שינויים

הרב ''[[קובץ:זושא_וילימובסקי.jpg|שמאל|ממוזער|300px|ר'זושא וילימובסקי''' - (מכונה "'''הפרטיזן'''") - היה מראשי עסקני חב"ד, החל משנת בתנועת עידוד אופיינת ב[[תש"טמטוס]] כאשר הקים את ישיבת בעיצומה של [[תומכי תמימים לודנסיעה לרבי]] ועד לפטירתו בחג הסוכות [[תשמ"ז]].

הרב '''זושא וילימובסקי''' - (מכונה "'''הפרטיזן'''" [[ג' בניסן]] [[תרפ"ה]] - [[ט"ז בתשרי]] [[תשמ"ז]]) - היה מראשי עסקני חב"ד, החל משנת [[תש"ט]] כאשר הקים את ישיבת [[תומכי תמימים לוד]] ועד לפטירתו בחג הסוכות [[תשמ"ז]]. [[הרבי]] כינה את ר' זושא וילימובסקי - "מיין פרטיזן" (הפרטיזן שלי). ר' זושא עבד אכן כמו פרטיזן: הוא פעל ביעילות ובחכמה להקמת מוסדות - [[תומכי תמימים לוד]], [[רשת אוהלי יוסף יצחק]] ו[[נשי חב"ד]], ובד בבד היה פועל בכל שיטה נדרשת, בתיחכום ולעיתים בסגנון עצמאי, בכל מקום ובכל זמן שהיה נדרש, הגיח בהפתעה, היה בודק ומדווח לרבי, פועל בתחבולות ולא חת מפני איש והכל בכדי לעשות נחת רוח לרבי. כך היה בעת שפעל כפרטיזן ביערות כנגד הגרמנים ימ"ש, וכך בעת מילוי שליחותו בעולם הזה כפרטיזן של הרבי - ב[[הפצת המעיינות]] ופרסום זהות המשיח. ==תולדות חיים=====צעירותו===

הרב זושא וילימובסקי - נולד ביום [[ד' בניסן]] [[תרפ"ב]], לאביו הרב יוסף יצחק ולאמו הרבנית מריישא (מרים). אביו כיהן כרב העיר איזיום שברוסיהשב[[רוסיה]], ובשנת [[תרפ"ד]], בעת שר' זושא היה בן שנתיים, עברה המשפחה לפוליןל[[פולין]], שם התמנה אביו לרב ואב-בית-דין בעיר סלץ{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק א}}. בצעירותו למד בישיבות שבאיזור מגוריו. עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], כאשר [[ברית המועצות]] כבשה את האיזור, נסגרו הישיבות ברחבי המדינה, והוא הבריח את הגבול ל[[ליטא]] שהייתה אז תחת ממשלה עצמאית, שם למד בישיבת ברנוביץ' בראשות הגאון הרב [[אלחנן וסרמן]]. בישיבה למד בחברותא עם ה[[חסיד]] ר' [[דוד גרשוביץ]]. דרכיהם של החברים הטובים נפגשו ונפרדו מספר פעמים, עד שהתיישבו שניהם ב[[כפר חב"ד]]. כאשר כבשו הגרמנים את [[ליטא]], נדדה הישיבה ממקום למקום עד שהגיעה ל[[עיירה]] סאמילישוק, שם התארחו התלמידים בבתי היהודים בעיירה. ר' זושא מצא מקום מגורים בבית משפחה מהקהילה היהודית. כעבור זמן הגיעה ידיעה לר' זושא שהנאצים מתקרבים לעיר, ר' זושא דאג שהמידע הזה יגיע לכל יהודי העיירה ולאחר מכן ברח גם הוא, וכך הציל רבים{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק ב}}. ===פרטיזן===בימי המלחמה נדד ל[[ביילורוסיה]], שם הוכנס על ידי הנאצים לגטו לידא, וכעבור זמן הועבר למחנה עבודה סמוך. במחנה פגש את ידידו ר' [[דוד גרשוביץ]], וביחד הצליחו להימלט מהמחנה והצטרפו ליחידת הפרטיזנים בראשות המפקד טוביה ביילסקי. יחידת ביילסקי, הייתה חלק ממערך הפרטיזנים בביילורוסיה, וכללה גם משפחות רבות כי מטרת ביילסקי הייתה הצלת נפשות{{הערה|[https://col.org.il/news/19567 זושא פרטיזן ביחידת ביילסקי בתקופת השואה]}}. ר' זושא, השתתף בפעולות הגנה ובפשיטות מזון ואף היה נכנס אל הגטו, והבריח משם יהודים והביאם ליער אל יחידת ביילסקי. גם הלוחמים הבלתי מאמינים שהתחנכו על ברכי הקומוניזם, רחשו כבוד והערצה לזושא הצעיר, שהתחבב על כולם. בתקופת שהותו עם הפרטיזנים, שמר במסירות נפש על אורח חיים חרדי. מהמלחמה יצא ר' זושא כשהוא פצוע ירי ברגליו, אך לא סיפר מעולם כיצד נפצע{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה פרק ג}}. ===התקרבותו לחב"ד=== לאחר מסע תלאות הגיע למחנה העקורים קרומונה שב[[איטליה]], שם התיידד עם החסיד ר' [[שניאור זלמן לוין]]. יחד הקימו במחנה בית כנסת, לטובת הפליטים הרבים, ור' זלמן הוא שקירבו לחסידות חב"ד. לאחר שעלה ארצה{{הערה| תיעוד עלייתו ארצה באוניית מעפילים באתר בנתיבי העפלה}} ב[[כ"ג אדר ב']] [[תש"ו]], נכנס ר' זושא ללמוד בישיבת [[אחי תמימים תל אביב]] בהיותו בגיל 25 שנחשב מבוגר מאוד ביחס לשאר התלמידים בישיבה, והחל ללמוד חסידות בצורה מסודרת תחת הכוונתו של ה[[משפיע]] הרב [[חיים שאול ברוק]]. באותם ימים קיבל הוראה מ[[אדמו"ר הריי"צ]] ללמוד [[שחיטה]], לאחר שגולל בפני הרבי את כל התלאות שפקדו אותו בשנות המלחמה. בשנת [[תש"ח]], כאשר החסיד ר' [[משה גוראריה]] מ[[תל אביב]] שהה ב-[[770]], נקרא אל חתנא דבי נשיאה - [[הרבי]], והוא הראה לו פתק בכתב יד קודשו של חמיו אדמו"ר הריי"צ: "נא לברר מהותו של הבחור ז. ו." ר' משה סיפר את כל הידוע לו על ר' זושא. מיד בתום דבריו עלה הרבי אל דירת אדמו"ר הריי"צ{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה פרק ו}}. בעודו בחור הקים את [[תומכי תמימים לוד]], [[רשת אהלי יוסף יצחק]] ו[[נשי חב"ד]], כפי שמפורט להלן. הקים את ביתו עם גב' פייגא לבית פוקער, והרבי כתב שעדיף שיקבעו את מקום מגוריהם ב[[כפר חב"ד]] ואכן לאחר החתונה התיישבו בכפר חב"ד{{הערה|[https://chabad.info/beis-medrash/214697/ אגרת י' כסלו תשי"ג]}}. ==עסקנות ציבורית=====מקים [[תומכי תמימים לוד]]===בתחילת חודש [[שבט]] [[תש"ט]], שלוש-עשרה משפחות חב"דיות התיישבו בקצה העיר [[לוד]], סמוך לתחנת הרכבת, בשכונה שננטשה על ידי הערבים במהלך [[מלחמת השחרור]]. ר' זושא הבין כי חייבים להקים ישיבה עבור ילדי משפחות אלו ועבור משפחות חסידי חב"ד נוספות שעלו זה לא מכבר מאירופה. יום אחד הגיע ללוד וראה בניין בן שלוש קומות ששימש בעבר כבית מלון קטן. הוא נכנס לבניין נעל במנעול את הדלת הראשית וקבע עובדה - כאן תהיה ישיבת "תומכי תמימים"{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה עמודים 64-66. וראה [[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], חלק א' עמוד 34}}. כך נוסדה ישיבת "תומכי תמימים" המרכזית בלוד, אותה ניהל ר' זושא עם הקמתה בחסות [[אגודת חסידי חב"ד באה"ק]] בראשות הרב [[אליעזר קרסיק]] ועל פי הוראות אדמו"ר הריי"צ ו[[הרבי]]{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק ז}}.חלק חשוב היה לר' זושא וילימובסקי בקירוב ילדי עולי תימן לחב"ד ושילובם בישיבת תומכי תמימים לוד{{הערה|[https://col.org.il/news/97799 ר' זושא וילימובסקי בקירוב ילדי תימן לחב"ד]. וראה [[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, ו[[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], חלק א' במבוא}}. ר' זושא התמסר כוחות נפשו וגופו להבאת תלמידים לקליטתם ולהחזקת הישיבה, את האחריות של קיום הישיבה נטל על כתפיו והוא דאג לרווחת התלמידים בגשמיות וברוחניות באותה תקופה ביקר רבות בבתי הכנסת ברחבי ארץ הקודש וגייס תרומות להחזקת הישיבה וקיומה על ידי נאומיו המלהיבים{{הערה|[[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], חלק א' עמוד 38}}.

