שינויים

|תמונה=[[קובץ:יצחק ידידה פרנקל.JPG|שמאל|250px]]

|תפקידים נוספים=רב [[בית הכנסת]] "אהבת חסד"

==קורות חייותולדות חיים==רבי יצחק ידידיה פרנקל נולד ביום [[כ"ו בתשרי]] שנת [[תרע"ד]] ב[[עיירה]] לינטשיץ שב[[פולין]] לרב אהרן פרנקל שהיה גדול בתורה{{הערה|על גדלותו התורנית שלא אביו, העיד בנו, הרב יצחק ידידיה: "בקיאותו היתה הייתה כה גדולה עד שגם ספר ה"אגלי טל" היה שגור על לשונו".}}, רב ב[[פולין]] בפולין ונכד לגדולי חסידי קוצק ומיוחס ל[[מהר"ל מפראג]].

בצעירותו למד אצל רבי מאיר דן פלוצקי, רבי [[מנחם זמבה]] ורבי יחזקאל מאוסטרובצה וכבר אז נודע כעילוי ובעל הוראה גדול. בשנים [[תרפ"ח]]-[[תרפ"ט]] הקשיב לשיעורים בישיבת [[תומכי תמימים ורשה]] ושמע בה שיחות ומאמרים מ[[אדמו"ר הריי"צ]]{{הערה|[https://s3.wasabisys.com/chabadlibrary/C/17_220.jpg על פי כרטיסו בספר החסידים], פורסם במנחם אב תש"פ.}}. הוסמך להוראה על ידי רבותיו וכן על ידי רבי שלום פרלוב מקודינוב (מחבר הספר "משמרת שלום"). הרב פרנקל גם היה בקיא בחלקי הדרוש ובספרי גדולי ה[[חסידות]].

בשנת [[תשפ"ב]] יצא לאור ספר בשם 'למדתי ממנו' המאגד את חידושי התורה שלו. ==הקשר קשריו עם חב"דהרבי==

בשנת [[תשכ"א]] ביקר לראשונה אצל [[הרבי]] ונכנס ל[[יחידות]] שנמשכה כשעתיים{{הערה|פגישה זו הייתה בקשר לפעילותו של הרב פרנקל ב[[פרשת יוסל'ה שוחמכר]]}}. לאחר היחידות כתב מכתב למשפחתו: {{ציטוטון|לבני היקרים והחביבים. עתה השעה שתים בלילה יום ה'. אני חוזר מיחידות עם האדמו"ר מליובאוויטש. שעתיים הוא ישב אתי. הוא אישיות אצילה. הוא ביקשני מאוד למסור לך (לבנו הרב איסר שליט"א) דרישת שלום, ואמר שתרבה לכתוב, ושתדע שהוא קורא את כל מאמריך. הוא דיבר אתי על רבנות [[תל אביב]] ועל מצב הרבנות בכלל}}. לאחר שחזר לארץ תיאר הרב פרנקל למשפחתו את פרטי תוכן השיחה עם הרבי והפליא ברושם שנותר בו מאישיותו הקורנת של הרבי{{הערה|מפי בנו ר' איסר פרנקל.}}. ביום [[כ"ו באדר]] שנת [[תשכ"ח]] שיגר לו הרבי מכתב ברכה ל[[בר מצווה]] של נכדו חיים אליעזר{{הערה|בשולי מכתב כותב הרבי: "תשואות חן על הבשורות טובות על דבר הנער.. ובטח, כפי המדובר בביקור כבוד תורתו כאן - מתעניין גם אודות אחות הנ"ל". מקטע זה ניתן להבחין עד כמה עמד עמו הרבי בקשר מעודכן בענין עסקנותו הציבורית בתל אביב.}}. בשנת [[תש"ל]] ביקר שוב אצל הרבי ביחידות ובין היתר התעניין אצלו הרבי לגבי מינויו כרב ראשי בתל אביב, כאשר הרב פרנקל טרם חשב על כך. כעבור שנתיים, בשנת [[תשל"ב]] אכן מונה כרב ראשי בתל אביב{{הערה|על פי תיאור של הרב פרנקל בעצמו: "זכורני כשנכנסתי ל[[הרבי|רבי]]ל[[יחידות]] בשנת [[תש"ל]], הוא קם ממקומו ונגש אלי בחמימות ושאלתו הראשונה היתה הייתה "מה בקשר לרבנות ב[[תל אביב]]"? הייתי המום ונדהם, לא העלתי אז בדעתי לכהן כרב הראשי בתל אביב. אמרתי לו שאיני חושב על כך. כשהוא לא הרפה אמרתי לו שזה הרי תלוי במפלגות ולהם הרי יש את הרב שלהם. אמר לי אז הרבי: "זה אני יודע ואולם מה אומרת [[תל אביב]] עצמה"?! ממש נדהמתי, ראיתי את החלטתו שאני אהיה רבה של [[תל אביב]] וזהו! הסוף אתם יודעים, כעבור שנתיים נבחרתי לרבה הראשי של תל אביב, הוא כבר ראה זאת אז. "מאד התפעלתי אז, כאשר הוא שוחח עמי בפרוטרוט על הרבה נושאים הקשורים לעולם הרבנות וארץ הקודש בהתמצאות מופלאה, עד שנוכחתי כי נהירין לו שבילין דארץ הקודש כמו שנהירין לו שבילין דרקיעא.}}.

