2,719
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
[[קובץ:פנחס מנחם אלתר.JPG|שמאל|ממוזער|250px|רבי [[פנחס מנחם אלתר מגור]] בביקור אצל הרבי]]
'''חסידי פולין''' הוא כינוי (בעגה החב"דית) לחסידויות הכלליות שהולכים בדרך [[הבעל שם טוב]], ורובם גם בדרך [[המגיד ממזריטש]], אך בדרך הדגשה על [[חג"ת]]. בין חסידויות אלו לחסידות חב"ד שררו תמיד חילוקי דיעות על מידת הצורך בשימת דגש על ההבנה השכלית וההעמקה ברזי פנימיות התורה בהם עסקה [[תורת חב"ד]], כמו גם ביחס לדרישת חסידות חב"ד כי כל חסיד יעבוד את [[עבודת השם|עבודתו]] בכוחות עצמו, בעוד וחסידי פולין הסתמכו על עבודתו של רבם.
חילוקי דיעות אלו לרוב לא גרמו לפילוג בין חסידות חב"ד לשאר החסידויות, ולכן גם צדיקים שדרכם בחסידות הייתה שונה מאוד מדרך חב"ד, כמו רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] ורבי [[מרדכי מטשרנוביל]] - שאף הביע את דעתו השונה מדרכם של נשיאי חב"ד - השתדכו עם נשיאי חב"ד. וכן בכל הפעולות הציבוריות והפרטיות שררה אהבת נפש שלא תתואר במילים בין נשיאי חב"ד לשאר האדמו"רים ההולכים בדרך החסידות הכללית.
בשנת [[תקנ"ז]] הוציא [[אדמו"ר הזקן]] את ספר ה[[תניא]] כמו כן החל לומר את המאמרים באופן מורחב ומוסבר יותר, וכן מינה אברכים שידאגו להפיץ ולהסביר את [[תורת החסידות]] באופן שיהיה מובן לפשוטי העם{{הערה|מבוא לאגרות קודש הנ"ל עמ' 47-48.}}. [[ספר התניא]] היה חידוש עצום ביחס לתקופה שלפני שיצא לאור משום שהיה הספר הראשון שהגיש את [[תורת החסידות]] באופן מורחב ומוסבר. כאשר שמע על כך רבי [[אברהם מקאליסק]] יצא בחריפות נגד השיטה. רבי אברהם טען כנגד החיבור שהוא סוטה מדרכה המקורית של תנועת החסידות. לדבריו סטה [[אדמו"ר הזקן]] מדרך ההנהגה שסללו "רבותינו" - כלומר [[המגיד ממזריטש]] ורבי מנחם מנדל מוויטבסק "שהיו נשמרים ונזהרים מאוד בדבריהם שלא להשמיע לרוב החסידים ורובם ככולם, כי אם בדרך מוסר ולהכניסם בברית אמונת חכמים"{{הערה|[[אגרות קודש]] הנ"ל (תשע"ב) נספחים 22 - 23, עמ' תצ"ח.}}. הוא סבר שאת הנהגת כלל החסידים יש לבסס על 'אמונת חכמים' ועל יראת שמיים פשוטה, בעוד שאת העיסוק ברזי תורה, אותם חשף רבי שניאור זלמן בספרו יש להגביל לבני עלייה. את דבריו ביסס על הפסוק "צדיק באמונתו יחיה"{{הערה|חבקוק ב', ד'.}} אל תקרי יִחְיֶה (בחירק) אלא יְחַיֶה, כלומר שהצדיק על ידי ידיעתו את רזי התורה פוטר את העם מהצורך ללמוד אותם ועליהם רק להאמין בצדיק. [[אדמו"ר הזקן]] השיב לו{{הערה|אגרת זו לא נמצאת בידינו.}} על כך. שיטתו של [[אדמו"ר הזקן]] היא שעל כל אחד להתבונן בעצמו בדברי חסידות ולתת להם להשפיע עליו ולא לסמוך על עבודתו של הצדיק{{הערה|1= ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30493&st=&pgnum=51 תולדות חב"ד בארץ הקודש, עמ' כ"ד ואילך]. {{PDF}}.}}.
בשנת [[תק"ס]] פרסם רבי אברהם מכתב בו הוא חוזר בו ממחלוקתו{{הערה|אגרות קודש הנ"ל נספחים 29 - 30.}} ומסכים על כך שדרכו של [[אדמו"ר הזקן]] לפיה צריך כל אדם להתבונן בדברי חסידות היא אמת ו"היא דרך הבעל שם טוב והרב המגיד... ואיך יעלה על הדעת לחלוק על זה". אולם לאחר זמן קצר חזר בו מחזרתו.
