שינויים

מקורות ראשונים המייחסים משמעות דתית לכיסוי הראש במהלך היומיום מובאים ב[[תלמוד בבלי]] ב[[מסכת שבת]]. תחילה מוזכר שעל [[דיין|דיינים]] לשבת בכיסוי הראש, וכן ישנה [[ברייתא]] האומרת שעל המבקר את החולה להתעטף (בראשו), כשבשניהם מבאר [[רש"י]] שהסיבה היא מפני מורא ה[[שכינה]]. המקור המפורסם יותר הוא לגבי ה[[אמורא]] [[רב נחמן בר יצחק]], שלפי המסופר שם (דף קנו ב), בילדותו ניבאו עליו ה"כלדאים" (חוזים בכוכבים) שיגדל כ[[גנב]], בעקבות זאת ציוותה עליו אמו שיכסה תדיר את ראשו ליראת שמים ושיבקש רחמים שלא יגדל כגנב. ואכן, מסופר כי כשאירע לו מקרה שנשמט סודרו מראשו הוא מיד התאווה לגנוב.

===פסיקת ההלכה===