כאשר אחד מנכדיו מסר את ה[[תפילין]] שלו לבדיקה והיה איזשהו חסר בכשרותן, יעץ לו סבו, הרב פרנקל, לכתוב על כך לרבי{{הערה|תשובת הרבי הגיעה ביום [[י"ב באדר]] [[תשל"ד]]: "ישתדל להיות בקי בהלכות [[תפילין]] הצריכות, וגם בתוכן ב-ג מאמרי חסידות המדברים על דבר תפילין. בטח משתתף (וישתתף ביתר שאת) ב[[מבצע תפילין]] וה' יצליחם. בוודאי שומר על שלושת השעורים השוים לכל נפש, בחומש [[תהלים]] ותניא, ועל כל פנים יעשה כן מכאן ולהבא"}}. {| class="infobox" style="width:45%; border: 2px solid #E5E5FF; background-color: #f9f9f9; margin-bottom: 0.5em; margin-right: 1em; padding: 0.2em; color: black; float: left; text-align: right; font-size: 85%; clear:right;"

הפגישה הזאת לפני שבוע עם הרבי, באה לאחר ארבע עשרה שנה שלא התראינו. היה זה ביום שני [[פרשת בחוקותי]]. נכנסתי לבית המדרש בשעה 3:00 אחרי הצהרים לקראת תפלת מנחה. יום זה הוא אחד מימי התענית של בה"ב, והרבי היה שרוי בתענית. הקהל כולו, זקנים, אברכים וצעירים, המתין בחרדת קודש לבואו של הרבי. הרב חודקוב שליט"א הישיש, עמד באותו ביטול רציני כפי שפגשתיו אז לפני 14 שנה. לפתע נפתחה דלת חדרו של הרבי, והוא נכנס אל בית המדרש. כאשר ראה אותי הוא חייך חיוך רחב, ניגש אלי ואמר במאור פנים: תודה להשי"ת שאנו מתראים שוב, בינתיים ערכתם שמחות, נכדים ונינים ושידוכים, ה' יעזור שהכל יהיה בשמחה ומתוך הרחבה וטוב לבב. אמרתי לרבי: אנו רוצים לעשות משהו בתל אביב, מדובר על בנין ל"בית חב"ד". והרבי השיב: "כן, קיבלתי את המכתב, עליכם לדעת שאתם האפוטרופוס{{הערה|הכוונה היא לכך שהרב היה אפוטרופוס על בנין שהיה שייך למנוח בשם בידרמן והוא מסר חלק מהבנין לשימוש ל"בית חב"ד.}}. אמרתי שהבנין נמצא במרכז החילוניות, ליד ככר מלכי ישראל, והרבי אמר: "העיקר למלאות אותו בתוכן שיוכל להשפיע על העיר כולה". "לאחר מכן אמר לי הרבי:.. יעזור השי"ת שיהיו כל מעשיך בברכה והצלחה. כך דיבר עמי הרבי כעשרים דקות בבית המדרש, כאשר כל הקהל עומד ומביט בנו בהשתאות. לאחר מכן הסתובב הרבי, כשחיוך רחב זורח על פניו ונפנה לתפלת לתפילת מנחה. התפילה נסתיימה, והנה הרבי שוב הסתובב אלי, כאשר הוא אוחז את הסידור בידו הק', ושוב החל לדבר עמי: "ראיתי שדיברתם בכינוס על קידוש ה', וגם ביום רביעי תדברו בענין זה. קידוש ה' זהו מסירות נפש, ובחסידות מבואר ש[[מסירות נפש]] זהו מסירת הרצון, להתקרב לקב"ה, ולכן אין ברכה על קידוש ה', כי אין ברכה על רצון". כך שוחחנו כחצי שעה והכל עדיין בבית הכנסת, כאשר הרבי מסביר בהרחבה את הענין של קידוש ה' ברבים דוקא וכו'. והוסיף: "יכולים לקיים קידוש ה' גם מתוך הרחבת הדעת". בסוף השיחה אמר: אני עושה אתכם לשליח למסור פריסת-שלום לאנ"ש וכן לשאר היהודים בארץ הקודש. הרי שמכם הוא ידידיה - ידיד ה', שזה מורה על השלום". וסיים בברכה: "ברכנוכם מבית ה'". לאחר כמה רגעים יצא הרב גרונר ואמר בשם הרבי, שכוונתו היא לכך, שאף על פי שהרבי שוחח אתי בבית הכנסת ולא בחדרו ביחידות, הרי הכבוד של קבלת פנים בבית ה' הוא גדול יותר, וגם הברכה גדולה יותר.