בצעירותו למד בישיבות שבאיזור מגוריו. עם פרוץ ===מייסד [[מלחמת העולם השנייהרשת אהלי יוסף יצחק]], כאשר ברית המועצות כבשה את האיזור, נסגרו הישיבות ברחבי המדינה, והוא הבריח את הגבול ל[[ליטא]] שהייתה אז תחת ממשלה עצמאית, שם למד בישיבת ברנוביץ' בראשות הגאון הרב אלחנן וסרמן. בישיבה למד בחברותא עם ה[[חסיד]] ר' [[דוד גרשוביץ]]. דרכיהם של החברים הטובים נפגשו ונפרדו מספר פעמים, עד שהתיישבו שניהם ב[[כפר חב"ד]], כעבור שנים רבות. ===

כאשר כבשו הגרמנים ר' זושא פעל בקרב העולים החדשים וביקש להקים מוסד שיקלוט את ליטא, נדדה הישיבה ממקום למקום עד שהגיעה לילדי העולים. על כך כתב לרבי וביום ה' ב[[עיירהתמוז]] סאמילישוק, שם התארחו התלמידים בבתי היהודים ב[[עיירהתשי"א]] השיב לו [[הרבי]] על הצעתו - בהצעה אחרת להקים את "[[רשת אוהלי יוסף יצחק באה"ק]]. ר' זושא מצא מקום מגורים בבית משפחה שהאישה הייתה תופרת מקצועית. ":

ערב אחד{{ציטוטון|כדאי הוא שיתעניין בהאפשרות לייסד שם (בארץ הקודש ת"ו) גם כן מוסדות שיכנסו ברשת המוסדות חינוך שיסדו ב[[מרוקו]] ונקראים על שם כ"ק מו"ח אדמו"ר אוהלי יוסף יצחק ליובאוויטש, בתום הלימודים, כאשר חזר לדירה, ראה את בני המשפחה אורזים את מיטלטליהם ומתכוננים לעזוב את הדירה. לנוכח תמיהתו סיפרה התופרת כי קצין גרמני שנהנה מאוד מעבודתה, גילה לה בסוד, שעם עלות השחר כל יהודי העיר יוצאו להורג, והוא יעץ לה לברוח מידאשר ברשת מוסדות חינוך אלו נמצאים מוסדות החל מלימוד אלף בית עד בית מדרש למורים ורבנים}}{{הערה|אגרות קודש חלק ד' אגרת א'פה}}.

האישה הציעה לר' זושא להצטרף אליהםהרבי העריך כל השנים את פעילותו הברוכה והנמרצת. אבל עסקנים ותיקים חששו מכך שבחור צעיר יעמוד בראש מוסדות חדשים שזה עתה קמים, למרות שחסידי חב"ד בארץ הקודש היוו ציבור קטן יחסית והמצב הכספי היה קשה, אך הואהרבי כתב לאחד העסקנים, במקום להצטרף אליהם ולהציל את עצמו - דבר טבעי מאוד שהתבקש באותם ימים טרופים - החל לעבור בין בתיהם של יהודי ה[[עיירה]] כדי למסור להם את אשר כי ר' זושא כנראה בעל מרץ ועומד בקשר מכתבים עם הרבי וכבר התקבלו ממנו הצעות אודות הקמת מוסדות אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש{{הערה|בטח ידוע לכת"ר שהנני עומד להתרחש בקישור מכתבים עם בוקרו של יוםהרה"ח וו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ באמונה וכו' הרח"ז וילימובסקי, אשר כנראה הוא בעל מרץ…. אותה שעה, חיילים גרמניים כבר ניצבו בכל פינת רחוב, והוא חמק מהם במהירות ובזריזותוכבר קיבלתי ממנו איזה הצעות בעניין מוסדות חינוך בשם אוהלי יוסף יצחק ליובאוויטש}}. בהמשך המכתב כותב הרבי כי כדאי לנצל את משימתו החשובה סיים זמן קצר לפני שהאיר השחר, רק אז ברח בעצמומרצו הרב{{הערה|ובפרט שאין אנחנו עשירים כל כך באנשים בעלי מרץ ומחנכים}}.

בימי המלחמה נדד לביילורוסיההרבי דרש בתוקף מכל עסקני חב"ד ובהם ר' זושא, להשיג אישור ממשלתי לשייך את מוסדות הרשת ל"זרם בלתי זרמי". באותם ימים היו בתי ספר שהשתייכו לזרם הממלכתי והיו לממלכתי דתי, והרבי ביקש שבתי ספר חב"ד יוכרו כזרם בלתי זרמי, שם הוכנס על ידי הנאצים לגטו לידאאלא שבמשרדים הנוגעים בדבר, וכעבור זמן הועבר למחנה עבודה סמוך. במחנה פגש שללו את רהרעיון, עד שר' [[דוד גרשוביץ]]זושא בתיחכום רב, ידידו משכבר הימיםהצליח לקבל את האישורים המתאימים. כך נפרצה הדרך להקמת בתי הספר של הרשת ובפתיחת שנת הלימודים תשי"ג, וביחד הצליחו להימלט מהמחנה והצטרפו ליחידת הפרטיזנים (אוטריאד) בראשותו ארבע המחלקות של המפקד טוביה ביילסקיהרשת, הפכו לבתי ספר של ממש ובשנים הבאות הוקמו ברחבי ארץ הקודש עשרות בתי ספר וגנים{{הערה|הפרטיזן תשס"ה, פרק ט}}.

אוטריאד ביילסקי, הייתה יחידת פרטיזנים רשמית שהיוותה חלק ממערך הפרטיזנים בביילורוסיהבתקופה הראשונה היה ר' זושא מנהל ה'רשת', והיא כללה בתוכה גם משפחות רבות, ולא רק לוחמים כמו עד שהרב [[יחידותדוד חנזין]] אחרות. בניגוד ל[[יחידות]] פרטיזניות אחרות, מטרתו הראשונה והחשובה של טוביה ביילסקי באוטריאד, לא הייתה מעשי נקםמונה לתפקיד, אלא הצלת נפשות יהודיות מהגיטאות וממחנות העבודה. במשימה זו נטל חלק ואילו ר' זושאהמשיך לכהן כחבר הנהלת הרשת.

הוא נכנס שוב ושוב אל הגטו===מייסד [[נשי חב"ד]]===הרבי הורה לר' זושא לעסוק בהקמת ארגון [[נשי חב"ד|נשי חב"ד בארץ הקודש]]{{הערה|אגרות קודש חלק ד' אגרת א'רא, והבריח משם אנשים דרך תעלות הביוב. יחד עם פרטיזנים אחרים עסק במלאכת קודש זוותוך זמן קצר אירגן כינוס נשים, עד שפעם אחת באה קבוצת פרטיזנים לגטו ונלכדה באקציית חיסול. למחרת רוכזו כל יהודי הגטו ונשלחו למחנה ההשמדה מיידנאק. רק מעטים הצליחו להימלט ברגע האחרוןופעילות של נשי חב"ד}}.

