[[תמונה:העיירה_ליובאוויטש.jpg{{פירוש נוסף|leftנוכחי=עיירה ליובאוויטש|thumbאחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|250px|ציור מפת הראו=[[חסידות חב"ד]] [[עיירהליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[משתמש:לוחם חב"די/פורטל:ליובאוויטש|פורטל:ליובאוויטש]]}}[[קובץ:מוזיאון ליובאוויטשהעיירה_ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מוזיאון ציור מפת ה[[עיירה]] ליובאוויטש]]'''ליובאוויטשלְיוּבַּאווִיטְש''' (בכתיב עברי מודרניבעברית: לוּבַּבִיץ. באנגלית: '''לובביץ''''Lyubavichi. ברוסית: Люба́вич. בפולנית: Lubawicze) היא [[עיירה]] קטנה ב[[רוסיה]] במחוז סמולנסק סמוך לגבול [[בלארוס]]. נוסדה לפני כחמש מאות שנים ותמיד התקיימה בה קהילה חשובה של [[יהודי]]ם. ייחודיות עיירה זו היא, שבמשך מאה ושתיים שנים היתה העיירה מרכזה של תנועת [[חב"ד]] העולמית, מה שנתן לה את שמה '''תנועת ליובאוויטש''' ואת מנהיג התנועה ל- '''[[הרבי מליובאוויטש]]'''.
בעיירה העיירה ליובאוויטש שכן מרכז תנועת הייתה מקום מושבם של רוב נשיאי [[חסידות חב"ד מתקופת [[אדמו"ר האמצעי]] שקבע בה את מושבו. בהמשך התגוררו בעיירה: [[אדמו, ושימשה כמרכז פעילות חסידות חב"ר הצמח צדק]]; [[אדמוד במשך 102 שנה (תקע"ר המהרג - תרע"ש]]; ו[[אדמו). גם כיום, שנים רבות אחרי עזיבת העיירה, ממשיכה חסידות חב"ד להקרא "חסידות חב"ר הרשד ליובאוויטש"ב]].
כרגיל באותן התקופות ובאותן המקומותבבית העלמין בליובאוויטש נמצאים אהלי כ"ק אדמו"ר הצ"צ, מזמן לזמן היו פורצות שריפות בעיירה. שריפות אלו גרמו לנזקים רבים ולאבדן בתי העץ שהיו נשרפים כליל. לאחר השריפות שהיו בעיירה קנו עוד חלקות באותה חצר בליובאוויטש ובנו עליהן בתים מרווחים יותר, עד שהפכה כל החצר להיות כ"'''החצר בליובאוויטש'''ק אדמו" - המתוארת בספרות החבר המהר"דיתש. והשטח בו גרו בעבר [[רבותינו נשיאינו]], משמש כיום כמוזאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.
==השם==
לא ידוע מה היה שם העיירה שניתן לה ע"י מייסדה, ולא ידוע אם בכלל נתנו לה שם. רק לאחר תקופה ניתן לה השם "ליובא" (שפירושו ברוסית ובפולנית: "אהבה"). ובמשך הזמן צורפה גם הסיומת "וויטש", וכך נוצר השם המלא "ליובאוויטש"{{הערה|"ספר הזכרונות" פ"א. אך ראה בספר "ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" עמ' ו שכתבו, שמצינו מסמך משנת ה'רנ"ד, שכבר בו נקראת ליובאוויטש בשם זה ("ליובאוויטש"). ובעמ' יא כתבו : "ברשימה אחרת של הרבי, מובאת הערכה באשר לתקופה שבה החלה העיירה להיקרא בשם זה: "הגאון שלום שלמה, זקן הרבנית של הרה"צ ד' יששכר דוב, בהיותו ילד שמע מפי זקנים וישישים שהם היו רגילים לקרוא שם היישוב "ליובא" כמו שהיו קוראים אותה בילדותם". ומזה יש לשער אשר בשנות ה'ש"נ - ה'ש"ס (1560 - 1590) לערך נקראה שם העיר "ליובאוויטש".}}.
== הקמת העיר ==בספר הזכרונות של הרבי הריי"צ כותב{{הערה|שם}}, שהשם "ליובא" ניתן לעיירה על שם ה[[אדמו"ר הריי"צאהבת ישראל]] מסופר באריכות סיפור הקמתה שאפיינה את דמותו של מייסד העיירה, על ידי יהודי בשם רבי [[ר' מאיר]], שהתפרסם באהבתו לכל אחד. ר' מאירהרבה לגמול חסד עם כולם, יהודי קדוש מן הנסתריםושמו נודע לתהלה בכל הסביבה והתפרסם למרחקים. על שמו נקראה העיירה אותה הקים בשם "ליובא" (אהבה).
העיר כונתה בשם ליובאויטשו[[המהרי"ל]] (אח רבינו הזקן) כותב{{הערה|שארית יהודה למהרי"ל (אחי רבינו הזקן), אבן העזר סי' נב (ליובא = אהבה, ויטש = סיומתבתשובה ששלח לכ"ק אדמו"ר הצ"צ בעניין כתיבת שם "ליובאוויטש" בגט)}}, ברוסית) שהשם ניתן על שם אהבת יושביה לכל הנבראיםשמו של השר הראשון שהקים את העיירה, אפילו לבעלי החייםששמו היה "לובייעצקי".
==מרכז חסידות חב"דמיקום==[[קובץהעיירה ליובאוויטש נמצאת במרכז היישוב החקלאי "ליובאביצ'י" (Любавичское сельское поселение) בחבל רודניאנסקי שבמחוז סמולנסק (סמוך לגבול בלארוס). סמוכה לעיירות:חצר רבותינו נשיאינו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת חצר רבותינו נשיאינו]]בחירת העיירה ליובאווטשבבינוביטש, דוברומיסלא, רודניא, עיירה קטנה ונידחתליאזנא, כמרכז [[חסיודת חב"ד]]לאדי, נתבארה על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]]:והרדישטש.
לא בכדי נועדה בעבר, בעקבות מלחמות בין [[ליובאוויטשרוסיה]] לתפוס מקום כה נכבד, תחילה בחיי הו[[צדיקפולין]]ים הנסתרים ומאוחר יותר בחיי אדמו"רי וחסידי חב"ד. ליובאוויטש, בגלל מעמדה הגאוגרפי המיוחדהייתה העיירה עוברת לעיתים קרובות בין המדינות{{הערה|אמנם למרות זאת, תושביה הגויים תמיד היו פולנים, היתה מקום מתאים לאנשים בעלי שאר-רוחולא רוסים (ספר הזכרונות).}}. בשנת ה'רפ"א (1521) חתם וואסילי השלישי מלך רוסיה על הסכם מסירת כמה עיירות באיזור סמולנסק לפולין, להתנזרות מהעולםביניהם גם העיירה ליובאוויטש. החיצון והתמסרות מוחלטת לתורה ולעבודת הסכם דומה חתם איוואן האיום בשנת ה'שט"ז (1556){{הערה|"ליובאוויטש - תולדות העיירה" מאת הרב שלום בער לוין}}. במהלך השנים עברה העיירה גם בין המחוזות אורשה, או כדי להתחיל בחיים חדשים המבוססים על העקרונות המוסריים הטהורים של התורהסמולנסק, ויטבסק ומוהילב.
==תיאור כללי==ליובאוויטש מעולם לא היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה עיר גדולה, למרות שבתקופות מסוימות היו זורמים אליה מאות [[חסידים]] מכל רחבי רוסיה. שטח העיירה הוא כקילומטר וחצי על קילומטר וחצי. בצפון העיירה זורם נהר גדול שנקרא "נהר ברזינה"{{הערה|מקור נהר "בריזנה" היה בכפר הנושא אותו שם. כפר זה עצמו נקרא כן בגלל יער עצי הליבנה המקיפו. 'עצי ליבנה' ברוסית: בריוזה Березы (ספר הזכרונות).}} (reka berezina), ובמערב העיירה זורם עוד נהר, קטן יותר (reka khuditsa), שנקרא "נהר המצבה"{{הערה|משום שהוא נובע מתוך אחת המצבות בבית העלמין העתיק. האותיות שעל גבי המצבה היו מחוקות, ולכן אי אפשר לדעת של מקום מבודד והעניקו לתושביה תחושת התבודדותמי היה הקבר שנמצא שם. מדור לדור נמסרה האזהרה שלא להשתמש במי "נהר המצבה" לשתיה או לרחצה (ספר הזכרונות). כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתבודד לנפשם, להתייחד עם בוראם ולהתקרב אל ה' ובריאתו}}.