המחלוקת שפרצה לאחר הדפסת התניא בשנת תקנ"ז הלכה והסתעפה, ובמשך השנים היו מעורבים בה גדולי אדמו"רי החסידות באותה העת. אל רבי אברהם הצטרפו רבי [[ברוך ממז'יבוז']] ורבי [[אשר מסטולין]], ואילו רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] תמך באדמו"ר הזקן. גם רבי [[נחמן מברסלב]] ניסה להשכין שלום בין הצדדים בזמן ביקורו בארץ ישראל בשנת תקנ"ט. גם [[אדמו"ר הזקן]] ניסה לסיים את המחלוקת במסע שערך לגדולי האדמו"רים בשנת תק"ע אך השיחות לא יישבו את המחלוקת{{הערה|על המסע ראה [[יהושע מונדשיין]], '''מסע ברדיטשוב''', תש"ע. על פגישתו במהלך המסע את רבי נחמן ראה הרב [[יהושע מונדשיין]], '''[http://www.toratchabad.com/files/Gilion39Digital2.pdf פגישותיו של רבי נחמן מברסלב עם אדמו"ר הזקן]''', גליון [[מעיינותיך]], כ"ד טבת [[תשע"ד]] עמוד 11. {{PDF}}.}}.
שני יסודות אלו מנוגדים לתורת חב"ד שלפיה יש להרבות בלימוד חסידות, ועל ידי זה יוכל לקיים האדם בעצמו [[מוח שליט על הלב]], וכמבואר ב[[ספר התניא]] שאם אין ביד האדם להמציא בלבו בפועל [[אהבה ויראה]], ביכלתו להסתפק במה שהוא יכול דהיינו דחילו ורחימו שכליים בצירוף [[אהבה המסותרת]], ואין לאדם להשען על הצדיק בעבודתו אלא לעבוד בעצמו את ה'.
ביסודות אלו סברו הרבה מחסידויות פולין כשיטת טשרנוביל. שונה היא וכן מובא בשם רבי [[חסידות ברסלבפנחס מקוריץ]] שאמנם הדגישה את ההסתמכות על הצדיק {{הערה|ב"אמרי פנחס" שער ה עניני לימוד התורה}}: "אמר אין לאדם לשמוע דברי תורה יותר משאר חסידי פולין באופן קיצוני ביותרמדאי, כי עי"כ נעשית חכמתו מרובה ממעשיו, אך לעומת זאת דגלה בלימוד ספרי חסידות של רק לשמוע ד"א ולקיימו ואחר כך לשמוע עוד ולקיימו". דברים דומים כותב רבי [[נחמן מברסלבמנחם מנדל מויטבסק]] העוסקים בדברים עמוקים ביותר בספרו פרי הארץ{{הערה|(4) ספר פרי הארץ - פרשת נשא: כשירבה המדרש והחכמה לדעת ולא המעשה יהיה חכמתו מרובה ממעשיו, ולא די שלא יתקן אלא אדרבה והופכתו על פניו כנזכר. וכמאמר (למרות שהם עוסקים ברע מעט סוכה נב) כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ולא דרך כלל אמרו אלא אפילו אם ירבה לדעת תוכחות ומוסר חכמה ודעת איך להנצל מאותו תאוה ולא ירבה במצות אותו אבר המיוחד לאותו תאוה גם כן מזיק יותר משאר ספרי חסידותבחכמתו. והוא מאמר רז"ל (ברכות סג ע"א)למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת נזיר שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, מה שאין כן אם אינו רואה סוטה בקלקולה ואינו יודע חכמה ודעת להווסר כל כך אין צריך להזיר עצמו מן היין. ולכאורה הוא להיפך אדרבא כי בראותו נווסרו כל הנשים ואין צריך להזיר אבל הוא דברינו הנ"ל כי בראייתו הוא נוזר ומבין יותר באמת שלא לעשותו להשתמש בתאוה זו ומאז צריך שימור יותר ויותר כי אין לו עדיין מעשה להגן עליו שלא תתהפך הידיעה [והחכמה] על פניו}}.
===מלבושי חסידי פולין===
אדמו"ר הרש"ב לעומת זאת דיבר אודות מעלת עניין החיצוניות של פולין שזהו עניין הלבושים, באמרו:"אני מיצר ודואג על שאין אנו דרים בפולין" וזהו מצד ה'פוילשע חיצוניות'{{הערה|רשימות היומן עמ' קע ראה גם סה"ש תרפ"ג ס"ע 46 ואילך}}.
גם אדמו"ר הריי"צ שיבח מאוד את מלבושי חסידי פולין שניכרים מאוד במלבושיהם היהודיים, ואמר שהלואי והיה יכול להנהיג גם הוא מלבושים אלו בחב"ד{{הערה|רשימות תרצ"א}}.
==קישורים חיצוניים==
* [http://hageula.com/news/view/16326.htm/ חסידי חב"ד או חסידי פה לין?] {{הגאולה}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חסידות הכללית]]