רוב חברי יחידת הפרטיזנים של ביילסקי לא יצאו בדרך כלל למבצעים נגד הגרמניםהרבי שלח לר' זושא הוראות מפורטות לגבי פעילות נשי חב"ד וגם הורה לפרסם את הפעילות באופן מתאים{{הערה|אגרות קודש חלק ה' אגרת א'שפב: נהניתי לקרות בהמצורפים למכ' מכ"ב חשון, אלא למשימות שמירה והגנהע"ד מה שהי' בהעתון בנוגע להתועדות דשמחת בית השואבה, וכן לפשיטות על כפרים סמוכים כדי להביא מזון. ר' זושאבנוגע להתועדות דנשי חב"ד והשייכות אליהן, שהיה בחור ישיבה עד למלחמהובטח גם להבא יתאמצו בכגון זה, לא היה לוחם, אבל השתתף בפעולות הגנה ובפשיטות מזון. לפני כל פעולהונוסף על העבודה עצמה, נשא תפילה לבורא עולםלהשתדל בפרסום, כי ישמור את הלוחמים מפני כוחות הרשע. גם הלוחמים הבלתי מאמינים שהתחנכו על ברכי הקומוניזםובאופן המתאים דוקא, רחשו כבוד והערצה לזושא הצעירהיינו בלא פרסום זולה, שהתחבב על כולם. וכידוע מתשובת הרשב"א שמצוה לפרסם עושי מצוה כיון שעי"ז אפשר להמשיך עוד אחרים וכהענין דקנאת סופרים תרבה חכמה}}

==חסיד חבבתקופה הבאה הרבי הורה לו{{הערה|[[לוי וילימובסקי]], תשורה, [[תשע"ד==ב]], עמוד 13,אגרת ב שבט [[תשט"ו]]}} שנשים ינהלו את הארגון, ור' זושא העביר את הניהול לרבנית [[דבורה אשכנזי]]{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק יא}}.

מהמלחמה יצא ר' זושא כשהוא פצוע ירי ברגליו. מפצעים אלה סבל רבות במשך כמה שנים===מפיץ ספרי [[קה"ת]]===בעידוד [[הרבי]], עד שנתרפא. מידי יום היה מחליף תחבושות ברגליו; סימני ריקבון כבר ניכרו בהם. רק לאחר טיפול ממושך הגלידו הפצעים והרגליים הבריאוהפיץ ספרי חסידות מטעם [[מרכז לענייני חינוך]] סניף ארץ הקודש.

לאחר תלאות ונדודים הגיע ר' זושא למחנה העקורים קרומונה שבאיטליהאלפי ספרי חסידות הגיעו מ[[קה"ת]] ב[[ניו יורק]] ל[[כפר חב"ד]] והיו תחת אחריות [[מרכז לענייני חינוך]] סניף [[ארץ הקודש]], שם התיידד עם החסיד ר' בניהולו של הרב [[שניאור זלמן לויןאברהם פריז]]. יחד הקימו במחנה בית כנסת, לטובת הפליטים הרביםפורסמו מודעות שישנם ספרים למכירה, אך הרכישות היו מעטות, והרבי עודד והפציר לעסוק בהפצת הספרים, ור' זלמן הוא שקירבו לחסידות חב"ד. רעד שר' זושא התקרב בצעדים מהירים לדרכי החל להפיץ את ספרי החסידות ולתורת החסידות.בישיבות מכל החוגים והעדות בכל רחבי ארץ הקודש{{הערה|[[שבועון בית משיח]], גיליון 1360}}

לאחר שעלה ארצה, נכנס ר' זושא ללמוד בישיבת היה מהפעילים הבולטים במסגרת עבודת [[אחי תמימים תל אביבצעירי אגודת חב"ד בישראל|צעירי חב"ד]] בהיותו בגיל 25 שנחשב מבוגר מאוד ביחס לשאר התלמידים בישיבה, והחל ללמוד חסידות בצורה מסודרת תחת הכוונתו של הוהכול בהכוונת ובעידוד [[משפיעהרבי]] הרב {{הערה|[[חיים שאול ברוקשניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק יג. באותם ימים קיבל הוראה מאדמובגיליונות [[ביטאון חב"ד]] ישנם דיווחים רבים על העשיה של ר הריי' זושא בפעילות צא"צ ללמוד שחיטה, לאחר שגולל בפני הרבי את כל התלאות שפקדו אותו בשנות המלחמהח}}.

כבר בצעירותו בלטו בו תכונותיו כבעל מרץ וברוך כשרונות. ===מזכיר [[אדמוועד כפר חב"ר הריי"צד]] אף ביקש לברר את מהותו. ===

היה זה במהלך שנת ב[[חודש תשרי]] [[תשתשכ"חא]], כאשר החסיד ר' בעת שהיה לראשונה אצל הרבי, נכנס ל[[משה גוראריהיחידות]]וסיפר אודות עבודתו הציבורית במוסדות הרשת ובמעורבות בפיתוח כפר חב"ד ומוסדותיו, ושאל את הרבי על אודות המשך דרכו. הרבי הורה לו להשקיע את עצמו בשני עניינים עיקריים, והראשון שבהם בתפקיד מזכיר [[ועד כפר חב"ד] מתל אביב שהה ב]. זמן קצר לאחר ששב מ-[[‏770770]], נקרא אל חתנא דבי נשיאה - מונה למזכיר ועד כפר חב"ד, ובכך מומשה הוראת הרבי. הענין השני בו השקיע עצמו, היה ה'רשת'{{הערה|[[הרבישניאור זלמן ברגר]], והוא הראה לו פתק בכתב יד קודשו של חמיו אדמוהפרטיזן תשס"ר הריי"צ: "נא לברר מהותו של הבחור ז. וה, פרק יט}}."

ר' משה היה מופתעהוראות רבות קיבל מהרבי אודות כפר חב"ד, אבל מיד סיפר את כל הידוע לו על מוסדותיו והתנהלות הועד והתושבים. לדוגמא - ר' זושאהוא שקיבל את ההוראה הידועה לא לבנות בתים פרטיים גבוהים משתי קומות{{הערה|[https://chabad. מיד בתום דבריו עלה הרבי אל דירת אדמוinfo/beis-medrash/214697/ אגרת ר"ר הרייח סיון תשכ"צב]}}.

==מקים ר' זושא פעל למען פיתוח והרחבת כפר חב"תומכי תמימיםד ומוסדותיו, לפי הוראות שקיבל מהרבי וכפי שהסביר בראיון לקול ישראל:" בלוד== בדרך כלל, כל העניינים שאתה רואה בכפר זה לפי ההוראות של הרבי. אבל יש לפעמים שהצעה הייתה מהתושבים והרבי הסכים לזה. הפירוש של הדבר: כל דבר עובר דרך הרבי, או בדרך ישר – שהרבי אומר לעשות דבר כזה, או שזה בא ביוזמה של המשתתפים ושואלים את דעתו של הרבי והרבי נותן הסכמתו. בכל אופן, בלי הסכמתו של הרבי – אין דבר כזה. לא רק בכפר חב"ד, בכל מקום שנמצאים חסידי חב"ד – בלי הסכמתו של הרבי אין דבר כזה"{{הערה|[[משיח פרידמן]] [https://chabad.info/blogs/318468/ תוכנית רדיו קול ישראל] אודות [[כפר חב"ד]]}}.