במשך מאה ושתיים שנה שימשה ליובאוויטש כמקום מושב לארבעה דורות העיירה מוקפת בייערות גדולים, שמשווים לה מראה של נשיאי חבמקום מבודד. וכפי שכותב [[הרבי הריי"ד, וכמרכז לחסידות החב"דית על מאות אלפי חסידיה במרחבי רוסיה ובמדינות העולם.ליובאוויטש היתה עיירה קטנה, התגוררו בה כשלוש מאות משפחות יהודיות וכמאה משפחות נוכריות{{הערת שוליים|מבוא ל'צ]] ב[[ספר הזכרונות' ח"א.}}.]]:
{{ציטוט|תוכן===תקופת אדמו"ליובאוויטש, הנמצאת בפלך מוהילוב (במחוז בבינוביץ, ואחר-כך במחוז אורשה) ושוכנת על נהר דנייפר שברוסיה הלבנה, היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד, והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתיחד לנפשם ולהתקרב אל ה' ובריאתו. זו הסיבה לעובדה שצדיקים נסתרים רבים קשרו את גורלם עם ליובאוויטש והטביעו עליה את חותמם, עד שאנשים המתוודעים אל תולדותיה של ליובאוויטש, מראשית ייסודה, מתרשמים ממנה כעיר אגדית, הקשורה בפרק מרתק ומותח של חיים יהודים"ר הזקן==.|מרכאות=כן}}
מרכז תנועת חסידות חבהעיירה שימש בעבר כמקום השוק מרכזי, שבו התרכזו החנויות{{הערה|כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מזכיר את רחבת השוק (חידושים לג, ד עבר לעיירה ): "שהשער של המטלה ההולכת לעיר דובראוונא והשער של המטלה ההולכת לוויטעפסק או לרודניא אינן מכוונות כלל זה נגד זה... שכולם מפולשים לפלטיא הוא הרחוב שבאמצע העיר ששם החנויות כולם".}}. כל יום ראשון היה שוק של הגוים מכפרי הסביבה, שהיו מביאים התוצרת שלהם למכור, וקונים בחנויות את מה שהם צריכים{{הערה|"ליובאוויטש בתחלת הדור השניוחיילה" מאת הרב רפאל כהן.}}. בעיירה היה מתקיים גם יריד, בשלהי שנת [[תקע"ג]] במשך חודש אחד בשנה (1813ינואר), ואליו היו באים אנשים משקלאב, וויטעבסק, מוהילוב, ומעוד מקומות{{הערה|שו"ת הצ"צ או"ח סי' כד. בדור הראשון אמנם בעיר ווילנא היה מרכז התנועה בעיירות [[לאזניא]] נדפס לוח שנה, ובסופו רשימת הירידים האמורים להתקיים במשך השנה. בעיירה ליובאוויטש רשומים כל שנה שני ירידים, האחד בחודש טבת ([[תקמ"ג]] - [[תקס"א]]; 1783 - 1801ינואר) ו[[ליאדי]] והשני בחודש תמוז ([[תקסיוני). וכן באתר של העיירה "א]] ירידים - [[תקעעם יבוא סחורות עד 1.5 מיליון רובל. היו 2 ירידים: 29 ביוני. ומ-6 בינואר עד 6 בפברואר"ב]]; 1801 - 1812) הסמוכות לליובאוויטש.}}.
אמנם כבר כ"ק בעבר היה בעיירה מספר [[אדמו"ר הזקןבתי כנסת]] - שהה בצעירותו בליובאוויטש(בנוסף לבית הכנסת בחצר הרבי): בנימינ"ס שטיבל, הבית מדרש (כך שמו), גולדעס מנין, טומסקער מנין, בית הכנסת על יד האהל, ומנין חחלוקא. בנוסף לכך היה בעיירה טחנת קמח של מים (על יד גשר הנהר). בית מרחץ ומקוה. אורוות סוסים, מחסן עצים ובית מרקחת. ברחוב חחלוקא היה בית הדואר (עם טלגרף). תחנות הרכבת הקרובות לליובאוויטש נמצאות ברודניה ובקרסנה. בעבר הדרכים היו בלי כביש, שם למד תורה מפי הרהוהיו עגלונים שהיו נוסעים עד תחנת הרכבת{{הערה|ראה "ליובאוויטש וחיילה"ק רבי [[יששכר בער מליובאוויטש]]}}.
מקום מגורו של רבי שניאור זלמן היה אז בעיירה לאזניאשמות רחובות העיירה השתנו מספר פעמים במהלך השנים. בספר הזכרונות כותב הרבי הריי"צ, הסמוכה לליובאוויטששממרכז העיירה (השוק) היו יוצאים שלשה רחובות מרכזיים: רחוב "ברום" שהוליך אל דוברומיסל (Dobromysl). רבה של ליובאוויטש היה החסיד רבי יששכר בעררחוב "שילבה" שהוליך אל רודניה, מתלמידי [[המגיד ממעזריטש]]ורחוב "חכלוקה" שהוליך אל רססנה (Rossasno) . ונוסף על רחובות אלה, ואליו נסע רבי שניאור זלמן ללמוד תורה. אחרי שיסד רבינו הזקן את תנועת חבהיו מספר סימטאות: "סיריצה", "הסימטא הקרה"ד, הפך רבי יששכר בער מליובאוויטש להיות חסיד שלו. בנו רבי יוסף מליובאוויטש היה מגדולי התלמידים של רבינו הזקן"ויגאן" ו"סימטת הנהר".
אחריו התמנה רבי בנימין להיות רבה של העיירה ב[[ליובאוויטשוחייליה]] כותב את שמות הרחובות: "שילעווע, חחלוקא, פטרבורג. הוא פנה בשאלות הלכתיות אל רבינו הזקןשייער גאס, ונקרא די קאלטע גאס (בו גרו הגוים), ברוקגאס, הרחוב שלפני ככר השוק, ככר השוק".
אחד מתושבי ליובאוויטש בתקופת רבינו הזקן היה תלמידו החסיד ר' [[צבי הירש זרחי]]==אוכלוסיה==במהלך רוב שנותיה, העיירה הייתה מאוכלסת ברובה ביהודים, שחיו בשלום עם שכניהם הגוים.
===תקופת אדמובשנים תקט"ר האמצעי===ז - תקי"ז (1755 - 1756) היה בליובאוויטש 75 - 80 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}.
[[אדמובשנת תקמ"ר האמצעי]], התיישב בליובאוויטש מיד בתחלת ימי נשיאותו, ב[[ח"י באלול]] [[תקע"ג]] ד (18131784)היה בליובאוויטש כ50 משפחות יהודיות{{הערה|1=[[ליקוטי דיבורים]] חלק א' ע' 36, וראו [http://www.shturem.net/images/news/64817_news_23072013_9640.pdf תשורה לבר-מצוה של הת' מנחם מנדל מונדשיין (סמולנסק), י"ד מנחם אב תשע"ג] עמ' 77 {{PDF}}הרב לוין שם}}.
היה זה מיד אחרי מלחמת נפוליון, כאשר כ"ק אביו אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד - רבי שניאור זלמן, עזב את ליאדי, עד אשר ב[[כ"ד טבת בשנת תקע"ג]] נסתלקה נשמתו בכפר [[פיענא]](1813) היה בליובאוויטש כ110 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}.
במשך הקיץ חזר בנו ממלא מקומו רבי דובער לרוסיה הלבנה וקבע את מקום מושבו בעיירה ליובאוויטשבשנת ה'תר"כ (1860): היה בליובאוויטש 1516 נפשות, מתוכן 978 יהודים.
