יהדות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ךלחי.png הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

יהדות היא כינוי לאמונה בבורא העולם, באחדותו המוחלטת, ובשלילת כל כוח אחר. כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי[1]

האבות והשבטים

היהודי הראשון היה אברהם אבינו. הוא פרסם את מלכות השם בעולם, ונלחם עם הכופרים בו במסירות נפש. את דרכו המשיכו האבות הקדושים, ובניהם השבטים.

לערך מורחב: אבות.

למרות זאת, ולמרות שהאבות קיימו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, קיים ספק בספרי האגדה, האם השבטים היה להם דין של ישראל גם לקולא, הנוגע גם לאותם דינים שאותם אסור לבן נח לעשות ורק לישראל הותרו. אחת מהדוגמאות היא אכילת בן פקועה, שהוא וולד של בהמה שנמצא במעי אמו לאחר השחיטה. לישראל, שעליו מוגבלת אכילת בשר בהמה טהורה בשחיטה, מותר הוולד, מכיון שהוא ניתר בשחיטת אמו. בשונה מכך, לגוי לא הותר הוולד, מכיון שאין השחיטה מתירה אצלו את האכילה. בדומה לכך, אכילת בהמה מיד לאחר השחיטה בעוד שהיא גוססת, מותרת לישראל מכיון שהיא כבר נשחטה, בשונה מגוי לו לא הותר איסור אבר מן החי עד שתמות לגמרי[2]

אחרי שהשבטים גלו למצרים, ובניהם עברו שעבוד של מאתים ועשר שנים, הקדוש ברוך הוא הוציאם ממצרים, ולאחר שנה בלבד, הם קיבלו את התורה, ואז הפכו ליהודים גמורים[3]

כבר במצרים היה רצון השם שישראל ימשכן אחרי מנהיג שיקשר אותם לבורא ויהיה ממוצע המחבר, וככזה שימש משה רבינו גדול הנביאים. את דרכו המשיך תלמידו המובהק יהושע בן נון, ואחריו המשיכו את הקשר של ממוצע המחבר כל הנביאים, איש איש בדורו.

לערך מורחב: נביאים.

בתום תקופת הנביאים, שנסתיימה עם פטירתם של חגי וחבריו, החלה תקופה חדשה של תנאי המשנה, שהיו עמלים לפרש את ההלכות היוצאים מהתורה שבכתב. את מסקנתם וסיכומי משנתם העלה אחד מהאחרון התנאים ונשיא ישראל, הוא רבי יהודה הנשיא.

לערך מורחב: תנאים.

תלמידו של רבינו הקדוש היה רבי חייא, ותלמידו היה אחיינו רב, שהיה גם תלמיד של רבינו הקדוש. מאז החלה תקופה חדשה של האמוראים, שעמלו לפרש את דברי המשנה, וליישבם. בדורו היו גם רבים מגדולי האמוראים, ומבניהם - רב אסי, רבי יוחנן, ריש לקיש, שמואל, ועוד.

לערך מורחב: אמוראים.

אחרי תקופת האמוראים, באה תקופה חדשה, של גאונים, שהנהיגו את כלל ישראל. אחד מהם היה רב סעדיה גאון.

אחד מהגאונים היה רב שמואל גאון, צאצא לשושלת של ריש גלותא, ובן אחר בן לדוד המלך ולבנו שלמה המלך{{הערת שוליים|ראה בהרחבה בערך יעמוד מלך מבית דוד. בנו היה רב יהודה גאון, נכדו היה רב חנניה גאון, נינו היה רב שרירא גאון, אביו של רב האי גאון. משושלת זו מתייחסת משפחתו של הרבי[4]

הרבי הסביר את הסיבה לכך ש"גאון" הוא כינוי של אותם חכמים, מכיון שהמילה "גאון" היא בגמטריא שישים, על שם שישים המסכתות שהיו בקיאים בהם, ובבקיאות עצומה ועמוקה של "גאונים".[5]

הערות שוליים

  1. מסכת מגילה. וראה דברי הרבי בזה בערך כפירה.
  2. על פי זה יש המפרשים את מה המובא ברש"י בפרשת וישב, כי יוסף הצדיק הלשין לאביו כי אחיו אוכלים אבר מן החי. לי זה, מובן, כי האמור היה באחד משני אופנים אלו שמותר רק ליהודי לאכול ולא לבן נח, ולמרות שהשבטים סברו שדינם כישראל אף להקל, יוסף הצדיק חלק עליהם וסבר שעליהם להחמיר בכך כבן נח.
  3. למרות זאת, לא היה להם דין של "גר שנתגייר כקטן שנולד", מכיון שדין זה אמור דווקא כלפי גר מאומה אחרת שעבר אומה, ומכיון שהוא עבר אומה אחרת הוא נחשב לקטן שנולד. בשונה מכך יהדותם של עם ישראל באה להם כאומה, ולא עברו כלל לאומה אחרת, ולכן אנו מוצאים אותם בוכים על משפחותיהם, ופרש"י על עסקי עריות שנאסרו להם, ומכאן שקרובי המשפחה שלהם שלפני מתן תורה נאסרו להם גם לאחריה, מכיון שלא היה להם דין של קטן שנולד.
  4. ראה שם.
  5. התוועדויות תשמ"ה ח"א עמ' 552..