בתחילת חודש פעל רבות להקמת כפר חב"ד ב' ובכללו מוסדות [[שבטבית רבקה כפר חב"ד|בית רבקה]] , על פגישות של ר' זושא עם אישי ציבור במסגרת שתדלנות להקמת כפר חב"ד ב', סיפר מנהל בית רבקה, הרב [[תש"טשמואל חפר]], זמן קצר לאחר ששלוש-עשרה משפחות חב"דיות התיישבו בקצה העיר בספר [[לודהקטר של הרבי]]{{הערה|שלומי חסקי, סמוך לתחנת הרכבת, בשכונה שננטשה על ידי הערבים במהלך [[מלחמת השחרורהקטר של הרבי]]. ר' זושא הבין כי חייבים להקים ישיבה עבור ילדי משפחות אלו ועבור משפחות חסידי חב"ד נוספות שעלו זה לא מכבר מברית המועצות. , עמוד 82}}

כעבור שבועיים הגיעו אל הבניין שני פקידי סוכנותהחל משלהי שנת [[תשי"א]], ביקש הרבי מר' זושא הפרטיזן לכתוב על הנעשה במוסדות חב"ד בארץ הקודש עד לפרטי פרטים. במכתבים הרבים שקיבל מהרבי, מופיעה שוב ושוב דרישה ותביעה לכתוב בהרחבה{{הערה|[https://chabad. אלה הביעו תדהמתם ממה שעיניהם רואותinfo/beis-medrash/214697/ אגרות כ"ז תמוז תשט"ו, שכן בנין זה כ' כסלו תשט"ז]}}, בייחוד שיבח אותו הרבי על כתיבה אודות היישוב כפר חב"ד. יותר מ-25 שנה היה מיועד להיות מרכז קליטה לזוגות צעירים. הפקידים פנו אל ר' זושא שישב באותה עת במשרדו באחד המבנים ליד תחנת הרכבת. לשאלתם מי נתן לו רשות להקים ישיבה בבניין שאינו שייך לו[[כתיבה לרבי|מדווח לרבי]] על כל מה שראה או שמע מהנעשה ב[[ארץ הקודש]], ענה כי את האישור לכניסה קיבל מהמושל הצבאיוהכל על פי הוראות הרבי כאמור לעיל. פקידי הסוכנות ביקשו לראות את האישורבמשך שנים רבות היה ר' זושא נוסע ברחבי הארץ, אך הוא אמר להם שהאישור נמצא במקום אחרלארכה ולרחבה, והזמינם בביטחון רב לבוא אחריו כדי לראות את האישור. כששמעו את נימת הדיבור הבטוחבגין תפקידיו הרבים, וראו את נכונותו להביא את המסמך, וויתרו ואמרו לו כי אין צורךומה שהיה רואה ושומע - היה מדווח{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], והם מאמינים לוהפרטיזן תשס"ה, ועזבו את המקוםפרק יד}}.

כך נוסדה ישיבת ===מבקר רשמי===מצב זה התחזק לאחר [[חודש שבט]] [[תשל"תומכי תמימיםז]], בעת כינוס של חסידי חב" המרכזית בלוד, אותה ניהל ר' זושא עם הקמתה בחסות ד שאורגן על ידי [[אגודת חסידי בית דין רבני חב"ד באה"ק]] בראשות הרב [[אליעזר קרסיק]] ועל פי הוראות אדמו, או אז התמנה ל'מבקר' רשמי, ומכיוון שכך החל במסעות מסודרים בכל רחבי הארץ, במטרה להגיע לכל מקום בו מתגוררים חסידי חב"ר הריי"צ ו[[הרבי]]ד, והיה מדווח לרבי על הנעשה.

בתקופה הבאה, המשיך בכל מקום היה ר' זושא להקדיש מעודד את מי שצריך, דוחף לפעולה את כוחותיו למען הישיבה כפי שמסופר בספר מי שצריך, ובשעות הפנויות היה יושב לעצמו וכותב בכתב גדול וצפוף על גיליונות גדולים של נייר. כששאלוהו מה הוא כותב, היה משיב: "סוד צבאי!". היו אז שהתבטאו עליו כי הוא "מרגל" של הרבי-הרמטכ"ל, והדוחו"ת היו דוחו"ת צבאיים מודיעיניים לכל דבר ועניין{{הערה|[[הפרטיזןשניאור זלמן ברגר]]:, הפרטיזן תשס"ה, פרק כו}}.

===הרבי והדו"חות של ר'זושא===ר'זושא היה כותב כמעט מידי יום ביומו מכתבים ודו"בגלל המצב הקשה של הישיבהחות לרבי, מה שהיה גורם נחת רוח רב לרבי, כי הרבי ביקש מכמה עסקנים חשובים שיכתבו לו על הנעשה בארץ הקודש, כך שירגיש כאילו הוא נמצא שם, החל והיחיד שהצליח לעשות זאת היה ר' זושא לאסוף כספים בכל רחבי הארץ ובעיקר בירושלים [...]'' "בי"א בסיפר מזכיר הרבי הרב [[אלולבנימין קליין]] [[תש: "ט]] כתב רכאשר עברו כמה ימים ולא הגיע מכתב מר' זושא לאדמו, הרבי התעניין אצל המזכירים מה קרה שלא כתב מכתב"ר הריי"צ על הישיבה:{{הערה|הפרטיזן פרק המבקר עמוד 253}}.

"ואדמו"ר הריי"צ עונה לו במכתב מערב ' זושא היה דואג לכל [[שליחות|שליח]], בכל מקום בארץ ישראל, גם אם היה מתגורר בפינה רחוקה. כאשר הצליח השליח להקים משהו, או לפעול עניין, קטן כגדול, היה מוצא לנכון לעודד אותו. העידוד לא מתבטא במילים טובות בלבד או בטפיחה על השכם, אלא בכך שר' זושא הטריח עצמו לעירו ולביתו של השליח, גם אם היה בקצה הארץ, והיה מעודדו וממריצו בהמשך עבודתו{{הערה|[[ראש השנהשניאור זלמן ברגר]] תש, הפרטיזן תשס"י: ה,פרק כז}}. ר' זושא היה באופן טבעי וכמעט אוטומטי לחבר הנהלות רוב או כל מוסדות ומפעלי חב"במענה על מכתבו מיד והתאמץ תמיד ליצור קשר עם כל פעיל חב"די, עם כל בית חב"ד עם כל מוסד חב"די עם כל סניף של צא"א ח לעודד לחזק לדרבן ולסייע ולעזור לכל מקום הגיע והביא אתו את הניחוח החסידי של חיוניות והתלהבות{{הערה|[[אלולזושא וולף]] התענגתי לקרוא מעבודתו בהתמסרות לטובת הישיבה בלוד, ואשר בעזרת השם יתברך הוא מצליח בזה". [[ימי תמימים]], חלק א' עמוד 38}}...]

מידי שנה בערב פסח, היה נוסע לחלק את המצות ששלח הרבי לארץ הקודש בין השלוחים. גם בשנותיו האחרונות נמנע מלמסור לשלוחים את המצות בסמיכות לרכב, ואמר שהוא עצמו חפץ להכניס את הברכה לבית{{הערה|[[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], חלק ח' עמוד 76 - הרב [[אפרים וולף]] מדווח לרבי על חלוקת המצות בשנת תשמ"למרות שהמצב הכלכלי בישיבה היה קשהא, על ידי ר' זושא ראה חובה וזכות לעשות כל מאמץ להרבות את מספר התלמידים בישיבה. כיעד ראשון החל להשפיע על חסידי חבוילימובסקי: "המצות מכ"ק אד"ש לאנ"ד או משפחות מגזע חבש באה"ד, ברחבי הארץ להוציא את ילדיהם ממוסדות שאינם חבק נתקבלו ביום א' יחלק רח"דיים ולשולחם לישיבה כדי שיזכו לקבל חינוך חסידי ראויז שי וילימובסקי המצות בכל ריכוזי אנ"ש.ביום ג'בערב או ביום ד'יקיימו התוועדויות בבתי הכנסת ויחלקו המצות לכאו"א"}}.

בספר מסופר עודהרבי הורה לעסקני חב"ד לסייע למינוי רבנים חב"דיים לקבל תפקידי רבני ערים. מי שפעלו והצליחו בעניין, כי לרהיו ר' [[שלמה מיידנצ'יק]] ור' זושא היה חלק חשוב בהבאת ילדי עולי תימן לישיבה בלוד, הן אלו שהגיעו מחבן ובהם בני המשפחות העניפות: מפעישעבדו בתיאום פעולה מלא. הם נסעו לערים שונות ודיברו עם עסקנים, גבאי בתי כנסת וראשי ערים מקומיים, הללכדי שאלו יפעלו למען מינויו של הרב שבדרך כלל פעל גם כשליח בעירו. בדרך כלל, מעטוף ושמחלאחר שעבודתם הוכתרה בהצלחה והבחירה התקבלה, והן את בני משפחת מזרחי שעלו עשרות שנים קודםהמשיכו לסייע לרב החדש והצעיר.

