עריכת הדף "חלב אם" (פסקה)

==בפנימיות התורה==
עיקר ענינו של החלב הוא להגדיל את האיברים, כפי שניתן לראות שבזמן היניקה איברי התינוק גדלים בלי ערך לגדילתם לאחר שמפסיק מלינוק.

הטעם שלחלב יש סגולה זו, היא מכיון שמקורו של החלב הוא בדם הלידה{{הערה|1=ראו ביאור באופן אחר קצת ב[https://chabadlibrary.org/books/3901370250 תורה אור וארא נה, ד].}}, "דם נעכר ונעשה חלב"{{הערה|וראו ב[https://chabadlibrary.org/books/3901370478 תורה אור הוספות שמות קח, ב], שזהו תוספת יתרון מה שנעשה דווקא על ידי שהדם התחתון מתעלה ומתהפך למהות מוחין.}}, שיורד למקום בינה שבלב, ונעשה חלב בדדים, והוא בחינת מוחין שהתגשמו וירדו, ולכן בכוחו להגדיל את האיברים כיון שכל עיקרו של הולד הוא מהמוחין.

(יתירה מכך, החלב הוא החלק המעולה ביותר בכל חיות הדם שבגוף{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/2300540266 תורת חיים שמות חלק א' פרשת וארא נא, א]. וראה שם שיש בחינה זו גם בזכר.}}).

בדוגמת היניקה של התינוק בגשמיות, בעבודת השם המידות הן ה'תולדות' של האב והאם שהם חכמה ובינה, וגם לאחר הלידה, כאשר משפיעים במידות את השכל שהוא המקור שממנה נולדו המידות, נותן זה כח במידה להמשיך ולפעול ולהגדיל את פעולתה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/3901370471 תורה אור הוספות שמות קו, ג].}}.

כמו שאצל התינוק, נותנים לו את החלב בהתעוררות רחמים לאחר שבוכה והוא במצוקה, ועל ידי זה דווקא השמחה שלו אמיתית וגדולה יותר מאשר אם נותנים לו לאכול סתם כך, כך גם ברוחניות, עיקר השמחה והתענוג בעבודת השם הוא מההתבוננות בגדולת השם ובכך שבחר בנו מכל העמים, שמגיעה לאחרה שהאדם מרגיש בנפשו את הביטול והריחוק מאור השם{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/3901370250 תורה אור וארא נה, ד].}}.

זהו גם הביאור בשם 'ש-ד-י', כמו שנאמר על האבות 'וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב ב[[א"ל שד"י|א-ל שד-י]]', שהשימוש בלשון זו דווקא רומז לבחינת היניקה מהשדיים, שהוא הגדלת הולד (המידות אהבה ויראה) באמצעות ההשפעה אל האבות (המוחין){{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/3901370251 תורה אור וארא נו, א].}}.

בתורת הקבלה מבואר על הפסוק "אלדד ומידד מתנבאים במחנה", שבשמות של שניהם רמוז שהם בחינת דדין דאמא שמהם יוצא החלב לז"א לגדלו{{הערה|1=עץ חיים שער הכללים ספ"ג. הובא ב[https://chabadlibrary.org/books/4001380465 ליקוטי תורה שלח לח, ב]. [https://chabadlibrary.org/books/1800440683 אור התורה במדבר חלק ב' הוספות לפרשת שלח עמוד סה]. [https://chabadlibrary.org/books/2300540295 תורת חיים שמות חלק א' פרשת וארא נא, ב].}}.

כך גם מבואר על הפסוק 'ארץ זבת חלב ודבש' שהוא המשכת [[ה' חסדים]] ([[חלב]], שהוא בצבע לבן וטבעו טבע החסד להרחיב ולהתפשט) ו[[ה' גבורות]] ([[דבש]], שצבעו אדום וכו'), תגבורת האור על הכלי עד שאינו יכול להעלים יותר על האור שבוקעים את מחיצות הכלי, שנעשה בעיקר על ידי ה' גבורות, ובעבודת השם הוא קיום המצוות, ה' חסדים הוא מצוות עשה, וה' גבורות הן מצוות לא תעשה, שעל ידם מזככים את הכלי מבפנים ומבחוץ וממשיכים את הגילוי האלוקי.

===התורה===
שלמה המלך דימה את התורה בספר משלי לרעייה, כמו שכתוב: "אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת"{{הערה|משלי ה, יט.}}, וכמו שמבארים על כך חז"ל, שהדימוי של דברי התורה בכך הוא שכמו שהתינוק בכל עת שרוצה וממשמש יכול להרוות את צמאונו ולמצוא את מזונו, כך גך האדם, כל זמן שהוגה בתורה, מוצא בה טעם ומזון לנפשו{{הערה|עירובין נד, ב.}}. בדומה לכך גם בשיר השירים, נמשלו דברי התורה "אני חומה ושדי כמגדלות"{{הערה|שיר השירים ח, י.}}, "אלו בתי כנסיות ומדרשות המניקים את ישראל בדברי תורה".

[[המגיד ממעזריטש]] מקשר זאת עם כך ספירת הבינה, שממנה הוא התחלקות המידות הנקראים 'שבעת ימי הבנין', שבפרטיות מחולקים לי"ד עיתים שיש בהם עיתים טובים ועיתים רעים{{הערה|קהלת ג' ב-ח.}} וההמתקה שלהם הוא בבינה דווקא ששם הוא מקום האחדות{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/400080421 אור תורה פסוקים מלוקטים, שנט].}}.

(וראה במאור עיניים על דברי חז"ל על גיחזי{{הערה|ברכות י, ב.}} שהטעם לכך שנפל ממדריגתו, היות שלקח מאלישע רק בחינת 'הוד יפיה' של התורה, סודות התורה בלבד, והיה חסר לו בהחזקת המשענת, שהיא האמונה).