"ביום רביעי מצלצל אלי הרב גרונר ואומר, שהוא רואה חובה נעימה להודיעני, כי יתכן ייתכן שבערב יקיים [[הרבי]] התועדות לרגל פסח שני. אלא שכרגיל הרבי לא מודיע קודם לכן.. הרבי נוסע לאוהל, ורק בערב סמוך לשעת ההתועדות ידעו.. מיהרתי לנסוע אל בית המדרש והגעתי אל האולם בדיוק כשהרבי פתח בדבריו. הושבתי מאחוריו בספסל המיוחד שבו ישבו כל הנכבדים וזקני החסידים, שהאזינו בחרדת קודש לכל מילה היוצאת מפי הרבי.

"הדבר המפליא ביותר הוא הכוחות של הרבי. כשאדם מדבר במשך שעות הוא חייב להיות צרוד מעט או לחוש חולשה, אבל הרבי נשאר רענן וצלול ומלא כוחות, ממש לא יאומן כי יסופר. שמעתי הרבה דרשות מגדולים, גם מאמרי חסידות וביאורי חסידות שמעתי מפי גדולי המסבירים בחסידות בדורנו ובדור הקודם. אבל כל אלו אינם מגיעים לאפס קצהו מההסברה העמוקה והנפלאה של הרבי. כשהוא מסביר משהו אפילו תינוקות של בית רבן יכולים להבין. הוא מניח את הדבר על השלחן כמו מנה על צלחת. ברור פשוט ובהיר. הרעננות והחיות העצומה של הרבי בהתועדות זה דבר שלא יאמן. זו חויה קדושה עצומה שלא תישכח, ואשר אני כל הזמן חי עדיין תחת רישומה. "לסיכום אינני יכול שלא לשוב ולהביע את התרגשותי והתפעלותי מהחוויה הקדושה, שאינה מרפה ממני, להפגש שוב עם הרבי. היום דיברתי עם אב"ד מהחשובים והותיקים בארץ הקודש, וגם הוא התבטא כמוני, כי חבל מאד מאוד שבארה"ק לא זכינו למנהיג רוחני בשיעור קומתו של הרבי. מי שלא רואה קשה לו להאמין עד כמה ל[[הרבי|רבי]]אין חיים גשמיים בכלל, וכי כל חייו 24 שעות ביממה, מסור ונתון בכל כחותיו הנפשיים והגופניים לכלל ישראל. האם אפשר למצוא עוד דוגמא דוגמה של צדיק שלא יצא מד' אמותיו עשרות שנים, וכל כולו ממש מוקדש לכלל ישראל, בהשפעה קדושה שאין לה אח ורע.

ביום [[י"ב באייר]] שנת [[תשמ"ד]] הגיע הרב פרנקל פעם נוספת לביקור ב-[[770]]. היה זה לפני תפילת מנחה. כשנכנס הרבי לתפילה, הבחין ברב פרנקל שעמד בצד, התקדם לעברו ונתן לו "שלום עליכם" בשתי ידיו. הם שוחחו זמן ממושך וביקש ממנו שימתין לו אחר תפילת מנחה{{הערה|שיחתם הודפסה בספר "בצל החכמה" ע' 281.}}. כעבור מספר ימים השתתף ב[[התוועדות]] [[פסח שני]] של הרבי. את התרשמותו מהשיחה עם הרבי ומההשתתפות בהתוועדות, תיאר מאוחר יותר בראיון שהעניק ל[[שבועון כפר חב"ד]]{{הערה|1=גיליון מספר 146. קטעים נבחרים ממנו מצוטטים בחלונית בצד שמאל. במהלך הראיון אמר הרב פרנקל על אחד הנושאים עליהם דיבר הרבי בהתוועדות, שיש ללמוד מ[[פסח שני]] ש"אין דבר אבוד" וההוראה היא שאנו צריכים לבקש מ[[הקב"ה]] "למה נגרע? אנו רוצים את הגאולה!", הוסיף הרב פרנקל: "אולי, כוונתו של הרבי כשמסר לי את השליחות למסור ד"ש לאנ"ש וליהודים בארה"ק, היתה הייתה לעורר על חובת הדרישה לגאולה". כאשר כתב זאת העורך, הרב [[אהרן דב הלפרין]], אל הרבי, מחק הרבי את המילה "אולי" והוסיף: "וכפתגם הידוע: עס איז ניטא קין פארפאלן (=אין דבר אבוד) ובפרט שככותבו עושה זאת (הרב פרנקל) בפועל, והרי אפילו הרהור אחד של יהודי אחד יכול להכריע כו'. על אחת כמה וכמה כו', וזכות הרבים מסייעתו".}}. כאשר חזר לארץ, קיבלו את פניו משלחת של חסידי חב"ד, על פי הוראת הרבי, בנמל התעופה.