בדיווח של החוקר קורביצקי שכתב אל בית המשפט בשנת [[תקפ"ו]] (1825) מספר, שבתחלה קנה בית עץ מאת בעל האחוזה מר קרויער, ואחר כך בחצר בית כנסת גדול של עץ. הבניה התחילה בשנת תקע"ד (1814) ונמשכה שנה או שנתייםבשנים שלאחרי זה התרבתה האוכלוסיה עד שמנתה כ300 משפחות יהודיות וכ100 משפחות נכריות.
אורך בית הכנסת הוא 10 סאזשין (לערך 21 מטר) ורחבו 6 סאזשין (לערך 13 מטר). בכניסה לבית הכנסת יש פרוזדור שפתוח לשני הצדדים. באמצע בית הכנסת עומדת בימה עם שלחן הקריאהלאחר עזיבת רבותינו נשיאינו, עזבו יהודים רבים את העיירה, וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, נשארו בליובאוויטש רק כ110 משפחות יהודיות.
עוד הולך ומונה את מספר ספרי התורה העיירה כיום (שנכתבו על ידי הסופר מיאנאוויטש1998), המנורות (שהוזמנו מ[[פטרבורג]]), הפמוטים, הוילונות והמפותמונה 545 תושבים נכרים. ואין יהודים שגרים בעיירה.
אוסף הספרים==היסטוריה==העיירה ליובאוויטש מוזכרת (לראשונה) במסמך משנת ה'רנ"ד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" (עמ' ו). אך הרב לוין כתב שלראשונה נמצאת במסמך משנת ה'רפ"א.}}. יש שמשערים שהעיירה הוקמה לאחר גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב{{הערה|לוין שם}}, שבו 611 ספרים, עומד בביתו בארבע ארונותכשהיהודים החלו להתיישב בפולין. הספרים עשויים להשאלה לאנשי העיירהאמנם יש שמקדימים את זמן הקמתה לפני גירוש ספרד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" שם}}.
באותה שעה גרו בליובאוויטש מאה ועשר משפחות. את הבתים בנה באותו שטח שלמד בו כהרבי הריי"ק אביו אדמו"ר הזקן אצל הרב יששכר בער.צ מספר על הקמת העיר:
לעומת דיווח החוקר הנזכר{{ציטוט|תוכן="פרשת ייסודה של ליובאוויטש, כותב כ"ק [[אדמו"ר הריי"צ]] ברשימותיו אשר גודל בית הכנסת שבנה כ"ק [[אדמו"ר האמצעי]] בעבר הרחוק רחוק, קשורה באישיות יהודית מענינת, שזכרה לא נשכח במשך הדורות עד לזמננו. שם האיש היה 60x40 ארשין (לערך 42 רבי מאיר, ונמנה על אותם צדיקים שרצו לחיות רק על 28 מטר)יגיע כפיהם. כיון שלא רצה להשאר במקום מגוריו הישן, כי אם להניח בסיס חדש לקיומו וקיום יהודים נוספים - עזב, יחד עם שלש משפחות נוספות, את עירו והלך לחפש איזו שהיא פנה נדחת כדי להתנחל שם ולהתפרנס מעמל כפים. נראה שחלומו היה להקים כפר יהודי... השטח שנבחר, עליו קמה ליובאוויטש, התאים מאוד להגשמת הרעיון, שכן היה מוקף יערות ונמצא לחופו של נהר. רבי מאיר והמשפחות שהלכו אתוהתמסרו מיד לעבודה: חטבו עצים ביער ובנו להם בתים.
לפי המסופר הצטיין רבי מאיר במיוחד באהבתו הגדולה ליהודים, ואף לאינם יהודים. אהבת ישראל שלו היתה בלתי מוגבלת, וגם כלפי אחרים גילה אהבה. בפיו היה שגור הפתגם: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו", וברור שרוח הבריות נוחה ממי שמתייחס בידידות ובחסד לכל אחד. ולא רק את האדם, בחיר היצורים, בלבד הוקיר רבי מאיר - כי אם גם את כל נברא, ואף אם זה בעלי־חי ההולך על ארבע או מעופף בשמים. מובן שרבי מאיר זה הרבה לגמול חסד עם יהודים ועם אינם יהודים. כך נודע מיד כשהתיישב כ"ק [[אדמושמו לתהלה בכל הסביבה ואף התפרסם למרחקים... כך היתה "ר האמצעי]] בליובאוויטש התחילו לנהור לליובאוויטש [[אנליובאוויטש"ש]] מכל המדינהסמל לאהבת ישראל, אהבת הבריות, ועל הכל, כמובן, אהבת ה׳, בורא הכל.
כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות רבי מאיר היה הראשון לשורת צדיקים נסתרים במשך מאות שנים אשר ראו בליובאוויטש את רשיון הנסיעות האלוביתם.לפיכך זכתה ליובאוויטש, מאוחר יותר, להיות "עיר ואם בישראל", שממנה באו סמכות והנהגה שהוכרו בכל העולם היהודי".|מרכאות=כן}}
מלבד זאת היה כבליובאוויטש הייתה קהילה של יהודים, עוד הרבה לפני שחסידות חב"ק [[אדמוד קבעה בה מושבה. וכבר בסביבות שנת ה'ת"ר האמצעי]] נוסע בעצמו מליובאוויטש אל העיירות שבהם גרים אנמ "ש, לחזור לפניהם [[דאהיתה ליובאוויטש עיירה שמאחוריה עבר עשיר"ח]] ולקבלם ל[[יחידות]].
===תקופת אדמובספר הזכרונות מסופר על שני צדיקים נסתרים שחיו בעיירה ליובאוויטש, בשנת ה'ת"מ או ה'ת"נ, ר' בנימין ור' וולף. ר הצמח צדק===' בנימין זה הקים את בית הכנסת העתיק ביותר בליובאוויטש שנקרא "בנימינ'ס שטיבל" (אם כי לאמתו של דבר נבנה ביתכנסת זה מספר פעמים מחדש במשך ימי תולדותיו, לאחר שנחרב בשריפות שעברו עליו).
[[אדמו"וכן מסופר שם על עוד צדיקים נסתרים שחיו בה, בדור שלאחריהם: ר הצמח צדק]]' יוסף (רב העיירה), יחד עם כ"ק דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי' זבולון הסופר, התיישב בליובאוויטש בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד ר' בנימין ור' וולף (1813דור ב)ור' ישכר בער. אחרי הסתלקות כ"ק דודו וחותנו אדמוכל אלו היו מתלמידי הבעש"ר האמצעי, בשנת [[תקפ"ח]] ט (1827ולאחרי זה מתלמידי המגיד ממעזריטש) קיבל את נשיאות חב"ד.
קרוב לארבעים ===תקופת אדמו"ר הזקן===בשנים: תקט"ז - תקי"ז, היה כ"ק רבינו הזקן, בהיותו ילד כבן 11-12, נשלח ע"י אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד אצל הגאון ר' יוסף. ר' יוסף מסרו לחתנו ר' יששכר בער מקאבילניק שילמד אותו. במשך שתי שנים (תקט"ז - תקי"ז) למד רבינו בליובאוויטש. בתקופה זו התאכסן בדירתו של ר' נפתלי 'בטלן' ושצערע-דוואשע החנוונית. קביעת מקום לימודו היה בחדר השני של בית המדרש "פועלי צדק משכימי קום"{{הערה|ראה "ליובאוויטש ערש חסידות חב"ד. אך בספר בית רבי פ"א כתב: "בהיותו בן י"ב שנה נהג לקח לו אביו לרב, את נשיאותו בליובאוויטשהרה"ק רבי ישכר בער זלה"ה מגיד מישרים דליובאוויטש. וכאשר התחיל הרב ללמוד עמו נבהל משמוע גודל חריפותו ובקיאותו, ואמר לאביו שבנו אינו צריך לרב, שהיה אבן הפינהופסק מללמוד עמו. ומאז היה לומד בפני עצמו בשקידה נפלאה יומם ולילה ושמו הטוב יצא למרחוק".}}. על המקום בו למד רבינו הזקן, שהכל פונים אליו בכל עתהוקמה לימים חצר רבותינו נשיאינו.