==ממייסדי הקשר מיוחד שרר בין ר' זושא לבין הרב [[שלמה גורן]], שהיה אז הרב הראשי לישראל; כך הצליח ר' זושא לקבל 'רשתכושר'== לרב עיר עבור רבנים רבים, הליך שבדרך כלל נמשך שנים רבות{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק כט}}.

בשנים הראשונות שלאחר מלחמת השחרור, פעל ר' זושא בקרב העולים החדשים שהגיעו ליווה וסייע לשלוחי הרבי לארץ מרחבי תבלהקודש{{הערה|על חלקו בקבלת פנים לשלוחי הרבי לארץ הקודש בשנת תשל"ו ראה: [[זושא וולף]], וביקש להקים מוסד שיקלוט את ילדי העולים. על כך כתב לרבי[[ימי תמימים]], חלק ז' עמוד 13}} ולקבוצות התמימים השלוחים שהיו מגיעים לארץ הקודש או עוברים דרך ארץ הקודש{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, במכתב מפורט. פרק כח}}

ביום ה' ב===חבר [[תמוזארגון הגג]] ===ר' זושא כיהן כחבר הנהלת [[תשי"אארגון הגג]] השיב לו של מוסדות חב"ד. הארגון בו היו חברים ראשי עסקני חב"ד בארץ הקודש, הוקם על ידי הרבי על הצעתו - בהצעה אחרת להקים את "בשנת [[רשת אוהלי יוסף יצחק באהתשל"קג]]והיה למעשה הגוף שניווט ותיאם את כלל פעולות מוסדות חב"ד בארץ הקודש, כאשר תחומי פעילותו כללו את כל ענפי העסקנות הציבורית החב"דית. ארגון הגג עסק בין השאר בתיאום בין המוסדות ייצוג כלפי הממשלה לצורך השגת תקציבים ועוד, שתדלנות למינוי רבנים חב"דיים למשרות רבני שכונות ורבני ערים, החלטה ותיאום על הקמת מוסדות חדשים הקמת בתי כנסת ובתי חב": ד, קשר עם חוגים חרדיים שונים, ארגון אירועים ארציים ועוד.

{{ציטוטון|בנוגע לשאלתו הפרטית, מה שמנהל עתה משא ומתן בעניין מוסד העומד תחת רשות מפלגה, הנה קצת פליאה בעיני, שהרי לכאורה הרי יכול להשקיע כוחותיו באופן שיהיה בד' אמות חברי הנהלת ארגון הגג היו ראשי המוסדות המרכזיים של חב"ד... כיון שנראה ממכתבו יש בידו לקחת חלק בראש ביסוד מוסדות חינוך וגם באופן שהאמצעים לזה נמצאים שם על אתר, וכמו במוסד שהוא שואל חוות דעתי עתה במכתבו זה, הנה כדאי הוא שיתעניין בהאפשרות לייסד שם (בארץ הקודש תבאותם ימים הרב [[אפרים וולף]] כמנהל ישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] הרב [[שלמה מיידנצ'יק]] כיו"ר [[וועד כפר חב"ו) גם כן ד]] הרב [[אריה לייב קפלן]] כשליח ל[[צפת]] ומנהל מוסדות שיכנסו ברשת המוסדות חינוך שיסדו במרוקו ונקראים על שם כחב"ק מוד בעיר, הרב [[שמואל חפר]] כמנהל [[בית רבקה כפר חב"ח אדמו"ר אוהלי יוסף יצחק ליובאוויטש, אשר ברשת מוסדות חינוך ד]]. ארבעה עסקנים אלו נמצאים מוסדות החל מלימוד אלף בית עד בית מדרש למורים ורבנים}}היו מתאספים לעתים קבועות בדרך כלל במשרד ישיבת [[תומכי תמימים לוד]] ודנים בנושאים העומדים על הפרק.

בי"ח טבת תשמ"ב, צורף ר' זושא וילימובסקי להנהלת הארגון וזאת לאחר שקיבל מענה מ[[הרבי ידע את מהותו ]] שיכול לעבוד באופן חלקי בארגון גג (היינו במשרה חלקית, בעודו עובד גם בתפקידים אחרים).תפקידו של ר' זושא שהיה בעל מרץ גדול לכל דבר שבקדושה, וביקש מעסקני וילימובסקי בארגון הגג – תיאום בין הארגון למוסדות חב"ד לרותמו לפעילות החב"דיתבארץ הקודש{{הערה|[[זושא וולף]], כפי שמסופר בספר [[הפרטיזןימי תמימים]]:, חלק ח, עמוד 38}}.

==הפרטיזן של הרבי העריך כל השנים את פעילותו הברוכה והנמרצת. אבל עסקנים ותיקים חששו מכך שבחור צעיר יעמוד בראש מוסדות חדשים שזה עתה קמים, למרות שחסידי חב"ד בארץ הקודש היוו ציבור קטן יחסית והמצב הכספי ==ר' זושא היה קשהסמל להתקשרות לרבי, וכל שיחו וסיגו היו בנושא אחד: כיצד לבצע הוראות הרבי כותב לאחד מחשובי העסקנים את השורות הבאותוכפי שהסביר בראיון לרדיו קול ישראל:

"אני מאמין באמונה שלימה, שהנשמה שלי שירדה לעולם – אי אפשר למלאות את השליחות שלה בעולם הזה, בלי הוראתו של הרבי. שורש הנשמה של כל חסיד קשור לרבי, מה שהרבי אומר לו הוא צריך לקיים וזה השליחות של נשמתו"{{ציטוטוןהערה|בטח ידוע לכת[[משיח פרידמן]] [https://chabad.info/blogs/318468/ תוכנית רדיו קול ישראל] אודות [[כפר חב"ד]]}}, [[קובץ:זושא_וילימובסקי2.jpg|שמאל|ממוזער|250px| משמח את הקהל ב'שמחת בית השואבה']]במשך שנים רבות הקפיד ר' זושא להגיע לרבי בכל חודש תשרי, עד שהפך להיות חלק מהאווירה באחת השנים כתב ר שהנני עומד בקישור מכתבים עם הרב וו' זושא לרבי, כי העבודה הרבה ב[[חודש תשרי]] מפיחה בו חיות מיוחדת לכל השנה כולה. הוא למעשה שימש כראש הקבוצה הראשונה מארץ הקודש שהגיעה לרבי. לאחר כל תפילה החל לנגן [[פורטל:ניגוני חב"ח איד|ניגון]] שמח, והרבי עודדו וכאשר הרבי לא ראהו, חיפשו ומצאו ואז עודדו להתחיל ניגון{{הערה|רישומה של שנה תשד"א נומ: "נ עוסק בצחול המועד סוכות תשד"צ באמונה וכו' הרחמ... טרם צאתו חיפש הרבי במבטו את ר"ז וילימובסקיהנוהג בדרך כלל להתחיל לשיר עם סיום התפילות והשיחות והפעם בגלל שינוי הסדר כתוצאה מחלוקת הדולרים לצדקה לא נמצא במקומו הקבוע לאחר שהרבי מצא אותו והוא התחיל ושמחת יצא הרבי את ביהכנ"ס כשהוא מניף ידו בעוז להגברת השירה"}}. [[התוועדות עם הרבי|בהתוועדויות]] עמד מאחורי הרבי, אשר כנראה והיה מעודד ומנווט את שירת החסידים; הוא בעל מרץ…. וכבר קיבלתי ממנו איזה הצעות בעניין מוסדות חינוך בשם אוהלי יוסף יצחק ליובאוויטש}}גם היה ממונה על השיעורים לאורחים, ובשנים האחרונות היה חלק בלתי נפרד מ[[שמחת בית השואבה]] בעמדו על חבית גבוהה, מחלל בחליל ומשמח את המשתתפים. 

בהמשך המכתב כותב אל הרבי הגיע לראשונה לקראת [[חודש תשרי]] תשכ"א. ב[[שבת]] שלפני [[ראש השנה]], בעת ה[[התוועדות עם הרבי|התוועדות]], במעמד קהל חסידים הזכיר הרבי כי כדאי לנצל את מרצו הרבר' זושא בתוארו הקדום "פרטיזן", בבארו את עבודת הפרטיזן: {{ציטוטון|ובפרט שאין אנחנו עשירים כל כך באנשים בעלי מרץ ומחנכים}}.

