שינויים

הרב '''לוי יצחק שפירא''', או כפי שכינוהו "ר' לוי איצ'ה([[כ", נולד בבתשרי]] [[עיירהתרע"ו]] - [[קאראלעוויטשד' כסלו]] ב[[כתשס"ב תשרי|יום שמיני עצרתו]] ) היה מעסקני חב"ד ב[[תרע"וקראון הייטס]] לאביו החסיד הרב ומזכיר [[נחום שפיראבית דין צדק קראון הייטס|בית הדין]] ולאימו הרבנית רייזל, שהיתה צדקת ובעלת מידות נאצלות, נערצת על תושבי האזור שנהנו ממנה עצה ותושיהבשכונה.

==צעירותותולדות חיים==נולד בעיירה [[קרלביץ']] ב[[כ"ב תשרי|יום שמיני עצרת]] [[תרע"ו]] לאביו החסיד הרב [[נחום שפירא]] ולאימו הרבנית רייזל.

כשהגיע לוי יצחק לגיל תשע, ביקר בביתם ש[[בקאראלעויטש]] דודו החסיד הנודע ר' [[משה אקסלרוד]] ושאל בפליאה את ר' נחום לפשר מעשי בנו בבית. הוא הציע והציע כי ייסע לישיבה המחתרתית שהתקיימה באותם ימים בעיר [[ראמען]]. ואכן, הוא נשלח לישיבה - שם שימש כ[[משפיע]] הרב [[יעקב גוראריה]]. באותם ימים התלבטו הוריו היכן יאכל: האם יאכל בעסן טעג ("אוכלי ימים" - הכוונה לנערים שאכלו כל יום בבית אחר מבין החסידים) או במקום קבוע ומסודר תמורת תשלום. לבסוף הכריעה האם באומרה כי "כאשר יאכל 'טעג', יהיה יותר חסיד!"...

על אף גילו הרך של לוי יצחקבשנת תרצ"ג, בהיותו בן 17, נפטרה עליו אמו. המצב בבית היה דחוק ביותר, נענה האב ר' נחום ושלחו לישיבה בראמען - שם שימש כוהוא נאלץ לפרוש מלימודיו ולעזור בפרנסת הבית. באותה שנה עברה המשפחה לגור ב[[משפיע]] הרב [[יעקב גוראריהלנינגרד]], בעוד לוי יצחק מוצא עבודה במפעל לייצור בד. באותם ימים התלבטו הוריו היכן יאכל: האם יאכל בעסן טעג ("אוכלי ימים" - הכוונה לנערים שאכלו כל יום בבית אחר מבין פיתח קשרים מיוחדים עם בכירי המשטרה וכן בלשכת הגיוס המקומית, כשאת קשריו ניצל כדי לפטור את אחיו החסידים) או במקום קבוע ומסודר תמורת תשלום. לבסוף הכריעה האם באומרה כי "כאשר יאכל 'טעג', יהיה יותר חסיד!"..מגיוס לצבא הרוסי.

לא קלים היו החיים הללו. לא פעם הגיע הנער לבית המארח התורן, וכשהאשה פתחה את הדלת וראתה אותו, היכתה בידה על ראשה ואמרה "אוי אינגלע, איך האב פררגעסן אויף דירבשנת [[תש" (אוי ילדי, שכחתי ממך לגמרי...) וכך נאלץ לבלות א]] נשא את שארית היום ברעב המעיקבתו של ר' [[פרץ מוצ'קין]].

בשנת תרצ"גבהגיעו לטשקנט, בהיות הנער לוי יצחק בן 17 שנהפתח בית אריגה לפרנסתו, נפטרה עליו אמובו מצאו מקומות עבודה עבור רבים מאנ"ש בעיר. המצב בבית היה דחוק ביותר, והוא נאלץ לפרוש מלימודיו ולעזור בפרנסת הבית. באותה שנה עברה המשפחה לגור בכמו כן ניצל את רווחיו לקיומה ואחזקתה של ישיבת [[לנינגרדתומכי תמימים סמרקנד]], בעוד לוי יצחק מוצא עבודה במפעל לייצור בד.

