39,916
עריכות
שינויים
←פסיקת ההלכה
ה[[מהרש"ל]], שחי ופעל בזמנו של [[הבית יוסף]], סבור כי אין כל בסיס הלכתי לחבישת כיסוי ראש לגבר; בתשובה לשאלה על המנהג לכסות את הראש בשעת עשיית דבר קדושה, ענה מהרש"ל: {{ציטוטון|אין אני יודע איסור לברך בלא כיסוי}}. הוא סבור כי רב הונא פעל מתוך [[מידת חסידות]], שאינה מחייבת את כלל הציבור. הוא אף מצר על מנהגי הציבור בימיו שמחמירים בזוטות ומקילים בחמורות: {{ציטוטון|משמע דווקא בקומה זקופה הוא איסור, אבל בגילוי הראש אין בו איסור, אלא שרב הונא החמיר על עצמו מכוח מידת חסידות; ועכשיו הוא להפך - בקומה זקופה אינם נזהרים, ואדרבה הגאים והעשירים הולכים נטויי גרון, ובגילוי הראש נזהרים לא מחמת חסידות, אלא סוברים דת יהודית הוא.|שו"ת מהרש"ל סימן עב}} מסקנתו היא, שרק כאשר אדם עוסק בדבר קדושה (כמו תפילה), עליו לכסות ראשו (ואף זאת ממידת חסידות), אך אין חובה לכסות הראש במצבים אחרים.
הגאון מווילנה, [[הגר"א]], פסק כי כיסוי ראש הוא רק ממידת הקדושים העוסקים בעבודת ה'{{הערה|1=באור הגר"א לשלחן ערוך, אורח חיים, סימן ח, ב.}}. [[פוסק הלכה|פוסק ההלכה]] רבי [[יוסף קאפח]] אמר בתשובה לשאלה, שאין כל בסיס [[הלכה|הלכתי]] לחבישת כיסוי ראש, אלא שחבישת כיסוי ראש ראויה ומכבדת את האדם. אך עם זאת מאחר שבימינו נשתרש הדבר וחבישת כיסוי ראש התקבלה כסימן ליראת שמיים ומנהג שלמי אמוני ישראל ישנה חובה לחבוש דברים דומים קובע אדמו"ר הזקן - לגבי חבישת כיפה (שו"ת הריבבימים ההם - וזה לשונו "ומדת חסידות שלא לילך ד עמ' סא-סב). אמות בגילוי הראש גם [[יהודי גרמניה]] (עד עלייתם ארצה) לא נהגו לחבוש כיפה שלא בזמן עיסוק בדברי קדושהבימיהם שרוב העם היו רגילים לילך לפעמים הרבה בגילוי הראש מפני החום בימים ההם".
עם זאת, קובע אדמו"ר הזקן כי יש חילוק בין חבישת כיפה בזמן התפילה לחבישת כיפה במשך היום. משום ש"אם משים ידו על ראשו לכסותו די בכך להיכר" - כלומר שאינו הולך בחוקות הגוי "רק שלא יזכיר שם שמים"{{הערה|כמו שיתבאר בסימן צ"א - לשון אדה"ז שם}}.
==גודל וצורת הכיפה==