שינויים

ב'''יציאת רוסיה תש"ו''' (נקראת גם 'יציאת פולין', ומכונה ה'עשאלונים') יצאו רובם של חסידי חב"ד שורדי מלחמת העולם השניה והשואה בברית המועצות - את גבולות [[רוסיה]] הקומוניסטיתברית המועצות, באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים. פרשה זו היוותה את סיום התקופה של רוסיה כמרכזה של [[חסידות חב"ד]], ותחתיה הוקמו ביוזמת [[אדמו"ר הריי"צ]] מרכזים חב"דיים חלופיים ב[[פריז]], [[כפר חב"ד]], [[ירושלים]] ו והרחבת הקהילה ב[[קראון הייטס]]ובמקומות נוספים.

בזמן [[מלחמת העולם השנייה]] שהתרחשה בין השנים שלהי שנת [[תרחתרצ"צט]]-לקיץ [[תש"ה]] ברחו אזרחים פולניים רבים משטח ארצם שנכבש בידי הצבא הגרמני, והתפזרו ברחבי רוסיה.

עם סיום המלחמה, החליטה הממשלה הרוסית לאשר את יציאתם שובם של אזרחי [[פולין]] מגבולותיה, והעמידה לרשות אזרחי [[פולין]] רכבות משא ('עשאלונים') על מנת שיוכלו לחזור לגבולות ארצם. אזרחים רוסיים רבים ניצלו את הפרצה שנוצרה, וניסו להבריח את הגבול באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים, דרך עיר המעבר [[לבוב]]. במסגרת אישורי היציאה שניתנו, ניתנה גם הרשות ל'איחוד משפחות' של אזרחים פולניים שהתחתנו עם אזרחים רוסיים, ולאשר את יציאתם יחדיו מגבולות רוסיה. אזרחים רוסיים רבים ניצלו את הפרצה שנוצרה, וניסו להבריח את הגבול באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים, דרך עיר המעבר [[לבוב]].

עם הגעת השמועה על אפשרויות ההברחה, רצו החסידים לשאול את דעתו של [[אדמו"ר הריי"צ]], שבאותה העת כבר הגיע לשהה ב[[ארצות הברית]], אך מכיון שהפחד מהצנזורה הרוסית היה גדול והזמן דחק, הגיעו החסידים למסקנה שלא ניתן לחכות והושיבו בית דין שהורכב מעשרים ושלושה רבנים חסידיים ששהו באזור, על מנת שיפסקו האם החסידים צריכים לברוח או לא. בית הדין התאסף מספר פעמים במשך שלושה ימים, ושמע את חוות דעתם של אנשים שונים שהתעסקו עם הברחות הגבול, אך הגיעו למסקנה שהסכנה גדולה מידי והודיעו שאין להסתכן ולהבריח את הגבול.

מספר חסידים מארץ ישראל הגיעו לצורך הענין אל הצד השני של הגבול, בשטח שהיה שייך לפולין, והשתדלו לסייע משם ככל יכולתם{{מקור}}.

רכבת המשא הקבוצה הראשונה שאורגנה על ידי הועד יצאה בחודש [[סיון]] [[תש"ו]], ורוב החסידים הבריחו את הגבול בחודשי הקיץ של אותה שנה. בחודשים [[אלול]] ו[[תשרי]] נסעו קבוצות מעטות וקטנות, ו[[המשטרה החשאית]] אסרה חלק מהפעילים בהברחת הגבול, ופעילות הועד הלכה ונתדלדלה, אך בחודש [[חשון]] [[תש"ז]] חזר הועד לפעולה, ובט' כסלו יצאה רכבת משא קבוצה נוספת, ובאמצעותה הבריחו את הגבול מאות חסידים, ובהמשך לבריחה מוצלחת זו, יצאו עוד שלוש רכבות קבוצות נוספות.

בראשית ההתארגנות, שלח הרב [[בנימין גורודצקי]] מסמרקנד מברק לחותנו הרב [[שמואל לויטין]]אשר שהה בניו יורק, בו ביקש לדעת את דעתו של אדמו"ר הריי"צ בנוגע לבריחתם של חסידי חב"ד מגבולות רוסיה.

*[[נישואין]] פיקטביים פיקטיביים בין אזרחים פולניים לאזרחים רוסיים, ורישום אנשים כבני משפחה.