חינו המיוחד של ר' [[ראובן קמינצקי]], מתלמידי הישיבה ב[[סמרקנד]], היה מספר על אירוע נדיר בישיבה: יום אחד הורה מנהל הישיבה, הרב [[ניסן נמנוב]], לנקות את כל חדרי הישיבה, כפי שמכינים לקראת אורח חשוב. כעבור כמה שעות נוכחו התלמידים לדעת שהאורח החשוב אינו אלא ר' לוי יצחק סייע לו רבות בפיתוח קשרים מיוחדים עם בכירי המשטרה וכן בלשכת הגיוס המקומיתשפירא, שכאמור היה מהתומכים העיקריים בישיבה. ר' לוי יצחק, שהבחין בתכונה יוצאת הדופן, כשאת כל קשריו הוא מנצל כדי לפטור הביע את אחיו החסידים מאימת הגיוס לצבא הרוסימורת רוחו בפני ר' ניסן, וטען שבין חסידים זה לא מתאים.. מידי פעם אף נאלץ לתת שוחד לפקידים ולמפקדים מכספו הפרטי. אך ר' ניסן התעקש לערוך לו סיור בישיבה, וכל זאת תוך סיכון אישי גבוה ומסירות נפשבאומרו ש"כאשר תומכים - זה מגיע... "

באותן שנים, כל אורח שהגיע לעיר כלשהי, נדרש היה לגשת לתחנת המשטרה המקומית ולקבל אישור שהייה בעיר. פעם הגיע ללנינגרד החסיד הנודע ר' [[אלחנן דב מרוזוב |חונייע מרוזוב]], מזכירו של הרבי הריי"צ, וביקש מר' באחד הימים חלה אחיו יהודה לייב ב[[פנחס טודרוס אלטהויז מגפה|פנייע אלטהויזמחלת הטיפוס]] שהיה חביב אצל אנשי המשטרה, להשיג לו אישור שהייהומחשש הדבקה הושם בבידוד. ר' פנייע ניסה להשיג אישורים מתאימים אך לא הצליח במשימתו. רלוי איצ' חונייע פנה אפוא ללוי יצחק הצעיר בתקווה כי ממנו תבוא הישועה. לאחר מאמצים ה לא רבים, הודות לקשריונרתע ממצבו של אחיו וישן בסמוך לאחיו כדי לסייע לו, הצליח להשיג כך עד אשר השיב אחיו את אישור הנדרש, וכך נשאר ר' חונייע גם לשבת הקרובהנשמתו לבוראה והוא מחזיק בידו של אחיו...

בבשנת [[תש"ו]] יצא מ[[התוועדותברית המועצות]] שהתקיימה ב[[שבתיציאת רוסיה תש"ו|בריחה הידועה]] הקרובה, הודה . ביציאתו דיווח ל[[אדמו"ר' חונייע ללוי יצחק בנוכחות המשתתפים באמרו לר' פנייעהריי"צ]] וקיבל ממנו תשובה: "מה שאתה לא הצלחת לעשות עבורישמחתי לשמוע שיצא את שערי רוסיה והגיע למקום מבטחים". משם המשיך ל[[פוקינג]], הנער הצעיר הזה הצליח[[פריז]] ובשנת [[תשי"! רג]] היגר ל[[ארצות הברית]]. כשהגיע לשם נשלח על ידי ה[[ג' חונייע לא הסתפק בכךוינט]] אל העיר [[קליבלנד]] שב[[אוהיו]], וביום המחרת דפק בביתו של לוי יצחק כדי להודות לו בשנית על אשר עשה למענועם אחיו [[ליפא שפירא|ליפא]], שם עסקו בהפצת חסידות בין יהודי העיר.

בשנת תש"א נשא כאשר בנו הרב נחמן הגיע לגיל תשע, שלחו אביו ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים מונטריאול]], נסיעה של 20 שעות מתישות! כשנשאל ר' לוי יצחק לאשה מדוע הוא מתעקש דווקא על חינוך חב"די מרוחק כאשר במקום יש חינוך יהודי טוב, אמר: "לא מסרתי את בתו של החסיד המפורסם רנפשי ברוסיה כדי שבני ילמד אצל ' [[פרץ מוצהמתנגדים'קין]]"...