ר' '"ישנו כאן יהודי שקוראים לו זושא ניגש לעבודהוילימובסקי, כאשר מידי זמן קיבל הוראות מהרבי כיצד לנהוג במוסד הנמצא בהקמהוהוא פרטיזן, ענינו של פרטיזן הוא שאינו מביט על דברים גדולים ולא על דברים קטנים אלא מבצע את ענייני המלוכה. חודשים ספורים מאז הגיעה ההוראה להקים את הרשתכיון שנשארו עוד 20 או 21 עניינים שצריכים לבצע לקראת בוא המשיח, וכבר נפתחו ארבע מחלקות בהם לימדו ילדים תורה בשעות אחר הצהריםצריכים לעבוד באופן פרטיזני. זה אמנם לא מסודר אך זה על פי הכוונה".

באותה התוועדות דיבר הרבי דרש בתוקף מכל עסקני חב"ד ובהם ר' זושאעל חשיבות [[לימוד התורה]] בכלל, להשיג אישור ממשלתי ועל ידי האורחים שבאו ל"זרם בלתי זרמי" עבור הרשת-770 בפרט. באותם ימים היו בתי ספר שהשתייכו לזרם הממלכתי והיו לממלכתי דתי וכו', והרבי ביקש שבתי ספר חב"ד יוכרו כזרם בלתי זרמי, אלא שבמשרדים הנוגעים בדבר, שללו בהקשר לכך שאל הרבי את הרעיון, עד שרר' זושא בתיחכום רב, הצליח לקבל את האישורים המתאימיםאם הוא מסכים להיות אחראי על ארגון השיעורים לאורחים. כך נפרצה הדרך להקמת בתי הספר של הרשתר' זושא השיב בחיוב.

ובפתיחת שנת הלימודים תשיהרבי נתן לר' זושא את הגביע שלו, ור' זושא שתה את היין שהיה בגביע והחזיר לרבי. לאחר מכן נתן לו הרבי את קערת המזונות שהייתה מונחת לפניו, ומיד חטפו החסידים את כל המזונות. ר' זושא הביט על הרבי מבלי שידע כיצד עליו לנהוג. הרבי הביט ימינה ושמאלה, וכעבור שניות חזרו כל המזונות לקערה. כשר' זושא החל ללכת בין הספסלים לעבר מקומו הקבוע, אמר לו הרבי: "תלך ישר, אני שומר עליך"ג. זו הייתה הפעם הראשונה שהרבי כינהו פרטיזן. במשך השנים המשיך הרבי לכנותו בכינוי 'הפרטיזן' ו'מיין פרטיזן' [= הפרטיזן שלי]. פעמים אירע שהרבי לא ראה את ר' זושא בהתוועדויות, ארבע המחלקות של הרשתוהרבי שאל "וואו איז מיין פרטיזן?" [= איפה הפרטיזן שלי?] כינוי זה דבק בו, הפכו לבתי ספר של ממשוהחסידים אף הם כינוהו על פה ועלי כתב: הפרטיזן.

בתקופה הראשונה היה ר' זושא מנהל ה'רשת'דרך פרטיזנית זו הייתה הדרך בה פעל כל העת. לא היו לו מקורות מימון, עד שהרב [[דוד חנזין]] מונה לתפקידעובדים או עוזרים אישיים, ואילו ר' זושא המשיך לכהן כחבר הנהלת הרשתאבל הוא פעל בכל המרץ, אליה היה מסור בלב ונפשבכל מקום שהיו צריכים אותו, במשך כל השניםונכח בכל מקום שידע שצריכים אותו - והכל בפשטות מבלי שנשא בתפקיד רשמי ומבלי שקיבל משכורת. במקומות רבים הוא הירבה לבקר בבתי ספר של הרשתזרע זרעים, וסייע רבות למנהלי בתי הספר בתחומים שוניםונתן לאחרים להמשיך לטפל בצמחים שיגדלו. כמו כן לקראת כל כך היה בישיבה בלוד, דרך ה'תשרירשת' הגיע לכל בתי הספר, ודאג שהתלמידים יכתבו מכתבים לרביוכלה בביסוס ופיתוח כפר חב"ד, ולאחר תשרי, היה מחלק לתלמידים 'לעקח' שקיבל עבורם מהרביוהעזרה האגדית שלו לשלוחי הרבי בכל מקום שהם.

בשנים הראשונות לפעילותו מלבד הקמת הישיבה בלודמידת השמחה הייתה חלק בלתי נפרד ממנו. תמיד היה בידו בקבוק משקה, ייסד גם והוא רקד בכל עת מצוא. לפני הטיסה ובזמן הטיסה, בהתוועדויות ובסעודות של הכנסת אורחים, בהתוועדויות עמד מאחורי הרבי ומעודד ומנווט את השירה; בעת חלוקת 'כוס של ברכה' היה רוקד על מקומו במשך שעות ארוכות, מוחא כפיים בעוצמה ומעודד בתנועות ידיים אופייניות את ארגון השמחה מסביב{{הערה|[[נשי חב"ד|נשי חב"ד בארץ הקודששניאור זלמן ברגר]], הפיץ ספרי חסידות והיה מהפעילים הבולטים במסגרת עבודת [[צעירי אגודת חב"ד (ישראל)|צעירי חבהפרטיזן תשס"ד]]ה, והכול בהכוונת ובעידוד הרביפרקים טו-טז}}.

==למען פרסום משיח==[[כפר חב"דקובץ:מכתב מיוחדPictureFileName.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המכתב המיוחד]]== ר' זושא היה מתבטא כלפי הרבי תדיר במושגי מלכות, ובמכתביו לרבי היה פותח "לכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א".

במשך השנים ראה הרבי בהרחבה ובביסוס ופיתוח של ב[[כפר חבי' שבט תש"דל]], לקראת מעמד סיום [[ספר התורה של משיח]] מטרה חשובה מאוד., ניסח מכתב מיוחד עליו החתים את גדולי החסידים, בו כותב:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן="כ"ק אדמו"ר המלך המשיח שליט"א

ב[[חודש תשרי]] [[תשכ"א]]מאחר שזכינו לסיום הספר תורה לקבלת פני משיח צדקינו, בעת שהיה לראשונה אצל והרי הרבי, נכנס למ[[יחידותמלכות בית דוד|בית דוד]] וסיפר אודות עבודתו הציבורית, ושאל את הרבי על אודות המשך דרכו. הרבי הורה לו להשקיע את עצמו בשני עניינים עיקריים, והראשון שבהם בתפקיד מזכיר ו[[ועד כפר חב"דהוגה בתורה]]. זמן קצר לאחר ששב מ-‏וכופה כל ישראל לחזק בדקה ו[[770לוחם מלחמת ה']], מונה למזכיר ועד כפר חבועושה ומצליח וכמו שכבר שמענו מפיו הקדוש שכלו כל הקיצין ואין סוף להצרות שסובלים כלל ישראל. אנא לרחם ולבוא תיכף לגאלינו מהגלות המר ויוליכנו קוממיות לארצנו בחסד וברחמים"ד, ובכך מומשה הוראת הרבי. הענין השני בו השקיע עצמו, היה ה'רשת'. }}

ר' זושא ניצל היטב את תפקידו כמזכיר למען תושבי הכפר ומוסדותיופעם התבטא: {{ציטוטון|למה צריכים משיח, והרי יש לנו רבי? אלא שהרבי רוצה משיח!.. הוא סייע לכלל ולפרט במה שהתבקש וגם במה שלא. די היה לו לשמוע שפלוני זקוק לעזרהכשיבוא משיח, מדירה ראויה ועד עזרה רפואית או אחרתלא כולם יבינו בפעם אחת שמשיח בא, ותמיד היה אלא בהדרגה. יהיו חלק שיכירו בשלב מסויים, ואחר כך עוד חלק, עד שכל העולם יכירו כי משיח בא ומציע עזרה. יש כאלו שכבר מכירים כי הרבי משיח, וזה חלק מהתגלותו של המשיח}}{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, ופועל במרץ לטובת כולםעמ' 329}}.

