שינויים

'''חסידות חב"ד''' ([[חכמה ]] [[בינה ]] [[דעת]]) הוקמה לפני למעלה ממאתיים שנה על ידי רבי [[שניאור זלמן מליאדי]], הנקרא בפי [[חסידי חב"ד ]] '''[[אדמו"ר הזקן]]''', וידוע בעולם היהדות כ'''בעל ה[[תניא]] וה[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן|שולחן ערוך''' (הרב)]], או סתם '''הרב'''.

עד להקמת חסידות חב"ד, היו מנהיגי [[החסידות הכללית ]] [[הבעל שם טוב | רבי ישראל בעל שם טוב]] וממשיך דרכו רבי דוב בער – [[המגיד ממזריטש]].

מיסד שיטת חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי, נולד ב[[ח"י אלול קה"ת]] (1745) בעיירה [[ליאוזנא ]] שברוסיה הלבנה לאביו [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)|רבי ברוך]], שהשתייך לעדת ה"[[נסתרים]]" והיה מחסידיו של הבעש"ט.

אל עולם החסידות הגיע בהיותו בן 20-18. הוא נסע אז לעיירה [[מזריטש ]] בה הנהיג את החסידות תלמידו של הבעש"ט וממלא מקומו – רבי דוב בער, המכונה "[[המגיד ממזריטש]]", והפך במהרה לאחד מתלמידיו.

לאחר פטירת המגיד ממזריטש, בשנת [[תקל"ג]] (1773), נתמנה רבי שניאור זלמן לאחראי על צורת עבודתם ורשת פעולותיהם של החסידים. כעבור שלוש שנים נוספות, באסיפה הכללית של תלמידי המגיד ממזריטש, הוחלט למנות את רבי שניאור-זלמן לנשיא החסידות במדינת ליטא, היות שההתנגדות ש[[ההתנגדות לחסידות ]] שם היתה חזקה מבכל מקום אחר, ותלמידי המגיד ראו בו כמתאים ביותר, וגם בשל שיטתו השכלתנית - שהתאימה לאופיה הלמדני של ליטא. רבי שניאור זלמן אכן הצליח מאוד בעבודתו, ורבים מגדולי התורה באזור הצטרפו לתנועת החסידות.

חסידות חב"ד הפכה מעתה למטרה העיקרית שאליה כוונו התקפותיהם של המתנגדים ה[[מתנגדים]] - מזה ושל המשכילים ה[[משכילים]] - מזה. רבי שניאור זלמן סבל רבות בשל כך, ובשנת [[תקנ"ט]] (1799) אף [[מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן|נאסר]] על-ידי השלטון הצארי, בעקבות הלשנה של המתנגדים והמשכילים. הוא ישב 53 יום במאסר, כאשר עונש מוות - המיועד למורדים במלכות - מרחף מעליו. אולם בסופו של דבר הצליח להוכיח את חפותו ויצא בכבוד ובניצחון גדול. יום צאתו לחירות, [[י"ט כסלו תקנ"ט | י"ט בכסלו]], הפך מאז לחג-הגאולה בקרב חסידי חב"ד והקרובים אליהם.