בעקבות [[מלחמת העולם השניה]] שפרצה בין השאר היה חבר בוועד מיוחד שנוסד באותה שנה, כשצבאות הנאצים ימ"ש צרו על ערי [[רוסיה]], נאלצו השלטונות להכריז על גיוס כללי וגייסו לצבא את כל מי שהיה נראה כשיר. ר' לוי איצ'ה ניצל את קשריו הענפים כדי לשחרר את אנ"ש והתמימים מהגיוס.הנאצים המשיכו להדק את המצור וסגרו על לנינגרד משלושה כיוונים, כשרק דרך אחת נותרה למנוסה. בשלב זה, קיפלה משפחת שפירא את מיטלטליה ונסעה ל[[עיירה]] אומסק שב[[סיביר]]. מספר חודשים לאחר מכן, באמצע חג הסוכות תש"ב, קיפלו שוב את רכושם וברחו בעקבות רבים מחסידי חב"ד אל העיר [[טשקנט]] שבבוכרה. גם ישיבת [[תקופה עבור תומכי תמימים]] גלתה ועברה ל[[סמרקנד]] הסמוכה, שם חזרה להתנהל תחת השגחתו והשפעתו של החסיד הנודע ר' ופעמים רבות היה מוזמן על ידי [[ניסן נעמנוב]]. מיד בהגיע ר' לוי יצחק לטשקנט, לא שקט על שמריו ופתח בית אריגה לפרנסתו. כמו תמיד, הוא לא חשב רק על עצמו ופעל מיד לסייע ביצירת מקומות עבודה עבור רבים מאנהרש"ש בעיר. הוא היה מזמין סחורה בכמויות גדולות, הרבה מעבר ממה שהיה נחוץ לעבודתו, והיה מחלק את העבודה בין משפחות אנ"ש, ובפרט לאלמנות ומשפחות ברוכות ילדים. הייתה זו הצלת נפשות של ממש, שכן אנ"ש היו שרויים במצוקה כלכלית ושוועו להביא מעט [[לחם]] לביתם.ממפעל זה ראה ר' לוי יצחק ברכה רבה ופרנסה ברווח, וניצל את רווחיו לקיומה ואחזקתה של ישיבת [[תומכי תמימיםג]] שפעלה ב[[סמרקנד]], כשהוא עצמו מסתפק במעט שהותיר לעצמולהשתתף באסיפות הוועד.

ר' לתפקידיו הרשמיים בקהילת [[ראובן קמינצקיקראון הייטס]], מתלמידי הישיבה בזכה להכנס בשנת [[סמרקנדתשמ"ו]], היה מספר על אירוע נדיר בישיבה: יום אחד הורה מנהל הישיבהכאשר לראשונה נערכו [[בחירות]] ל[[ועד הקהל]]. מסופר כי עוד בטרם בחירת ה[[גבאים]] וועד הקהל, הרב ביקשו גבאי [[ניסן נמנוב770]], לנקות להפקיד את כל חדרי הישיבה, כפי שמכינים לקראת אורח חשובהאחריות על הנושא הכספי של [[בית הכנסת]] בידי אדם אחראי ונאמן. כעבור כמה שעות נוכחו התלמידים לדעת שהאורח החשוב אינו אלא ר' לוי יצחק שפיראכשהביאו את הענין לפני [[הרבי מלך המשיח]], שכאמור היה מהתומכים העיקריים בישיבה. רהפנה אותם הרבי לר' לוי יצחקבאומרו, שהבחין בתכונה יוצאת הדופןכי "ער איז זייער א ערליכער [= הוא מאוד ישר], הביע את מורת רוחו בפני ר' ניסן, וטען שבין חסידים זה לא מתאיםועליו אפשר לסמוך... אך ר' ניסן התעקש לערוך לו סיור בישיבה, באומרו ש"כאשר תומכים - זה מגיע..." באחד הימים חלה אחיו יהודה לייב במחלת הטיפוס רח"ל. מאחר והמחלה היתה מדבקת, נשקפה סכנה גדולה לכל הבא בקרבתו של החולה, ומשום כך הושם בבידוד. ר' לוי איצ'ה לא נרתע ממצבו של אחיו וישן בסמוך לאחיו במטרה לסעדו ולסייע לו ככל האפשר, כך עד אשר השיב אחיו את נשמתו לבוראה והוא מחזיק בידו של אחיו...