*'''[[ט"ו אב]]''' - הרכבת הגיעה עד לתחנת היעד 'פשעמישל', שם המתינו הבורחים לחסידים נוספים שיתאספו, ויחדיו המשיכו בדרכם עם רכבת למרכז הפליטים בלודז. לפי הידוע זו הרכבת בה נסעה אם המלכות הרבנית [[חנה שניאורסון]] בין החסידים שנסעו ברכבת זו: הרב [[חיים מאיר גרליק]] ובנותיו הדסה פרמן ויכבד זלמנוב ובנו [[גרשון מענדל גרליק]], [[ישראל שמעון קלמנסון]], [[גדליה קארף]], [[יעקב יוסף רסקין]], ו[[מרדכי שוסטרמן]].

*'''[[כ"ד טבת]]'''. - '''רכבת זו הייתה הרכבת הקבוצה האחרונה''', ועליה ובה 200 משפחות.

==המשך דרכם של הבורחיםמחנות עקורים באירופה==

לאחר שהצליחו להבריח את הגבול באמצעים בלתי ליגאליים, המשיכו שאפו חסידים רבים לעשות את דרכם ל[[ארצות הברית]], על מנת להתאחד שוב עם הרבי, ולהסתופף במחיצתו. אך בינתיים התעכב הענין מכיון שלא היו ברשות אנ"ש אשרות כניסה.

בעקבות הוראתו של אדמו"ר הריי"צ להתמקם באזורים שהינם תחת שליטת ממשלת ארצות הברית, עשו חסידים רבים את דרכם לעבר מחנה הפליטים ב[[פאקינג]], שהיה באותה שעה בשליטת הצבא האמריקאי, והמתינו שם עד לקבלת האישורים.  בזמן ההמתנה לאישורים, נשלח אליהם באופן מיוחד חתנו של אדמו"ר הריי"צ הרב [[שמריהו גוראריה]], שעודד את רוחם, והביא להם דרישת שלום מהרבי, וכן הרב [[בנימין אליהו גורודצקי]] שהיה איש הקשר של אדמו"ר הריי"צ במקום והעביר את הוראותיו לכל אחד מהחסידים להיכן להמשיך את דרכו{{מקור}}.

קבוצות קטנות יותר התרכזו במחנות הפליטים : 'עבענזע' 'זלאצבורג' 'וגשייד' 'שטייער' ו'האליין' שבאוסטריה, בפריז שבצרפת, ובאנטווערפן שבבלגיה.  פעילות רוחנית רבה בוצעה במחנות לפי הוראות רבותינו. בין אלו שפעלו במחנות, היה הרב [[שניאור זלמן לוין|זלמן לוין]], שפעל במחנה באיטליה, יחד עם הרב [[יעקב פלס]] ור' [[זושא וילימובסקי|זושא הפרטיזן]]. הם השתדלו לקבל מקום מתאים ל[[בית הכנסת]], אירגנו תפילות, שיעורי תורה, פעילויות עם הילדים במקום וכל דבר שהיה אפשרי לדאוג במקום.

לאחר שהות של מספר חודשים בפריזשנים במחנות העקורים, המשיכו רבים את נסיעתם לארץ הקודש (שקיבלה באותה שעה הכרה רשמית מאומות העולם), ובשנת [[תש"ט]] הורה אדמו"ר הריי"צ להקים עבורם את [[כפר חב"ד]].

במקביל, נפתחה חקירה מעמיקה על המארגנים הראשיים של הבריחה, וכל אנשי הועד שנותרו בגבולות רוסיה נאסרו תוך מספר שבועות, מלבד ר' [[מענדל פוטרפס]], שנאסר רק בשעה שניסה להבריח בעצמו עם הרב [[שמואל נוטיק]] ואחרים את הגבול באמצעות דרכון פולני, בתחנת הרכבת בפרימישלאן.

*הרב [[מרדכי שוסטרמן]], [[למען ידעו בנים יולדו]], '''[httphttps://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/arum/lemaan/6/5&search=%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A1+%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%A6%D7%95 5502060004 פרק ג']'''. אתר אוצר החכמה{{ספריה}}.*הרב [[שבועון בית משיחשניאור זלמן חאנין]], זכרונות חסידיים מר' [[חייקל חאנין]] בקשר עם הבריחה הגדולה: '''[http://www.beismoshiach.org/Lashon_HaKodesh/pdf/572.pdf חלק א''''] (עמוד 87) {{*}} '''[http://www.beismoshiach.org/Lashon_HaKodesh/pdf/573.pdf חלק ב''''] (עמוד 84) {{*}} '''[http://www.beismoshiach.org/Lashon_HaKodesh/pdf/574.pdf חלק ג''''] (עמוד 42){{בית משיח}} {{PDF}}