=='מבקר'פטירתו==

החל משלהי שנת תשיבליל [[ט"אז תשרי|יום טוב שני של חג הסוכות]] [[תשמ"ז]], נפטר ר' זושא בסוכה של [[אש"ל הכנסת אורחים]] שעל יד [[770]], לאחר חזרתו המוקדמת משמחת בית השואבה. בקשר למקום פטירתו, הזכירו החסידים את התבטאותו ביחס לרב [[חיים שמריהו גוראריה#פטירתו|שמריהו גוראריה]] שנפטר בתוך [[בית הכנסת]] בשעת כל נדרי ב770, ביקשו ליד [[הרבי לכתוב על הנעשה במוסדות חב]]: "אני לא אהיה מפונק כמוהו... אסתפק בחצר המלוכה". מעניין לציין שבימיו האחרונים, בערב חג הסוכות עבר ר' זושא הפרטיזן אצל הרבי עם ד בארץ הקודש עד לפרטי פרטים. במכתבים הרבים ' מינים שקיבל מהרבי, מופיעה שוב ושוב דרישה ותביעה לכתוב כמה שיותרוהרבי התעלם ממנו ולא בירך אותו בברכה הרגילה{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], בייחוד שיבח אותו הרבי על כתיבה אודות כפר חבהפרטיזן תשס"דה, פרק לד}}.

יותר מ==הנצחתו==*הפרטיזן -‏25 שנה היה ר' זושא מדווח לרבי לקט מאמרים - יצא אחרי פטירתו על כל מה שראה או שמע מהנעשה בידי [[ארץ הקודשרשת אוהלי יוסף יצחק]], והכל על פי הוראות הרבי כאמור לעילבעריכת הרב [[אורי בן שחר]].*בשנת [[תשפ"א]] יצא קומיקס [https://chabadshop. במשך שנים רבות היה com/products/%D7%9E%D7%A2%D7%91%D7%A8-%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%99-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%99%D7%99%D7%91-%D7%A8-%D7%96%D7%95%D7%A9%D7%90-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%96%D7%9F 'מעבר לקוי האויב'] ע"י הוצאת [[אורות]] ובו פועלו של ר' זושא נוסע ברחבי הארץ, לארכה ולרחבה, בגין תפקידיו הרביםהפרטיזן בתקופת הפרטיזנים.*במאמרים שפורסמו בכתבי עת חב"דיים וכלי תקשורת חב"דיים וגם בתשורות משפחתיות שיצאו במשך השנים, ומה שהיה רואה ושומע - היה מדווחהתפרסמו סיפורים ואגרות הקשורים לתולדותיו ועסקנותו.

מצב זה התחזק לאחר ==ספר הפרטיזן==ספר הפרטיזן - תולדות ר' זושא וילימובסקי - בשנת [[חודש שבטתשס"ה]] {{הערה|[https://col.org.il/news/10986 ספר הפרטיזן ירד לדפוס]}} ראה אור ספר תולדותיו בעריכת ר' [תשל"ז[שניאור זלמן ברגר]], בעת כינוס של חסידי חב"ד שאורגן ויצא לאור על ידי הרב [[בית דין רבני חב"ד באה"קלוי וילימובסקי]], או אז התמנה לבנו של ר'מבקר' רשמיזושא.[[קובץ:הפרטיזן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כריכת הספר הפרטיזן]] בספר 384 עמודים המכילים תיאורים וזכרונות לצד אגרות מענות יחידויות, ומכיוון שכך החל במסעות מסודרים בכל רחבי הארץמסמכים ומאות תמונות, במטרה להגיע לכל מקום בו מתגוררים חסידי חב"ד, והיה מדווח לרבי על הנעשהחלקם הגדול התפרסמו לראשונה בספר. הספר יצא עד כה בשתי מהדורות. בספר יש תיאורים מפורטים כולל חומר רב בפרסום ראשון אודות ראשית דרכו תחנות חייו ותפקידיו:

בכל מקום היה ר' זושא מעודד את מי שצריך, דוחף לפעולה את מי שצריך, מסתובב במקום כמי שכל הזמן שבעולם עומד לרשותו, והוא כמו מחפש להעביר את זמנו. כך *מתקרב לחב"רחרח" וידע היטב מה קורה בכל מקום. הוא עשה זאת באופן המיוחד לו, בצורה שאף אחד לא ידע מה הוא עושה, ואם יש בכלל איזו תכלית בעובדת בואו למקום. מי שהיה צריך לדעת - ידע. ד במחנות העקורים על ידי הרב [[שניאור זלמן לוין]]

*מפיץ ספרי חב"ר' זושא היה דואג לכל ד מטעם [[שליחות|שליחמרכז לענייני חינוך]], בכל מקום בארץ ישראל, גם אם היה מתגורר בפינה רחוקה. כאשר הצליח השליח להקים משהו, או לפעול עניין, קטן כגדול, היה מוצא לנכון לעודד אותו. העידוד לא מתבטא במילים טובות בלבד או בטפיחה על השכם, אלא בכך שר' זושא הטריח עצמו לעירו ולביתו של השליח, גם אם היה בקצה הארץ, והיה מעודדו וממריצו בהמשך עבודתו. סניף ארץ הקודש

הרבי הורה לעסקני חב"ד לסייע למינוי רבנים חב"דיים לקבל תפקידי רבני ערים. מי שפעלו והצליחו בעניין, היו ר' *חבר מטה [[שלמה מיידנצ'יקע"א מוסדות]] ור' זושא, שעבדו בתיאום פעולה מלא. הם נסעו לערים שונות ודיברו עם עסקנים, גבאי בתי כנסת וראשי ערים מקומיים, כדי שאלו יפעלו למען מינויו של הרב שבדרך כלל פעל גם כשליח בעירו. בדרך כלל, לאחר שעבודתם הוכתרה בהצלחה והבחירה התקבלה, המשיכו לסייע לרב החדש והצעיר.

קשר מיוחד שרר בין ר' זושא לבין הרב *מבקר חב"ד ב[[שלמה גורןארץ הקודש]], שהיה אז הרב הראשי לישראל; כך הצליח ר' זושא לקבל 'כושר' לרב עיר עבור רבנים רבים, הליך שבדרך כלל נמשך שנים רבות.

*שתדלנות לשחרור - [[תמונה:זושא_וילימובסקי2.jpg|left|thumb|250px| משמח את הקהל ב'שמחת בית השואבה'שלום שטרקס]]במשך שנים רבות הקפיד ר' זושא להגיע לרבי בכל חודש תשרי, עד שהפך להיות חלק מהאווירה. הוא למעשה שימש כראש הקבוצה הראשונה מארץ הקודש שהגיעה לרבי. לאחר כל תפילה החל לנגן שנאסר בגין [[פורטל:ניגוני חב"ד|ניגון]] שמח, והרבי עודדו. [[התוועדות|בהתוועדויות]] עמד מאחורי הרבי, והיה מעודד ומנווט את שירת החסידים; הוא גם היה ממונה על השיעורים לאורחים, ובשנים האחרונות היה חלק בלתי נפרד מ[[שמחת בית השואבהפרשת יוסל'ה שוחמכר]] בעמדו על חבית גבוהה, מחלל בחליל ומשמח את המשתתפים.

באחת השנים כתב ר' זושא לרבי, כי העבודה הרבה ב*הקמת [[חודש תשריצעירי אגודת חב"ד בישראל|בית שזר]] מפיחה בו חיות מיוחדת לכל השנה כולה.

אל הרבי הגיע לראשונה לקראת [[חודש תשרי]] תשכ*שתדלנות למינוי רבני חב"א. בד{{הערה|וביניהם הרב [[שבתיוסף הכט]] שלפני , הרב [[ראש השנהבן ציון ליפסקר]], בעת ההרב [[התוועדותיוחנן גוראריה]], במעמד קהל חסידים הזכיר הרבי את ר' זושא בתוארו הקדום "פרטיזן", בבארו את עבודת הפרטיזן: }} כרבני שכונות וערים בארץ הקודש

באותה [[התוועדות]] דיבר הרבי על חשיבות *פטירתו בסוכת האורחים בחצר [[לימוד התורה770]] בכלל, ועל ידי האורחים שבאו ל-‏770 בפרט. בהקשר לכך שאל הרבי את ר' זושא אם הוא מסכים להיות אחראי על ארגון השיעורים לאורחים. ר' זושא השיב בחיוב. הרבי הוסיף ושאל אם הוא צריך עוזרים, ור' זושא ענה בשלילה.