גם פהבעת הבחירות ל[[בית דין צדק קראון הייטס]] בשנת תשמ"ו, ר' לוי איצ'ה שעמד בקשרי מסחר עם השלטונות בעקבות אספקת סחורות לצבא מבית האריגה שלוהיה שותף פעיל בכל תהליך הבחירות. לאחר הבחרם של הרבנים נבחר לשמש כמזכיר בית הדין. אחד הדברים הראשונים שפעל, ניצל את קשריו הטובים כדי לסייע בהיה הקמת [[מסירות נפשמשפט שלום]] ומתוך סכנה עצומה להשיג פטור מהגיוס לצבא עבור חסידי חב"ד, גוף שהיה דואג להשכנת שלום בין איש לאשתו ובין בעלי דינים, וכך חסך דיני תורה רבים.

בשנת תש"ו ניצל ר' לוי איצ'ה את בנוסף, זכה והיה ל[[יציאת רוסיה תש"ושליח ציבור|הבריחה הידועהחזן]] 'באשעלונים' לפולין, ועלה עם משפחתו על הרכבת שהוציאה אותם מגיא הבכא אל ארצות החופשולבעל תפילה בבית הכנסת של הרבי. אחד הדברים הראשונים שעשה לאחר שהגיע מחוץ לגבול - הודיע על כך לרבי הריי"צבמשך שנים רבות היה עובר לפני התיבה באמירת [[תהילים]] של שבת מברכים. ואכן, כעבור זמן זכה לקבל מכתב תשובה וברכה מהרביכשעבר לפני הרבי בחלוקת דולרים נתן לו הרבי דולר ובירך: "שמחתי לשמוע שיצא את שערי רוסיה והגיע למקום מבטחיםהצלחה בחזנות".

ר' לוי איצ'ה עשה דרכו לפוקינגלאחר [[כ"ז אדר]] [[תשנ"ב]], מחנה פליטים בגרמניההיה עומד מידי יום לפני התיבה באמירת כל ספר התהילים לרפואתו של הרבי. כאשר הגיע לפרקו של הרבי, שם התרכזו פליטים רביםהיה אומר את הפרק פסוק בפסוק בקול רם. הוא לא שהה במקום זמן רב ומשם המשיך לפאריז שם פתח מסעדה לפרנסתוזכורה במיוחד הכרזת "[[יחי אדוננו]]" בשנים האחרונות, אותה היה מכריז בהתוועדויות ומעמדים מיוחדים.

