שינויים

בחורף [[תש"ו]] יצאה מ[[אלמא אטא]], בעזרת ידידים הצליחה הרבנית להגיע ל[[מוסקבה]]. הרבנית שהתה בביתו של ר' [[דובער ריקמן]], בפרוור ליד מוסקבה, בקראסקאווע. בתחילה התעקשה לצאת מ[[רוסיה]] באופן רשמי בטענה כי יש לה בן ב[[ארה"ב]] ולא הסכימה להבריח את הגבול באמצעות ה'[[עשאלונים]]'. לבסוף הסכימה והבריחה את הגבול ל[[פולין]], שם נדדה מעיר לעיר עד שהגיעה ל[[פריז]], [[צרפת]], שם פגש אותה בנה, [[הרבי]]. הם הפליגו יחד באוניה והגיעו לחופי ארצות הברית ב[[כ"ח בסיוון]] [[תש"ז]] (1947). הרבנית חיתה את שבע עשרה שנותיה האחרונות בסמוך ל-[[770]] (ברחוב [[פרזידנט (רחוב)|פרזידנט]]).

3 שנים לאחר שהגיעה ל[[ניו יורק]] הסתלק [[הרבי הריי"צ]] ובנה הבכור, [[הרבי]], מילא את מקומו. למרות סדר יומו העמוס היה הרבי מקפיד לבקר את אמו בכל יום ללא יוצא מן הכלל.  הרבנית הייתה מעורה בחיי החסידים בקראון הייטס. רבים מבין החסידים היו פוקדים את ביתה, משוחחים עמה ומעלים זכרונות על בעלה, [[רבי לוי יצחק]]. היא מצידה פקדה בקביעות את התפילות וההתוועדויות ב-[[770]] ואת שמחות החסידים. כמו כן, שימשה כחברת נשיאות [[נשי ובנות חב"ד בארצות הברית]]. ==זכרונות הרבנית==  בניו יורק העלתה הרבנית חנה על הכתב את קורות חייה ברוסיה הסובייטית. קורות חיים אלו מלאים בתלאות אך גדושים בתעצומות רוח ובמסירות נפש; הרבנית נתנה העתק מתוקתק מזכרונות אלו לסופר החסידי [[ניסן גורדון]] שידפיסם ב[[די אידישע היים]], ואכן הודפסו שם בדרת כתבות בתשכ"ד, בתוספת פרטים מראיונות שערך [[ניסן גורדון]] עם הרבנית, ובהשמטת כל החלק אודות סבלו של הרלוי"צ (ע"פ הוראת הרבנית, שביקשה שלא לצער את הרבי עם הידיעות הכואבות).

הרבנית חיתה את שבע עשרה שנותיה האחרונות בסמוך ל-[[770]] (ברחוב [[פרזידנט (רחוב)|פרזידנט]]). [[הרבי]] היה מבקר אצלה מידי יום ביומו. הרבנית נפטרה{{הערה|1=[http://www.shturem.net/index.php? יומן הסתלקותה של הרבנית חנה] באתר שטורעם.נט.}} בעלות המנחה ביום ה[[שבת]] ב[[ו' בתשרי]] [[תשכ"ה]] (1964), ואלפי חסידים ליוו את ארונה למנוחות. מנוחתה כבוד בחלקת הרבניות הסמוכה ל[[אוהל]] [[הרבי הריי"צ]] ברובע קווינס שב[[ניו יורק]].