שינויים

הרב '''יעקב יוסף לפקיבקר''' ([[י"ב סיון]] [[תרפ"ח]]-[[י"ז טבת]] [[תשע"ה]]) היה חסיד חב"ד תושב [[בני ברק]] ששימש במשך 17 שנה כשליח כ[[שליח הרבי ]] בתחנה המרכזית ב[[תל אביב]].

בעקבות רדיפות ה[[נ.ק.וו.ד.]] נאלץ אביו לברוח למקום נידח ולאחר נדודים התיישב עם משפחתו בעיר באטום שבגרוזיה, שם פגש בחסידי חב"ד ו[[התקשרות|התקשר]] ל[[אדמו"ר הריי"צ]], (. אביו, אחיו ואחיותי ואחיותיו הצליחו לצאת מרוסיה לפולין ומשם לגרמניה. אביו עם 2 בנות ובעליהם ובת רווקה עלו לישראל, 2 אחיות עם בעליהם נסעו לארה"ב ואחות אחת עברה לצרפת)לארץ ישראל.

לקראת סוף [[מלחמת העולם השניההשנייה]] נסע ל[[סמרקנד]], ממנה המשיך בסיום המלחמה לעיר [[צ'רנוביץ']] במטרה להבריח ממנה את הגבול.

ב[[ו' כסלו]] [[תש"ט]] ניסה להבריח את הגבול יחד עם שלושה תמימים נוספים, אך הקבוצה הוסגרה לשלטונות על ידי המבריחים הרומניים ובמשך חודשיים נחקרו הבחורים ועונו בבתי הכלא בצ'רנוביץ' ובקייב בירת אוקראינה, ובזוב[[ז' אדר ]] [[תש"ט]] ניתן גזר הדין של 25 עשרים וחמש שנות עבודת פרך ב[[סיביר]]{{הערה|בפסק הדין כתב השופט: "לצערי אינני יכול לפסוק לכם עונש מוות, מאחר והחוק השתנה, ועל כן אני גוזר עליכם עשרים וחמש שנות מאסר ועבודת פרך ב[[סיביר]].}}.

לשמחתם, בעקבות מותו של [[סטאלין ]] בשנת [[תשי"ג]] נערך גל טיהור גדול לאסירים פוליטיים שהואשמו בעוון בגידה בשלטון, וביניהם זוכו גם התמימים והשתחררו בחודשי החורף של שנת [[תשי"ד]].

לאחר שחרורו קבע את מגוריו בטשקנט שם [[נישואין|נשא]] את רעייתו מרת שרה אסתר, בתו של החסיד ר' [[חיים בנימין ברוד]] שהיה מחשובי חסידי ברסלב והתקרב לחסידות חב"ד בשנים שאחרי [[מלחמת העולם השניההשנייה]].

למרות נסיונותיו התכופים לקבלת אשרת יציאה מרוסיה, סורב שוב ושוב עקב היותו אסיר פוליטי לשעבר, וכך הדבר נמשך עדת עד שבאחת הפעמים שגיסו ר' [[זלמן לייב אסטולין]] ורעייתו נכנסו ל[[יחידות]] אצל הרבי, דפקה גיסתו על השולחן ודרשה מהרבי מ[[הרבי]] בלהט שיבטיח ברכה שאחותה וגיסה יצליחו לצאת מרוסיה, ואכן הרבי נענה לדרישה ואמר שאם [[הקב"ה]] יכול לעשות ניסים קטנים, הוא יכול לעשות גם ניסים גדולים.

אחרי שהות קצרה ב[[וינהווינה]] התיישב ב[[בני ברק]], וניסה למצוא מקור פרנסה מכובד, אך ללא הצלחה. רק כעבור מספר שנים מצא עבודה כסגן מנהל המחלה המחלקה הטכנית ב[[אור יהודה]], כשאת תפקידו ניצל להפצת יהדות בין תושבי העיר, ואף דאג להקמת [[מקווה]] טהרה בעיר ולייסוד בית ספר דתי עבור העולים.

לאחר פרישתו לגמלאותל[[גמלאות]], החל לשמש כשליח בתחנה המרכזית ב[[תל אביב]] ובמשך שבע עשרה שנה פקד את המקום מידי מדי יום חול והשקיע שעות רבות בשיחות עם עוברים ושבים על עניני יהדות, בהנחת ב[[הנחת תפילין]], ובחלוקת חומר עונתי לקראת החגים.

בשנותיו האחרונות סבל ממחלות שונות, ולאחר פטירתו בגיל 87 86 ביום חמישי [[י"ז טבת]] [[תשע"ה]], נטמן בבית העלמין בהר המנוחות בירושליםב[[ירושלים]].

*אחיו, ר' [[אברהם לבקיבקר]].*אחותו, [[ליובא אלטע טייבל ליפסקר]].*גיסו, הרב [[נחום לבקובסקי]].*גיסו, ר' [[זלמן לייב אסטולין]].*גיסו, ר' [[ישראל ברוד]].*בנו, ר' [[ברוך לפקיבקר]] - משלוחי הרבי בניו ג'רסי.*בנו, ר' [[יצחק לפקיבקר]] - רכז הפעילות של מרכז חב"ד [[תל אביב]].*בנו, ר' [[מנחם לפקיבקר]].*בנו, ר' [[חיים לפקיבקר]].*בנו, ר' [[שמואל לפקיבקר]].*בתו, מרת לאה רקסין.*בתו, מרת חנה קריימאן.

*שניאור ברגר, '''[http://beismoshiachmagazine.org/katavot/2015/1/15/816118810319.html חסיד מול הסכנה]''' {{בית משיח}} בתוך [[שבועון בית משיח]] גליון 957 [[כ"ה טבת ]] [[תשע"ה]]

[[קטגוריה:חסידים מתקופת בתקופת אדמו"ר שליט"א]][[קטגוריה:בוגרי תומכי תמימים כותאיס]]

[[קטגוריה:קהילת חב"ד בני אישים בבני ברק: אישים]]