מלבד זאת רגיל היה האדמווכותב ע"ר לנסוע כל שנה לבקר את אנז הרבי הריי"ש בעיירות, כל שנה באיזור אחר, לומר לפניהם דא"ח ולקבלם ליחידות.צ{{הערה|ספר הזכרונות}}:
כך היה לפחות בעשרת השנים הראשונות לנשיאותו. מתוך "[[רשימת מאמרי דא{{ציטוט|תוכן="ח של כ"ק ליובאוויטש היתה גם מקום התורה אליו נדד אדמו"ר הצמח צדק]]" (קה"ת תשנהזקן, רבי שניאור זלמן, בילדותו, ללמוד תורה. ומפי מי? - מפי אותו רבי יששכר דב! רבי שניאור זלמן, מורה ומייסד חב"ד) למדנו, כי עד שנת [[תקצלא ידע אז אפילו על החסידות בכלל ואף לא שמע אז, יש להניח, את שמע הבעש"ז]] (1837) ביקר ביותר משלושים עיירותט - הוא היה אז נער בן שתים עשרה שנה.ודאי שמע אז את יסודות החסידות כפי שהוסברו בדרשות רבי יוסף המגיד. רבי שניאור זלמן למד תורה לא רק מפי יששכר דב, אלא אף מפי חותן רבו, רבי יוסף המגיד, וכנראה גם מפי רבי זבולון הסופר, שכן שלשה אלו היו שרויים תמיד ביחד. רוח החסידות הורגשה בכל דבריהם, בכל פרטי התנהגותם, וביחסם לאנשים, ובמיוחד לאנשים פשוטים..."
ב[[אגרות קודש "...מאוחר יותר כשעבר רבי דוב בער למזריטש והנהיג משם את התנועה החסידית, במשכו אליו מגדולי וטובי העם באותה תקופה, נקשר גם רבי שניאור זלמן אליו. בכך היה רבי שניאור זלמן ל"נכד" כפול של הבעש"ט, הן כתלמידו של רבי יששכר דב מליובאוויטש והן כתלמידו של רבי דוב בער ממעזריטש ממלא־מקומר של הבעש"ט. בקשר כפול זה שנקשר אל הבעש׳׳ט חוזק הקשר שלו גם עם ליובאוויטש, העיירה בה למד בשנות נעוריו אצל רבי יששכר דוב. כך הונח היסוד להתקשרותה של חסידות חב"ד עם העיירה ליובאוויטש, למרות שאדמו"ר הזקן עצמו קבע חצרו בליאזנא ולאחר מכן בליאדי, ורק בדור השני לחסידות חב"ד נקבעה בירתה בליובאוויטש ע"י אדמו"ר הרייהאמצעי"צ]] מסופר שבמשך התקופה הזאת יסד רבינו ישיבה בליובאוויטש, ובעוד כמה עיירות.|מרכאות=כן}}
במשך השנים היו כמה שריפות בליובאוויטש, אמנם העיקרית והכי מפורסמת שבהם היא השריפה שהיתה בין השנים [[תרט"ז]]-[[תרי"ח]] (1856-1858)מאוחר יותר, שבה נשרף בית בעת שהיה רבינואצל רבי מנחם מענדל מהורודוק, נפגש שם שוב עם כל החצר, וחלק גדול של הספרים וכתבי-יד-קודש שלור' ישכר בער{{הערה|בית רבי שם}}. אחר כך בנו וברבות השנים אחרי שיסד רבינו הזקן את כל החצר והבתים מחדשחסידות חב"ד, באופן מרווח יותרנהפכו היוצרות נעשה ר' יששכר בער חסיד של רבינו הזקן{{הערה|שם}}.
לפני השריפה היתה לו דירה קטנה בפינת החצר (מערבית צפונית)גם בנו של ר' ישכר דוב, ר' יוסף מליובאוויטש, היה מגדולי תלמידי רבינו{{הערה|שם}}. וכן החסיד ר' צבי הירש זרחי, מתלמידי רבינו הזקן, ולידה גר בליובאוויטש{{הערה|ראה אהלי ליובאוויטש (לצד מזרחג. עמ' 32) בית הכנסת. אחרי השריפה הרחיב את ביתו - גם על שטח שהיה בתחלה בית הכנסת}}. גם קנה עוד שטח קרקע בתוך החצר ובשו"ת רבינו הזקן (סימן יז) מובאת שאלה הלכתית שנשלחה לרבינו מאת "ר' בנימין מ"צ (לצד מזרחמורה צדק) ובנה עליו בית הכנסת גדול מאדדליובאוויטש".
בתוך ביתו בשנת תקע"ב (במקום שהיה בית הכנסת בתחלה1812) הקדיש שני חדרים גדולים לתפלהחיל של נפוליאון הוצב בליובאוויטש, שבו התפלל המנין במשך השנה. ואילו בית הכנסת הגדול הוקדש לתפלה וחזרת דא"ח בשעה שהיו מגיעים אורחים רבים לשהות ולשמוע חסידות מאת רבינו בליובאוויטשלמשך שבועיים.
ביתו החדש היה גדול ורחב===תקופת כ"ק אדמו"ר האמצעי===בעת הסתלקות אביו אדמו"ר הזקן, גדלו 30X30 ארשין ביום כ"ד בטבת שנת תקע"ג (לערך 21X21 מטר1812), שהה אדמו"ר האמצעי בעיירה קרמנצ'וג ושם קיבל על עצמו את הנשיאות. ולאחר מסע (שכונה "מסע ההכתרה") בין עיירות רוסיה, בחר אדמו"ר האמצעי למקום מגוריו את העיירה ליובאוויטש, ואליה הגיע (עם כל משפחתו) יחד עם אלפי חסידים, ביום ח"י באלול תקע"ג. ואחרי הפסק קטן נבנה בית הכנסתבעת הגעתו סיפר אדמו"ר האמצעי לחסידים על כך שאדמו"ר הזקן בילדותו, בשטח החדש שנקנה בחצרלמד בעיירה ליובאוויטש אצל רבי ישכר בער מליובאוויטש. והוסיף וסיפר שאדמו"ר הזקן התגלה אליו וביקש ממנו לקבוע את מושבו בליובאוויטש.
ביתו של רבינו היה מלא ארונות ספריםהנסיך צ'חווסקי, ששלט על העיירה, צווה על עובדיו לכרות מהיערות שלו כדי להקים בתים עבור הרבי והחסידים{{הערה|1=[https://col.org.il/news/133150 כלי הכסף שקיבל הרבי האמצעי מהנסיך, כשהתיישב בליובאוויטש] {{COL}}}}. ומיד כשהתיישבו החסידים בליובאוויטש בנו שם גם מקוה. קירותיו אחר כך בנו את המקוה על שפת הנהר, לא רחוק מהחצר של חדר היחידות ושל חדר הסמוך לו מכוסים היו בארונות מלאים וגדושים בספרים וכתבי ידרבותינו.
חלק מהספרים וכתבי היד נשרפו בשריפה הגדולה הנזכרתלאחר התיישבות אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, התחילו לנהור לשם אנ"ש מכל המדינה. מליובאוויטש החלה תורת חסידות חב"ד, להתפשט בכל רוסיה הלבנה וליטא, ומספר הנוסעים לליובאוויטש הלך וגדל. כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלו.
מיד כשהתיישבו ===תקופת אדמו"ר הצמח צדק===אדמו"ר הצמח צדק התיישב בליובאוויטש, יחד עם דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד (1813). ואחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827) קיבל את נשיאות חב"ד, ונהג את נשיאותו בליובאוויטש, קרוב לארבעים שנה. במשך התקופה הזאת יסד ישיבה בליובאוויטש בנו שם גם [[מקוה]].
אחר כך בנו את המקוה על שפת הנהררב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הצמח צדק: משנת תקצ"ב (1832) ואילך, לא רחוק מהחצר של רבותינוהיה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן.
