study/bookslaw/default15032.htm סרטון וידאו בו מעודד הנהגה זו].aspx?furl}}, הרב [[לוי יצחק גינזבורג]]{{הערה|1='''[https://admurabc770.org/inyonoarticle_node_4633/10&search=%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%94+%D7%90%D7%A0%D7%99 ענינה של תורת החסידותחינוך חסידי מגלה את עצם הנשמה]</REF>===על פי חלק הדרוש === ''', באתר חב"ד אור אין סוף.}}, ועוד.

החזרת הנשמה בכל בוקר – "חדשים לבקרים" – מה שהקב"ה מחזיר להאדם את נשמתו שהפקידה אצלו ואינו מעכבה בעד החוב שהאדם חייב לו, מראה על גודל אמונתו ==ראו גם==* [[השכמת הבוקר]]* [[קונטרס עניינה של הקדוש ברוך הוא – "רבה אמונתך". ומזה אנו דורשים ולמדים, שגם האדם צריך להיות איש אמונים באופן כזהתורת החסידות]], ואסור לו לעכב המבאר את פקדונו עניינה של חבירו בשביל החובות שהמפקיד חייב לו.תפילת מודה אני על פי ה[[פרד"ס]] והחסידות

=== על פי חלק הסוד שבתורה=לקריאה נוספת== "מלך חי וקיים" הוא בחינת ה[[מלכות]] כמו שהיא מיוחדת עם בחינת ה[[יסוד]]*'''בהיכלא דמלכא''', [כי "מלך" מורה לספירת המלכותיריעה מתורת הרבי על מעלת מודה אני, ו"חי וקיים" – לספירת היסוד]תוכנה, וזהו "מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי", שהחזרת הנשמה באה מבחינת המלכות כמו שהיא מיוחדת עם בחי' היסוד.===ענינה והשפעתה על פי תורת החסידות===התחלתו של סדר היום הוא במודה אניכולו, שאומרים אותו קודם נטילת ידיים אפילו בידים טמאותבטאון 'היכל ליובאוויטש' גליון ד', לפי שכל הטומאות שבעולם אינן מטמאות את ה"מודה אניי" של יהודי. אפשר שיהיה חסר בענין זה או בענין אחר – אבל הא ניסן תשפ"מודה אני" שלו נשאר תמיד בשלימות.ג, עמוד 9

וענין זה הוא מצד היחידה דוקא==קישורים חיצוניים==* הרב [[שלום דב וולפא]], [http: בד' הבחינות//chabad.co.il/?template=article&topic=92&article=222 מודה אני], ב[[נפשאתר חב"ד בישראל]] , י"א [[רוחאייר]] התש"ע (25.04.2010)* [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=74581 מה מחשבתו של חסיד לפני אמירת "מודה אני"?], באתר [[נשמהחב"ד אינפו]] חיה יחידה, שייך ענין הפגם או גם טומאה כול שבט התשע"ג (10.02.2013)*[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1442712 על המצווה הראשונה בבוקר] באתר בית חב"ד {{בית חבד}}*[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=6960&CategoryID=1412 "מודה אני"] במדור ניצוצי רבי גיליון [[התקשרות (גיליון)|התקשרות]] 833*'', אבל מצד היחידה שבנשמה שמיוחדת תמיד בעצמותו ית', אין שייך כל פגם וטומאה חלילה, ונשאר תמיד בשלמותו[https://col.org.il/news/144626 אזר אומץ ושאל: מהי התפילה החביבה ביותר על הרבי?]''' {{וידאו}}{{COL}}