==ארצות הברית== רק בשנת [[תשי"ג]] הגיע סוף וקץ למסכת נדודיו הארוכה, אשר רגליו דרכו על אדמת ארצות הברית. הוא נשלח על ידי הג'וינט אל העיר קליבלנד שבאוהיו, עם אחיו הרב ליפא שי'. עד מהרה הפך ביתם של השנים למקום מרכזי של הפצת החסידות, ובביתו של ר' לוי יצחק התקיימו התוועדויות חסידיות רבות שמשכו אליהן גם תלמידי ישיבות ליטאיות שהיו מגיעים לשם במחתרת.  כמו כל חסיד בתפקיד הפנסאי, גם ר' לוי יצחק היה עד מהרה לדמות מרכזית הדואגת לחיי היהדות בעיר, גם בדברים שרוב הציבור שומר המצוות באותם ימים, לא דאג להם. למשל, באותם ימים לא ניתן היה להשיג [[חלב]] ישראל בקליבלנד. ר' לוי יצחק לא אמר נואש, ובמסירות רבה דאג לכך, חרף לעגם של יהודי המקום...  כך גם בנושא החינוך. ר' לוי יצחק לא ידע פשרות והוא דאג שבניו יקבלו חינוך חסידי טהור. כאשר בנו הרב נחמן הגיע לגיל תשע, שלחו אביו ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים מונטריאול]], נסיעה של 20 שעות מתישות! כשנשאל ר' לוי יצחק מדוע הוא מתעקש דווקא על חינוך חב"די מרוחק כאשר במקום יש חינוך יהודי טוב, הרצינו פניו ואמר: "לא מסרתי את נפשי ברוסיה כדי שבני ילמד אצל 'המתנגדים'"...  במשך כעשר שנים התגורר בקליבלנד, שם פעל ועשה ככל יכולתו להעמדת חיי תורה וחסידות בעיר, אולם בשנת תשכ"ג, עקב מצב מוסדות החינוך בקליבלנד שלא היו על ברכי [[חסידות חב"ד]], עקר ר' לוי יצחק לניו-יורק, שם שכר דירה בסמיכות לאדמו"ר מלך המשיח, מול 770.  ביתם שמול [[770]] הפך עד מהרה למקום מפגש קבוע של עשרות חסידים שהיו מגיעים לערוך קידוש בין התפילה ל[[התוועדות]] בשבתות. בחגים, ובפרט בשמחת תורה, הבית היה מלא וגדוש בעשרות חסידים, אורחים וגם תושבי השכונה שהגיעו לעשות קידוש ולסעוד את סעודת החג לפני ההקפות. לאחר ההתוועדות, היו מגיעים כמה מהחוזרים, חבריו של בנו הרב [[נחמן שפירא]], ועורכים את ה"[[חזרה]]" על ההתוועדות. חסידים נוספים היו מגיעים לשמוע את ה'חזרה', וכך המשיכה ה[[התוועדות]] המיוחדת עד לשעות המאוחרות של מוצאי שבת. גם ב[[קראון הייטס]] הפך עד מהרה לדמות מרכזית ואהודה, הפועלת במרץ רב למען הזולת. בין השאר היה חבר בוועד מיוחד שנוסד באותה תקופה עבור תומכי תמימים, ופעמים רבות היה מוזמן על ידי [[הרש"ג]] להשתתף באסיפות הוועד, שם סייע הן בענייני הכספים והן בעניינים הרוחניים. באחד האירועים שנערכו עבור הישיבה, הוא נשא נאום נלהב ביותר, במהלכו אמר בהתלהבות שברוסיה תמיד ידעו שהרבי הוא האבא שלנו, ותומכי תמימים היא האמא. והחסידים נתנו הכל עבור הרבי ועבור תומכי תמימים. כאן, בארצות הברית, משום מה לא חדורים מספיק בעניין, וצריך לעורר על כך, שכולם יידעו שתומכי תמימים זה האמא שלנו, ובשביל אמא עושים הכל"! ==תפקידיו הרשמיים== אל תפקידיו הרשמיים בקהילת [[קראון הייטס]], זכה להכנס בשנת [[תשמ"ו]], כאשר לראשונה נערכו בחירות לו[[ועד הקהל]].  מסופר כי עוד בטרם בחירת הגבאים ו[[ועד הקהל]], ביקשו גבאי 770 להפקיד את האחריות על הנושא הכספי של [[בית הכנסת]] בידי אדם אחראי ונאמן. כשהביאו את הענין לפני הרבי מלך המשיח, הפנה אותם הרבי לר' לוי יצחק באומרו, כי "ער איז זייער א ערליכער [הוא מאוד ישר], ועליו אפשר לסמוך..."  כאמור, ר' איצ'ה שימש כחבר 'ועד הקהל', ועסק בנושא במסירות רבה. כאשר היה צורך בבחירת רבנים חדשים לשכונה (במקומו של הרב דווארקין) היה ר' לוי איצ'ה שותף פעיל בכל תהליך הבחירות. לאחר הבחרם של הרבנים והעמדת בית-דין-צדק על תילו, נבחר לשמש כמזכיר בית הדין. היה זה תפקיד חדש, ור' לוי יצחק במרצו הרב, בכישרון העסקנותי שבו דאג לצקת תוכן לתוך התפקיד הנכבד, כאשר המוטו העיקרי הוא, לסייע לזולת. אחד הדברים הראשונים שפעל, היה הקמת [[משפט שלום]], [[גוף]] שהיה דואג להשכנת שלום בין איש לאשתו ובין בעלי דינים, וכך חסך דיני תורה רבים, והכול לשביעת רצון שני הצדדים.  