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק: משנת [[תקצהיה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהיה בליובאוויטש עד יומו האחרון - בי"ג ניסן תרכ"ב]] ו (18321866) ואילך היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהןושם מנוחתו כבוד. בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהגוים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו.
כ===תקופת אדמו"ר המהר"ש===אדמו"ר המהר"ק ש גר כל ימיו בליובאוויטש. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הצמח צדק מוהר"ש, היה הראשון מבין הרב אברהם ב"ר יוסף זעליגסון. אדמו"רי חבר המהר"ד שהיה ש נסתלק בליובאוויטש עד יומו האחרון - ב[[יבי"ג ניסן תרכתשרי תרמ"ו]] ג (18661882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור אביו אדמו"ר הצמח צדק.
בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהערלים יחפרו בקבר לחפש שם זהב===חורבן ליובאוויטש=== {{ערך מורחב|ערך=[[חורבן ליובאוויטש]]}}"חורבן ליובאוויטש" הוא כינוי לתקופה של אחת-עשרה שנים בין [[הסתלקות]] [[הרבי המהר"ש]] עד לקבלת הנשיאות של בנו [[הרבי הרש"ב]] ([[י"ג תשרי]] [[תרמ"ג]] - [[ראש השנה]] [[תרנ"ד]]), שאולי הוטמן בובהם סרבו שני בני הרבי המהר"ש הרבי הרש"ב ואחיו הבכור [[הרז"א]] לקבל את הנשיאות, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גגו[[חסידות חב"ד]] נשארה ללא נשיא רשמי{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31619&st=&pgnum=428&hilite= חלק ג' עמ' שפח].}}. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברותקופה זו מכונה חורבן היות ובה הצטמצמו משמעותית ממדי חסידות חב"ד.
===תקופת אדמו"ר מהרהרש"שב===בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד אדמו"ר הרש"ב את ישיבת תומכי תמימים. וגם התחיל לבנות מקוה אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה הקודם במקום. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הרש"ב היה הרב דוד יעקובסון.
[[בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת תרע"ו (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש, ובט"ז חשוון תרע"ו עזבו הרבי ומשפחתו את ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר המהרהריי"ש]] גר כל ימיו וגם נסתלק צ, כי אדמו"ר האמצעי התיישב בליובאוויטשבחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.
בקיץ [[תרכאחרי נסיעת הרבי מליובאוויטש, נשארה ישיבת תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה בקרמנטשוג, בשלהי קיץ תרע"ח]] (18681918) כאשר נשרפה שוב כל החצר והבתים שבה והוצרכו לבנות את הבתים מחדש, נוצרה בעיה:.
כ"ק אדמו"ר [[הצמח צדק]] כתב בצוואתו שבניו לא יגורו בביתו רק יהיה מקום תלמוד תורה לתינוקות לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית רבן או בית מדרשהרבי, והצניעו שם את החפצים. עתה שנשרף הבית הסתפק אדמולאחר נסיעתם של האחרונים הרסו הגויים המקומיים את ה'אוהל' (הוא נבנה מחדש רק בשנת תשכ"ר מוהר"ש אם הוא יכול לבנות את ביתו על מקום בית אביו, שאולי לא היתה הצוואה אלא שלא יגורו בביתו כל זמן שהוא קייםו).
הוא כתב בזה שאלה ותשובה אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר הרבי. בתחילת חודש ניסן תרפ"א ([[אגרות קודש 1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות אדמו"ר המהר"ש]] אגרת מא), אבל למעשה בנה במקום הזה בשנת [[תרלמוהרש"ב]] (1872) את [[האולם הגדול (ליובאוויטש)]], כגודל הבית אשר היה שם - 30X30 ארשין (21X21 מטר). תקרתו של האולם הגדול היתה גבוהה משאר הבניניםנשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, עם חלונות גדולים וגבוהים לשלשת צדדיווכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר על ידי הגוים.
בפינה המזרחית דרומית של האולם היה חדר שניבעקבות עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, ולידו פתח הכניסהחוו התושבים נפילה כלכלית קשה, כיור וקיר לתליית המעיליםשכן מרבית מן התושבים התפרנסו מאכסניות ועבודות דומות התלויות במבקרים הרבים שפקדו את העיירה. השלטון הקומוניסטי ששלט באותה עת הוסיף על הקשיים הכלכליים, ומרבית מיהודי העיירה עזבו לערים הגדולות.
כ===תקופת אדמו"ר הריי"ק צ===אדמו"ר מוהרהריי"ש רצה אם כן לבנות את בית דירתו במקום שבנה כצ נולד בי"ב תמוז תר"ק אביו אדמומ (1880) בליובאוויטש. בקיץ תרנ"ר [[הצמח צדק]] את בית הכנסתג (1893) התקיימה הבר מצווה שלו בחצר הרבי בליובאוויטש, היינו לצד מזרחובשלהי שנת תרנ"ז (1897) התקיימה חתונתו שם. אך גם בזה היתה לו שאלהכשנפתחה ישיבת תומכי תמימים מונה להיות מנהל הישיבה.אחרי חתונתו, אם מותר לבנות בית דירה על מקום שהיה בנוי בתחלה בית המדרשבנו בבית אביו עוד חדר אחד עבור דירתו. אחר כך עבר לגור בבית אחר בחצר הרבי.
גם בזה כתב שאלה ותשובה, ושם מספר אשר למעשה לא התפללו בבית הכנסת הזה בתחילת חודש ניסן תרפ"א (שבנו לערך בשנת [[תרי"ט]]1921) רק ב[[ראש השנה]] ו[[יום הכיפורים]], וגם אחרי ההסתלקות התפללו בו בר"ה ויוהכ"פ של שנת [[תרכ"ז]] (1866)לאחר עזיבת הרבי ותלמידי הישיבה את ליובאווטיש, משאין כן ביוהככמה מאנ"פ של שנת [[תרכ"ח]] (1867) היה הקור גדול ולא התפללו בוש שעדיין גרו בליובאוויטש, רק היה משמש העבירו את בית הכנסת לבית המדרש בימי הקיץהחומה. ובמשך הקיץ של בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת תרכתרפ"ח ב (18681921) נשרףשלח להם אדמו"ר הריי"צ סכום כסף לתיקון המקוה.
למעשה קנה אז כבערב ר"ח אלול של אותה שנה (תרפ"ק ב) נסע אדמו"ר מוהרהריי"ש שטח נוסף, בהמשך צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. הייתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת הנשיאות. בתקופה שנחרבה החצר לצד מזרח, ושם בנה את ביתו; ואילו על מקום נחרב גם האהל. גם בית הכנסת בנה המדרש המחובר לאהל נחרב והגוים גנבו את [[האולם הקטן כתלי הגדר. בשנת תרפ"ד (ליובאוויטש1924)]], שהיה מחובר לדירתו. בכותל המזרחי של האולם הקטן היה פתח ממנו אל חדר היחידות. באולם הקטן הזה היה גם חדר שני (חבהשתדל אדמו"ר הריי"דניצע, למאריכים בתפלה ביחידות)צ לתקן את האהל, ועל גביו - עזרת נשיםאמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים.
בין שני הבתים היה שער היוצא לרחוב שילעווע הסמוך - לצפון החצרבית הכנסת בכפר נסגר על ידי הקומוניסטים באמצע החורף של שנת ה'תרצ"ו.
בשעה שבנה את האולם הקטן למקום תפלה, התנה רבינו שיוכל לעשות בו כרצונו בכל עת שירצה. ולכן בעת חתונת בנו [[שניאור זלמן אהרן שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"ש)===בשואה==={{ערך מורחב|רבי זלמן אהרן]] שהתקיימה בתחלת שנת [[תרל"ד]] (1873), ערכו את סעודת הנישואין באולם הקטן הזה.שואת ליובאוויטש}}
ברשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מסופרבזמן שפרצה המלחמה נותרו בעיירה רק כמאה עשרים משפחות יהודיות, אשר במשך שנות נשיאותו בנה כ"ק אדמו"ר מוהר"ש גם את שאר הדירות אשר בחצר, דירה עבור בנו הרז"א (בפינה מזרחית צפונית של ביתו), עבור בתו [[הרבנית דבורה לאה גינזבורג (בת אדמו"ר המהר"ש)]] (בפינה מערבית דרומית; שהיתה אחר כך דירתו של כ"ק [[אדמו"ר הריי"צ]]), ודירה עבור כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]] (באמצע הצד הדרומי של החצר)שהיוו כמחצית מתושבי העיירה.
