שינויים

ישיבות "תומכי תמימים" מצטיינות ברוח חסידית המעניקה חוסן אמוני ללומד, באמצעות רוח זו התגברו אדמו"רי חב"ד על תנועת ההשכלה שסחפה בחורים רבים, והקנו לתלמידים דרך ב[[עבודת ה']] ותכלית חיים פנמיתפנימית.

 ואין זה הדבר היחידי המייחד את "תומכי תמימים". הם הפילו את המחיצה בין [[חסידות]] ולומדות. חסידות ולומדות, לפי [[חסידות חב"ד]], הן רק שני צדדים של מטבע אחת, של עבודת הבורא. בחב"ד נוצרה מזיגה מיוחדת של שתיהן. חב"ד הכניסה חסידות ללומדות - לימוד לא רק בה[[שכל]] ו[[דעת]] אלא גם ב[[רגש]] - ולומדות לחסידות; חסידות אינה, לפיהם, רק שיטה, עבודה, אורה חיים, אלא גם לימוד בהתעמקות והגיון, בהתמדה ושקידה. חסידות אינה ענין "לעיין בספר" בלבד אלא לעיון וללימוד מעמיק, ביגיעה, בבקיאות, בהבנה שכלית, נוסף על [[בינה]] שב[[לב]], רחמנא ליבא בעי. יש לשעבד את ה[[מוח]] ואת הלב גם יחד. נדגים זאת בהשוואה. חסידות הגיעה למדרגה שילמדוה בתור שיעור (להבדיל מלימודי המוסר). התווכחו, התפלפלו בחסידות, כמו שהתפלפלו ב"קצות החושן", למדו [[חב"ד]] לפי חוקי הבנה הלכתית, הור על [[יסוד]] כללי הגיון - כמו סוגיה ב[[ש"ס]] או כמו בירור ב[[הלכה]]. חידוש שני חידשו בלומדות. בקיאות ב[[תורה שבעל פה|תורה שבעל-פה]], ואין צורך לומר ב[[תורה שבכתב]], הבנה נכונה בה, היא כולה באמצעות [[עבודת ה']], וזו זקוקה להתלהבות, ל"נדבקות". ואין מחיצה בין [[תפילה]] ללימוד, בין שכל והתעוררות, בין שיעור ב[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] ובין ניגונו הפנימית הלימוד שמור מחשש של שיקולים צדדיים והסחות דעת מלימוד לשם ה[[רבי]]. חב"ד מהווה גשר בין הלומדות העמקנית - ההגיונית לבין סערת הלב והתעלות הנפש'.