שינויים

#בעת כניסה לבית כנסת או בעת אזכרת [[שם השם|שם שמיים]] (כגון באמירת [[ברכה]]), בהם חבישת הכיפה היא חיוב [[דרבנן]] קדום המוזכר לראשונה ב[[מסכת סופרים]]{{הערה|יד, טו}} ונפסק להלכה על ידי [[רבנו ירוחם]], ולאחר מכן גם ב[[שולחן ערוך]]{{הערה|או"ח, צא, ג}}.

#חבישת הכיפה במהלך היום כולו, כ[[חסיד (הלכה)|מנהג חסידות]] המעורר ל[[יראת שמים]], ובמשך הזמן התפשט המנהג בכל הקהל, עד שנקבע בהלכה כאיסור ללכת 4 אמות ללא כיסוי ראש{{הערה|אורח חיים ב,ו}}.

===הופעת המנהג במקורות===

כיסוי הראש היה פריט לבוש נפוץ בעבר. ה[[כהנים]] היו מצוּוים לעבוד ב[[בית המקדש]] כשמגבעת לראשם. ככלל, לא הייתה חובה לכיסוי הראש. כך למשל בעת הטלת גורלות בבית המקדש היה נהוג להסיר את מצנפתו של מי שמתחילים בו את מניין הגורל. בשלהי [[תקופת בית שני]] ובתקופת ה[[משנה]], היו ה[[מטפחת|סוּדָר]], הכובע או ה[[טלית]] פריטי לבוש מצוי והם מוזכרים כחלק משמונה עשר פריטי הלבוש ב[[ברייתא]] ב[[מסכת שבת]].