למזרחה מפאת קרבתה לגבול, היה קל לנאצים לכבוש אותה, ושנתיים אחרי פרוץ המלחמה, בחודש סיוון ה'תש"א נפתח "מבצע ברברוסה" של הדירה הזאת היה עוד שער כניסה לחצרהכוחות הנאציים לכיבוש ברית המועצות, ולידה באר מים וגינהובזמן קצר הצליחה לכבוש שטחים ניכרים. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. בכ"ו בתמוז ה'תש"א נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.
רב בסיום חודש מנחם אב (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה ליובאוויטש בתקופת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש , מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול). לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה הרב אברהם באסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לדבר עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים. בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ר יוסף זעליגסוןל וכדומה, כשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.
כבשבת שובה, ו' בתשרי ה'תש"ק אדמו"ר מוהר"ש נסתלק בליובאוויטש ב[[י"ג תשרי תרמ"ג]] (1882), ושם מנוחתו כבודנצטוו כל הנותרים להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ומותר היה לקחת את החפצים האישיים בלבד. עם הגיעם לכיכר נלקחו מהם בכוח חפציהם האישיים, 17 מהיהודים נאסרו והוצאו להורג, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים מקומיים ואנשי פלוגת אס.אס שהגיעה מרודניה. הגטו היה ברחוב אחד קטן וצפוף עם 19 בתים, שבו נדחסו כ-500 יהודים, באהל שבנו לערך 25 יהודים בכל בית. בגטו לא הייתה אספקה סדירה של מזון וחומרי הסקה והיהודים סבלו מחרפת רעב ותשישות מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור כ"ק אביו אדמו"ר ה"צמח צדק"הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך כיבוש רוסיה.
===תקופת אדמוחיסול הגטו נערך בי"ר הרשד חשוון ה'תש"ב===, אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה. הנאצים רצחו במבצע החיסול על הגטו 483 יהודים, ה' יקום דמם. יהודים אלו נקברו בקבר אחים גדול בליובאוויטש.[[קובץ:שמות הנספים בליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר 483 הנרצחים בעיירה]][[קובץ:קבר האחים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר האחים בליובאוויטש כיום, בו נקברו 483 היהודים שנרצחו [האנדרטה (⬆) ניצבת עליו] pg]]היו מקומיים שסייעו לנאצים. אך באזור היערות שסביב ליובאוויטש ועד סמולנסק, היו פרטיזנים רבים שביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים (אחת הפעולות: שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר). ואזרחים סובייטים לא-יהודיים רבים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי, הוצאו להורג בחשד סיוע לפרטיזנים.
בקיץ [[תרנ"ז]] (1897) ייסד [[אדמו"ר הרשבשנת ה'תש"ב]] את ישיבת [[תומכי תמימים]]הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ונרצחו בה בידי הנאצים. בתחלה למדו התלמידים בכמה מקומות שבחצר, אמנם בשנת [[תרסבז' אדר תש"א]] ב (190124 בפברואר 1942) התרבה מספר התלמידיםהובאו לרודניא יהודים מליובאוויטש ומליוזנה ומעוד עיירות, ואז התחילו הלימודים באולם הגדולוחוסלו שם. סך הכל נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש (יהודים ולא-יהודים) .
בשנת [[תרסכשהרוסים החלו להדוף את הנאצים, נערכו קרבות עזים בתוככי העיירה ורובה נחרבה, ומצבות אדמו"ב]] ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ניזוקו ונפלו. עקב הדיכוי הקומוניסטי לא היה שייך לשפץ את המקום. רק בערב ראש השנה ה'תש"ד (190229 בספטמבר 1943) בנו מטבח וחדר אוכל בחצר לתלמידי הישיבה, שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונשארו בה עשרה בתים בלבד בקצה העיירה.
במשך השנים הסמוכות נבנו שני בתי לבנים בחלק המזרחי של החצר, שבהם גם היה אולם הלימודים לתלמידי השיעורים, חדר האוכל המיוחד לחג הפסח ופינת תה לתלמידי הישיבה==העיירה כיום==[[קובץ:בית-הארחה-בליובאוויטש.jpeg|250px|שמאל|ממוזער|בית הארחה בעיירה ליובאוויטש]]
גם מקוה התחיל אז כבשנים האחרונות נבנו בעיירה בתי אירוח{{הערה|[https://chabad.info/news/474947/ י"ק אדמו"ר מוהרש"ב לבנות בחלק המזרחי של החצר; אלא שהיו בזה מניעות עצומותג ניסן: בית הארחה הוקם בעיירה ליובאוויטש{{תמונה}}{{אינפו}}]}}, והוחלט לשפץ את שוחזר המקוה במקומה הקודם, ה'[[הזאל הגדול (ליובאוויטש)|זאל]]' ו'''חצר רבותינו נשיאנו'''.
ישיבת [[אוהל אדמו"תומכי תמימיםר הצמח צדק ואדמו" בליובאוויטש התקיימה במשך יותר מעשרים שנה, משלהי שנת תרנ"ז (1897) עד שנת [[תרער המהר"חש| אוהל רבותינו נשיאינו]] (1918)והמקומות הקדושים בעיירה שופצו ושוחזרו.
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת כרבים מאנ"ק אדמוש נוסעים לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו. שליח הרבי הרב [[גבריאל גורדון]] (יו"ר מוהרש"ב היה הרב ארגון [[דוד יעקובסוןליובאוויטש רוסיה - המקומות הקדושים (ארגון)|ליובאוויטש רוסיה - המקומות הקדושים]]) פועל לשמירת החצר ותיפקוד המקום{{הערה|[https://chabad.info/news/635179/ סקירה ב-ynet: "תחיית המתים" של העיירה ליובאוויטש{{אינפו}}]}}.
בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת [[תרע"ו]] (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש. ואכן, ב[[ט"ז חשוון תרע"ו]], עלו משפחת בית הרב על המרכבה ועזבו את ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי [[אדמו"ר האמצעי]] התיישב ==בתי העלמין בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור נפלא על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש. משפחת בית הרב היו כמה שבועות בדרך. את יום הולדתו ב[[כ' בחשוון]] חגג הרבי הרש"ב בעיר אוראל, ואחר כך התיישבו ב[[רוסטוב]].== אחרי נסיעת הרבי ובני ביתו מליובאוויטש, נשארה הישיבה תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה ב[[קרמנטשוג]], בשלהי קיץ תרע"ח (1918). לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים. לאחר נסיעתם של האחרונים הרסו הגויים המקומיים את ה'[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מהר"ש{{ערך מורחב|אוהל]]', והוא נבנה מחדש רק בשנת [[תשכ"ו]]. בעקבות עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה, שכן מרבית מן התושבים התפרנסו מאכסניות ועבודות דומות התלויות במבקרים הרבים שפקדו את העיירה. השלטון הקומוניסטי ששלט באותה עת הוסיף על הקשיים הכלכליים, ומרבית מיהודי העיירה עזבו לערים הגדולות. ==ערך=[[אדמו"ר הריי"צבית העלמין בליובאוויטש]] וליובאוויטש===}}
{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש]]}}
{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל הרבניות]]}}[[בית העלמין]] היהודי בליובאוויטש ממוקם בקצה המערבי של העיירה, סמוך לנהר הקטן. בית הקברות משתרע על חלקה של כ-70 על 150 מטר. בבית עלמין זה נמצאים אוהלי כ"ק [[אדמו"ר הריי"צהצמח צדק]] נולד בוכ"ק [[יאדמו"ב תמוז תרר המהר"מש]] (1880) בליובאוויטש.