ביום [[כ' במנחם אב]] שנת [[תשמ"ו]] הייתה הופעתו הפומבית האחרונה של הרב פרנקל. היה זה בחגיגת סיום ה[[ספר תורה של ילדי ישראל]] ב[[כותל המערבי]] ב[[ירושלים]]. במהלך האירוע אמר: {{ציטוטון|נרים ברכה ותהילת עולם לכבוד קדושת מרן אדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, שאינו חוסך כל מאמץ, שמקדיש כל חייו יום וליל, להרבצת התורה ולהעמדת הדת על תילה, ולקרב את כל פזורי ישראל לאבינו שבשמים. יחזק השם-יתברך חילו וחיל כל עם ישראל, ובמהרה נזכה לאור חדש שיאיר על ציון, ונזכה כולנו במהרה לאורו בהתגלות משיח צדקנו}}. בדרכו חזרה מהחגיגה, אמר לבנו:{{ציטוטון|היושב במרום עדי, שאין לי יותר כוחות [[גוף]] לשאת בנטל. מה שאני עושה, אינני עושה מכוח ה[[גוף]] הגוף אלא מכוח הנפש, ומהרגשת האחריות לגבי מה שאני נושא עלי. הפעם קראו לי ילדי ישראל, קמתי ועליתי!}}

===ציטוטים על הרבי===

בספר "כבודה של תורה"{{הערה|[[תל אביב]], [[תשמ"ג]]}} הדפיס הרב פרנקל מאמר תורני ובהקדמתו כתב: {{ציטוטציטוטון|מרכאות=כן|מקור=ספר "כבודה של תורה"|תוכן=מצטרף אני לברכתם של רבים רבים, לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש שליט"א שהגיע לגבורות. יתן לו השם-יתברך גבורה ועוצמה לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, וילך בכחו זה להושיע את ישראל.}} הרב פרנקל מסר חידושי תורה להדפסה בספר "סיומי [[הרמב"ם]] תשמ"ט" ובסופו כתב: {{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=ספר "סיומי [[הרמב"ם]] תשמ"ט"|תוכן=הנני שולח ברכה מקרב לב ל[[הרבי|רבי]]שעבר מפ"ג שנים לשנת הד"ף, כן נזכה להתחיל ד"ף חדש, דף שבו תרבה הדעת ותתקרב הגאולה בעגלא דידן.}} בשער ספרו "דרך ישרה" ששלח אל הרבי בשנת [[תשמ"א]], כתב:

הרב פרנקל מסר חידושי תורה להדפסה בספר "סיומי [[הרמב"ם]] תשמ"ט" ובסופו כתב: {{ציטוטציטוטון|מרכאות=כןהנני שולח ברכה מקרב לב ל[[הרבי|מקור=ספר רבי]]שעבר מפ"דרך ישרהג שנים לשנת הד"|תוכן=להוד הדרת כבוד קדושת אדמוף, כן נזכה להתחיל ד"ר שליט"א מליובביטש להגיעו לשנת הגבורותף חדש, בדיוק ביום הופעת הספר. הנני מגיש בכל הכבוד ויקרדף שבו תרבה הדעת ותתקרב הגאולה בעגלא דידן. יצחק ידידיה בן לאה}}

בשער ספרו "דרך ישרה" ששלח אל הרבי בשנת [[תשמ"גא]], שלח את החלק השני של הספר כתב: {{ציטוטון|להוד הדרת כבוד קדושת אדמו"דרך ישרהר שליט" ובו כתב:א מליובביטש להגיעו לשנת הגבורות, בדיוק ביום הופעת הספר. הנני מגיש בכל הכבוד ויקר. יצחק ידידיה בן לאה}}

בשנת [[תשמ"ג]], שלח את החלק השני של הספר "דרך ישרה" ובו כתב: {{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=ציטוטון|תוכן=אל כבוד קדושת מאורן של ישראל האדמו"ר שליט"א מלובביטש. החלק השני של ספרי שיצא רק היום. יצחק ידידיה בן לאה פרנקל.}}

*[[שלום דובער וולפא]], '''[[שמן ששון מחבריך (ספר)|שמן ששון מחבריך]]''', חלק ד' עמודים 97-10297–102.