לצד תפקידו הרשמי כמזכיר בית הדין, שימש גם כגבאי [[צדקה]] מטעם הבד"צ. לפני כל חג ומועד היה מחלק סכומי כסף ניכרים למשפחות נצרכות ב'קראון הייטס'. בענייני [[צדקה]] אלו השקיע את כל כוחותיו ופעל ב[[מסירות נפש]] רבה, כאשר כל פעולותיו נעשות מתוך שמחה ובסבר פנים יפות. על מסירות נפשו לענייני [[צדקה]] יעיד הסיפור הבא: לפני מספר שנים לקה בלבו ונאלץ היה לעבור ניתוח. כשחזר לביתו לאחר הניתוח, היה תשוש ביותר. לפתע נזכר כי ישנה אישה חולה שלא קיבלה עדיין את הצ'ק מקופת הצדקה. הוא לא וויתר לעצמו, ולמרות חולשתו הגדולה, הלך בעצמו וטיפס עד הקומה הרביעית כדי להביא לה בעצמו את הצ'ק...  עוד זכה ושימש כחבר וכגבאי ב'[[חברה קדישא]]' של [[אגודת חסידי חב"ד (ארצות הברית)]], גם שם עסק במסירות רבה.  בזמן הקמת חברת '[[השמירה]]' ב[[קראון הייטס]], הוא היה שותף פעיל בארגון. כשנשאל מדוע הוא מתעקש לעסוק בארגון זה, בטענה שיש צעירים ומתאימים ממנו, ענה, שאכן ישנם צעירים, ואולם כשהם לא מתעסקים בזה - הוא צריך לעסוק בזה.  בנוסף, זכה והיה ל[[שליח ציבור|חזן]] ולבעל תפילה בבית הכנסת של הרבי. במשך שנים רבות היה עובר לפני התיבה באמירת [[תהילים]] של שבת מברכים כשהוא משתפך בקולו בקריאת התהילים. היו אלו רגעים מיוחדים כאשר היה נשמע קולו המתחנן והמתרגש בוקע ממעמקי לבו באמירתו את הפרקים בזה אחר זה. כשעבר לפני הרבי בחלוקת דולרים נתן לו הרבי דולר ובירך: "הצלחה בחזנות". לאחר כ"ז אדר תשנ"ב, היה עומד מידי יום לפני התיבה באמירת כל ספר התהילים לרפואתו של הרבי. כאשר הגיע לפרקו של הרבי, היה אומר את הפרק פסוק בפסוק בקול רם, וקולו מתחנן לפני בוראו. מרטיט היה לשמוע אותו באמירת 'שמע קולנו' ו'אבינו מלכנו' במצבים קשים במיוחד. זכורה במיוחד הכרזת "יחי אדוננו" בשנים האחרונות, אותה היה מכריז ברגש רב בהתוועדויות ומעמדים מיוחדים.  ר' לוי איצ'ה היה בעל מידות תרומיות, לב רחב ואוהב את הבריות. הטלפון בביתו היה זמין גם בשעות הלילה המאוחרות לאנשים שהיו נזקקים לעזרתו ולסיועו. את מעשיו היה עושה בצניעות ובסודיות רבה. כשמישהו היה מתקשר ומבקש את עזרתו והוא היה נוכח בחדר שבו היו נוכחים אנשים נוספים, הוא היה עוזב את החדר בעצמו וממשיך בשיחה מעבר לכותל. ==אחרית ימיו== למרות גילו המתקדם, המשיך ר' לוי איצ'ה לעבוד במזכירות הבד"ץ כבצעירותו, כשהוא אינו מסיר מאחריותו גם תפקידים אחרים שלקח על עצמו במשך השנים. בחינוך חסידי אמיתי, חיו בניו, בנותיו ונכדיו הרבים, חינוך שנותן את אותותיו בכל משפחתו הענפה.  ב[[ראש השנה]] האחרון, בשעת ה[[התוועדות]] של מוצאי החג, נעמד לפתע על השולחן והחל לרקוד כאחד הצעירים. היה זה מחזה מרגש וכובש לב לחזות בחסיד קשיש בן 90 הרוקד במלא עוזו ומעודד את השירה היוקדת.  בדמותו של חסיד זה התקבצו והתאחדו מושגים רבים: חיות, שמחה, אהבת ישראל, עזרה לזולת, יושר אמיתי, מידות טובות, מסירות נפש. כל אלה נשקפו מאישיות חסידית זו, נטולת השפעות חיצוניות; אישיות שהתקשרותו לרבי הייתה בבחינת "חבוקה ודבוקה בך". יהודי שמסר את נפשו בעבור שמירת היהדות ברוסיה ובארה"ב. ==פטירתו==ב[[ד' כסלו]] [[תשס"ו]]נפטר, נפטר ר' לוי איצ'ה בשיבה טובה.נטמן ונטמן ב[[בית עלמין|בית-העלמיןמונטיפיורי]] "מונטיפיורי" שבקווינסבקווינס.

*חתנו, הרב [[יצחק משולביןמישולובין]] *נכדתו הרבנית שרה , אשת הרב [[מנחם מענדל פבזנר]] הרב הראשי ושליח ב[[פטרבורג]]