בקיץ בסמוך אליהם טמונות גם: הרבנית [[תרנסטערנא]] (אשת אדמו"גר הזקן), הרבנית [[שיינא]] (1893אשת אדמו"ר האמצעי) התקיימה הבר מצוה שלו באולם הגדול הנ, הרבנית [[חיה מושקא]] (אשת אדמו"לר הצמח צדק), ובשלהי שנת תרנהרבנית [[רבקה]] (אשת אדמו"ר המהר"ז ש). ועוד נשי ובנות משפחת רבותינו נשיאינו שאין ידוע לנו שמותם. וגם טמונים בבית העלמין: רבי [[ברוך שלום שניאורסון]] (1897בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק וסב סבו של הרבי) התקיימה חתונתו באולם הגדול הנ, [[אברהם סנדר שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"לש)|אברהם סנדר]] שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"ש. נפטר בהיותו בן שמונה שנים בלבד). הרב [[יששכר בער מליובאוויטש|יששכר בער]] ("המגיד מליובאוויטש" ומורו של אדמו"ר הזקן בילדותו).[[קובץ:אבא דוד גורביץ שחזור הקמת מצבות ליובאוויטש.jpeg|שמאל|ממוזער|הרב אבא דוד גורביץ במהלך שחזור הקמת מצבות אדמו"רי ליובאוויטש]]בעקבות מלחמת העולם השנייה, נחרב בית העלמין. ובשנת תשכ"ו הגיע הרב אבא דוד גורביץ לעיירה ליובאוויטש, תיקן את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש ההרוסות והקים סביבן גדר. את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב. בשנת תשע"ה נוקה בית העלמין, והשיחים נכרתו ונשרפו. חלק מהמצבות הונחו על יציקת בטון. בסך הכול השתמרו בבית העלמין כ200 מצבות, וכל הכתובות עליהם הם בעברית. בשנים האחרונות ממשיכים לשפץ את בית העלמין, ומידי פעם מתגלים מצבות חדשות.
אחר כך נפתחה הישיבה תומכי תמימים והוא מונה להיות מנהל הישיבהבליובאוויטש היה בית העלמין נוסף, עתיק יותר, שעל פי המסורה קבורים בו הרבה קדושים. אולם מרוב יושנו, לא נותרה בו אפילו מצבה אחת עומדת. כיום מוצב במקום שלט לזכרון בית העלמין הישן.
אחרי חתונתו==חצר רבותינו נשיאינו=={{להשלים}}[[קובץ:חצר רבותינו נשיאינו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת חצר רבותינו נשיאינו]]בצפון העיירה נמצא חצר רבותינו נשיאינו, בנו בבית כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב עוד חדר אחד עבור דירתו ואחר כך עבר לגור בבית הסמוךשם התגוררו הם ומשפחותיהם, בפינה מערבית דרומית של החצר (הבית שנבנה בתחלה עבור מרת דבורה לאה גינזבורג - בת אדמוושם היה בית הכנסת ובית המדרש שלהם. בשטח חצר זו הוקמה ג"ר מוהר"ש)כ ישיבת [[תומכי תמימים]].
בחלק הקדמי של הבית (הפונה אל החצר) היו שני משרדי הישיבה. ובחלק האחורי (הפונה אל הרחוב שייער, המכונה "די קאלטע גאס") היתה דירתוכיום במקום נבנה מוזיאון הסוקר את תולדות רבותינו נשיאינו בעיירה.
אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר. את האולם הגדול הפכו לתיאתרון העירוני. בית כ"ק אדמו"ר הרש"ב - בית המשפט. חדרי כ"ק אדמו"ר מוהר"ש - ועד ההנהגה העירונית. חדרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ - בית הפקידות העירוני. בית החומה - בית הספר העירוניה'זאל' ובתי [[רבותינו נשיאנו]] שוחזרו.
בתחלת ניסן ==בית שניאורסון=={{ערך מורחב|ערך=[[תרפ"אבית שניאורסון בליובאוויטש]]}}[[קובץ:בית שניאורסון בליובאוויטש.jpeg|ממוזער|שמאל|בית שניאורסאהן בליובאוויטש בימינו]] (1921)בית שניאורסאהן שבליובאוויטש הינו מבנה הממוקם על שטח גדול בעיירה ליובאוויטש, ככלות שנה ראשונה להסתלקות כהמשמש כיום כבית הכנסת אורחים, וכמוזיאון למורשת חסידות חב"ק אדמוד ותולדות העיירה. הבית נקנה בשנת תשמ"ר מוהרש"ב, נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, וכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר ט ורשום על ידי הנכריםשמו של הרבי.בעיירה הוצבה אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.
באותה שעה עדיין היו גרים כמה מ[[אנ"ש]] בליובאוויטש, אשר העבירו את בית הכנסת לבית החומה. גם בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת [[תרפ"ב]] (1921) שלח להם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ סכום מעות לתיקון המקוה.==ציטוטים מדברי רבותינו נשיאינו אודות העיירה==
בערב [[*'''מספר הזכרונות:''' "בהזדמנות מסוימת אמר אדמו"רבעל ה"צמח צדק"ח]] [[אלול]] של אותה שנה : "ליובאוויטש" מבוססת על אהבה. בגמרא ישנה מחלוקת: "שמא - מילתא היא, או לאו מילתא היא" (השם מהווה דבר לעצמו או לא). רבי מאיר סובר: "שמא מילתא היא", הוא היה מדייק בשם (1922כפי שהגמרא מספרת על איש ששמו היה בידור, ורבי מאיר אמר ששם זה רומז להתנהגות בלתי ראויה, ככתוב: כי דור תהפוכות המה) נסע כ. מייסד הישוב "ליובאוויטש"ק אדמונקרא בשם רבי מאיר בעל צדקה וחסד , ובהתנהגותו השרה על המקום רוח אהבה, "ר מוהריישמא - מילתא היא"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר [[מאמר]] חסידות בבית הכנסת נאמר גם:"וכל אשר בבית החומהיקרא לו האדם, נפש חיה, הוא שמו", כי חיותו של הנברא באה באמצעות ה"צינור" של השם הנכון. "ליובאוויטש" היא "צנור" לאהבה חסידית ולידידות. על האדם לרחם על עצמו ועל הזולת, ואיש את רעהו יעזור לשפר את המדות הטובות ואת דרכי עבודת ה׳ עפ"י תורת החסידות. עד כאן דברי בעל ה"צמח צדק". אין, איפוא, פלא בכך ש"חב"ד" ו"ליובאוויטש" נעשו שמות נרדפים, שהפרו זה את זה והשפיעו זה על זה".
היתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת נשיאות חב"ד.{{ליובאוויטש}}
בקיץ ==ראו גם==*[[תשליובאוויטש - העיירה של חב"אד (ספר)]] (1941) כבשו הגרמנים את העיירה. ברביעי בנובמבר - ג' *[[חשווןגבריאל גורדון]] .*[[תש"בליובאוויטש רוסיה - המקומות הקדושים (ארגון)|ליובאוויטש רוסיה - המקומות הקדושים]] רצחו את כל 483 היהודים אשר בה,.
בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והנכרים גנבו את כתלי הגדר. בשנת ==לקריאה נוספת==* [[תרפ"דאלישיב קפלון]] (1924) השתדל כ, '''"ק אדמוליובאוויטש - העיירה של חב"ר מוהרייד"צ לתקן את האהל''' תשע"ז, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים566 עמודים.*[http://chabadlibrarybooks.com/23886 ליובאוויטש תולדות העיירה] מאת הרב שלום בער לוין.
האפשרות הראשונה שהיתה לאחדים מאנ"ש לבוא לליובאוויטש, היתה בשנת ==קישורים חיצוניים==*[https://anash.org/century-old-blueprint-reveals-unkown-details-about-lubavitch/ שרטוט מלפני מאה שנה חושף פרטים לא ידועים על ליובאוויטש] באתר {{אנש}} [תשכ"ו]המקור באנגלית]*[http://www.mylubavitch. לצורך זה נסע הרב [[דוד גורביץorg/ ליובאוויטש שלי]], מסמרקנד הרחוקה אל ליובאוויטש, והקים שם אתר המתעד את מצבות כתולדות חסידות חב"ק אדמוד בעיירה ליובאוויטש ברוסיה ומידע למבקר*[https://chabadpedia.co.il/images/2/23/%D7%91%D7%99%D7%93_%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99_%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9.pdf בית משיח התלווה לביקור בית דין רבני חב"ר [[הצמח צדק]] וכד באה"ק אדמו- בעיירה ליובאוויטש]*[https://chabad.info/tag/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9/ תגית "ר מוהרליובאוויטש"ש ההרוסות.באתר {{אינפו}}]
את האהל בנו מחדש בשנת [[תשמ"ט]], הרב [[דוד נחשון]] ור' [[אבי טאוב]]. מאז ואילך מרבים אנ"ש לנסוע לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו.
== ליובאוויטש בשואה ==[[קובץ:מציבות רבותינו לאחר השואה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מציבות [[אדמו"ר הצמח צדק]] ו[[אדמו"ר המהר"ש]] לאחר השואה. ה'[[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]' שהיה סביב נהרס בידי הגויים המקומיים]][[קובץ:שמות הנספים בליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר 483 הנרצחים בעיירה]]לאחר עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה{{הערה|ראה בפסקה "[[ליובאוויטש#תקופת אדמו"ר הרש"ב|תקופת הרבי הרש"ב]]}} ומרבית היהודים עזבו לערים הגדולות, עד שבזמן [[מלחמת העולם השניה|המלחמה]] נותרו רק כמאה עשרים משפחות יהודיות בקירוב. שנתיים אחרי פרוץ המלחמה, ב[[חודש סיוון]] [[תש"א]] נפתח "מבצע ברברוסה" של הכוחות הנאציים לכיבוש [[ברית המועצות]] ובזמן קצר הצליחה לכבוש שטחים ניכרים. ב[[כ"ו בתמוז]] כבשו הגרמנים את ליובאוויטש ואסרו קבוצה של יהודים בתואנה שהם מובלים לעבודה, אך כולם נורו למוות. חודש אחרי הכיבוש הודיעו הנאצים כי כל היהודים חייבים לשאת טלאי צהוב, וכעבור זמן הוחלף הטלאי בסרט צהוב ונוספו גזירות חדשות כמו איסור על ביקור במקומות ציבוריים ומגע עם האוכלוסייה המקומית. באותה תקופה נרצחו יהודים רבים ברחובות העיירה אחרי שעברו התעללויות קשות. בשבת שובה, [[ו' בתשרי]] [[תש"ב]], נצטוו כל הנותרים להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ומותר היה לקחת את החפצים האישיים בלבד. עם הגיעם לכיכר נלקחו מהם בכוח חפציהם האישיים, 17 מהיהודים נאסרו והוצאו להורג, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים מקומיים ואנשי פלוגת אס.אס שהגיעה מרודניה. "גטו ליובאוויטש" כלל רחוב אחד בלבד, וב-19 בתים שבו נדחסו כ-500 יהודים בני המקום ופליטים ממקומות אחרים. בגטו לא היתה אספקה סדירה של מזון וחומרי הסקה. והתושבים נלקחו לעבודות כפייה שכללו תיקון ואחזקת דרכים, גשרים וכיוצא באלו. ב[[י"ד בחשון]] [[תש"ב]] חוסל הגטו. אנשי האס.אס. בסיוע שוטרים מקומיים, צרו על הגטו. היהודים גורשו מבתיהם לכנסיה וממנה נלקחו בקבוצות ונרצחו בירי בתעלה לא רחוק מהעיירה. סך כל הנרצחים 483 יהודים רובם תושבי ליובאוויטש. כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים נערכו קרבות עזים בתוככי העיירה ורובה נחרבה, ומצבות [[אדמו"ר הצמח צדק]] ו[[אדמו"ר המהר"ש]] ניזוקו ונפלו. עקב הדיכוי הקומוניסטי לא היה שייך לשפץ את המקום, ורק בשנת [[תשכ"ו]] הגיע למקום הרב [[אבא דוד גורביץ]] {{הערה|לימים [[שליח|שליח הרבי]] באסיה התיכונה}}, תיקן את המצבות והקים סביבן גדר. ==ליובאוויטש כיום== השם ליובאוויטש בתקופתינו מפורסם לא בגלל העיירה "ליובאוויטש" כי אם בגלל התנועה "ליובאוויטש". מאז עלה [[הרבי]], על כס נשיאות חב"ד, התחיל לשלוח [[שלוחים]] למרחבי תבל, לפתוח מרכזי יהדות וחסידות חב"ד בכל עיר ובכל פינה. "ליובאוויטש" מפורסמת היום בכל העולם, ויש לה היום לערך אלפיים מרכזים, במאות מדינות הפזורות בכל העולם. מאז נפתחו שערי ברית המועצות, ואחר כך "חבר העמים", שלח הרבי שלוחים רבים לפתוח מרכזי חב"ד גם בעיירות ומדינות רבות ב"חבר העמים". גם בליובאוויטש נקנתה חצר עם בית, בשנת תשמ"ט, שהפך להיות "[[בית חב"ד]]". בבית הזה נאספים כל הנוסעים להשתטח על אהלי הקודש בליובאוויטש, שם כותבים את הפדיון ומשם הולכים אל הציון הקדוש. == מוזיאון ליובאוויטש ==[[קובץתבנית:שער הכניסה למויזאון.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חצר רבותינו נשיאינו]]עם פתיחת מסך הברזל, התחיל הרב [[נתן גוראריה]] לדון עם ממשלת רוסיה בקשר לבניית [[מוזיאון ליובאוויטש (רוסיה)|מוזיאון מיוחד]] על גבי חצר רבותינו בעיירה ליובאוויטש; במשך שנות הפעילות הירבה לקבל עידוד וזירוז מאת הרבי, להביא את התוכנית האמורה לביצוע. ביום השלישי - [[ג' ניסן]] [[תשס"א]] הושלמה בניית המוזיאון, ונפתח המוזיאון לציבור. ==ראו גם==*[[ליובאוויטש (ספר)]] ==קישורים חיצוניים==* [http://www.mylubavitch.org/ אתר '''ליובאוויטש שלי''' המתעד את תולדות חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש עיירות ברוסיה ומידע למבקר]* [http://chabad.info/special/%D7%AA%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A7%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%94%D7%9C-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9C/ תיעוד מהקמת האוהל] באתר [[חב"ד אינפו]]* [http://www.chabadlibrary.org/books/search.aspx?searchWhere=47%2f62&searchText=%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9 הספר 'ליובאוויטש' על העיירה] - מאת הרב [[שלום דובער לוין]]* [http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=64960 אנדרטה לזכר נרצחי ליובאוויטש]{{תמונה}}*[[שניאור זלמן ברגר]], [http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=65029 זכרונות מהליובאוויטש מאת מר מרדכי לזר], באתר [[חב"ד אינפו]].*[https://picasaweb.google.com/mylubavitch?fgl=true&pli=1 אלבום שיתופי (פיקסה) מאתרי חב"ד בליובאוויטש]{{תמונה}}*[[שניאור זלמן ברגר]], [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=81524 מה אירע בליובאוויטש במהלך השואה?], באתר [[חב"ד אינפו]].*אוריה ג'ורי וישעיהו בריל, '''[http://shturem.net/images/news/85981_news_19022016_3441.pdf בעיירה בוערת אש]''', בתוך עיתון החייל פרשת תצוה תשע"ו
{{הערות שוליים}}
{{תבנית:עיירות ברוסיה}}
[[קטגוריה:ליובאוויטש|*]]
[[קטגוריה:אתרים חב"דים]]
[[קטגוריה:קהילות חב"ד ברוסיה]]
[[קטגוריה:קהילות חב"ד שנכחדו]]