זו הייתה הפעם הראשונה שהרבי כינהו פרטיזן. במשך השנים המשיך הרבי לכנותו בכינוי 'הפרטיזן' ו'מיין פרטיזן' *אגרות [[= הפרטיזן שליאדמו"ר הריי"צ]. פעמים אירע שהרבי לא ראה את ] אל ר' זושא בהתוועדויות, והרבי שאל "וואו איז מיין פרטיזן?" [= איפה הפרטיזן שלי?] כינוי זה דבק בו, והחסידים אף הם כינוהו על פה ועלי כתב: הפרטיזן. וילימובסקי

דרך פרטיזנית זו הייתה הדרך בה פעל כל העת. לא היו לו מקורות מימון, עובדים או עוזרים אישיים, אבל הוא פעל בכל המרץ, בכל מקום שהיו צריכים אותו, ונכח בכל מקום שידע שצריכים אותו - והכל בפשטות מבלי שנשא בתפקיד רשמי ומבלי שקיבל משכורת. בהרבה מקומות הוא זרע זרעים, ונתן לאחרים להמשיך לטפל בצמחים שיגדלו. כך היה בישיבה בלוד, דרך ה*אגרות [[הרבי]] אל ר'רשת' וכלה בביסוס ופיתוח כפר חב"ד, והעזרה האגדית שלו לשלוחי הרבי בכל מקום שהם. זושא וילימובסקי

מידת השמחה הייתה חלק בלתי נפרד ממנו. תמיד היה בידו בקבוק משקה, והוא רקד בכל עת מצוא. לפני הטיסה ובזמן הטיסה, בהתוועדויות ובסעודות של הכנסת אורחים, בהתוועדויות עמד מאחורי הרבי ומעודד ומנווט את השירה; בעת חלוקת ===תוכנית ר'כוס של ברכה' היה רוקד על מקומו במשך שעות ארוכות, מוחא כפיים בעוצמה ומעודד בתנועות ידיים אופייניות את השמחה מסביב.זושא להוצאת תולדותיו===

==פרסום משיח==[[תמונה:מכתב מיוחדPictureFileName.jpg|left|thumb|250px|המכתב המיוחד]]ר' זושא היה מתבטא כלפי שקל להוציא ספר אודות תקופת המסירות-נפש בימי השואה, ופעילותו הרב גונית לאור הוראות הרבי תדיר במושגי מלכותכדי שיהיה דוגמא לצעירים, ובמכתביו לרבי היה פותח "לכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א".את תוכניתו פרש בפני הרבי:

ב[[י' שבט תש"ל]], לקראת מעמד סיום [[זה כמה שנים שאנשים מעוררים אותי לכתוב ספר התורה של משיח]]קורות חיים, ניסח מכתב מיוחד עליו החתים את גדולי החסידים, בו כותבומהעניינים שאני יודע שנעשו בשטחים שונים. כגון: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן="כ"ק אדמו"ר המלך המשיח שליט"א

מאחר שזכינו לסיום הספר תורה לקבלת פני משיח צדקינו*א) מזמני המלחמה והפרטיזנים, והרי הרבי מ[[מלכות בית דוד|בית דוד]] ו[[הוגה בתורה]] ו[[ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה|כופה כל ישראל לחזק בדקה]] ו[[לוחם מלחמת ה']] ועושה ומצליח וכמו שכבר שמענו מפיו הקדוש שכלו כל הקיצין ואין סוף להצרות שסובלים כלל ישראלמחנה ריכוז ועבודה והמסירות נפש שהייתה אז בקשר לזה. אנא לרחם ולבוא תיכף לגאלינו מהגלות המר ויוליכנו קוממיות לארצנו בחסד וברחמים".}}

פעם התבטא: {{ציטוטון|למה צריכים משיח, והרי יש לנו רבי? אלא שהרבי רוצה משיח!... כשיבוא משיח, לא כולם יבינו בפעם אחת שמשיח בא, אלא בהדרגה. יהיו חלק שיכירו בשלב מסויים, ואחר כך עוד חלק, עד שכל העולם יכירו כי משיח בא. יש כאלו שכבר מכירים כי הרבי משיח, וזה חלק מהתגלותו של המשיח}}{{הערה|*ב) ארגון והתפתחות ענייני חב"הפרטיזן", עמ' 329.}}.ד בארץ הקודש

ב[[טחשבתי לעצמי מאחר וצריך אני להשקיע עמל רב, ומאמץ וארגון וכן להיזכר בכל, וכן להשקיע סכומים, ואין הזמן והיכולת לדבר כזה, ובפרט שיש עבודה ממשית לפי דרישת השעה ושכ"ז תשרי|יום טוב שני של חג הסוכות]] [[תשמק אדמו"ז]], נפטר רשליט"א מעורר וכו' זושא בסוכה של [[אשלפעול ולהפעיל לאחרים. ומצד שני מאחר וכעת יכולים ויש אנשים שאפשר לברר אצלם מהעניינים הנ"ל הכנסת אורחים]] שעל יד [[770]], לאחר חזרתו המוקדמת משמחת בית השואבהיש לנצל הזמן. בקשר למקום פטירתווכן אולי תהיה גם תועלת הרבים בזה, הזכירו החסידים את התבטאותו ביחס לרב [[חיים שמריהו גוראריה#פטירתולכן אמרתי לעצמי שאברר זה לעצם העניין אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א"{{הערה|שמריהו גוראריה]] שנפטר בתוך [[בית הכנסת]] ב[[770שניאור זלמן ברגר]], ליד [[הרבי]]: "אני לא אהיה מפונק כמוהו... אסתפק בחצר המלוכההפרטיזן תשס"...מעניין לציין שבשנתו האחרונה עבר ר’ זושא הפרטיזן אצל הרביה, והרבי ‘התעלם’ ממנו ולא בירך אותו בברכה זו. הוא אכן נפטר בעיצומו של חג הסוכות...מבוא}}

==ספר =הפרטיזןבאנגלית===יצא לאחרי פטירתו על ידי רשת אוהלי יוסף יצחק בעריכת הרב [[אורי בן שחר]] אשר מספר את תולדות חייו ופועלו ברשת אוהלי יוסף יצחק ועוד, בשנת [[תשסתשע"ה]] ט יצא הספר בהרחבה בעריכת ר' [[שניאור זלמן ברגר]] ויצא לאור ספר הפרטיזן מתורגם לאנגלית על ידי הרב [[לוי נכדתו חיה וילימובסקי]], בנו של ר' זושא,. [[תמונה:הפרטיזן.jpg|left|thumb|250px|כריכת הספר הפרטיזן]] בספר 384 מכיל 335 עמודים והוא מכיל, בין היתרהכוללים זכרונות, מפועליו של של ר' זושא בהקמת ישיבת [[תומכי תמימים לוד]]אגרות קודש, [[רשת אהלי יוסף יצחק|רשת אהלי יוסף יצחק]] ב[[ארץ הקודש]] וארגון [[נשי ובנות חב"ד]]. כמו כן מספרים רבנים ועסקנים כיצד סייע להם ר' זושא בדרכים 'פרטיזניות'. בספר עשרות מכתבים מהרבי אליו ופעולותיו למען שחרור שלום שטרקס. הספר יצא עד כה בשתי מהדורותמסמכים ותמונות.

* בנו ר' [[יוסף יצחק וילימובסקי]] - מהצוות הגשמי ב[[ישיבת תומכי תמימים המרכזית - 770]]לשעבר, ומשפיע הראשי בבית כנסת געצל שול .* בנו ר' [[לוי וילימובסקי]] - [[כפר חב"ד]]. מנכ"ל ישיבת [[תומכי תמימים מגדל העמק]].* בתו מרת מרים אשת ר' [[גרשון פריז]] ז"ל , [[לוד]].

*[https://chabad.info/beis-medrash/214697/ אגרות הרבי לר' זושא וילימובסקי] {{אינפו}}*[https://chabad.info/in-focus/215502/ ר' זושא משמח. גלריית תמונות] {{אינפו}}*'''[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=82581 פרטיזן במשימה להבאת הגאולה]''' - פרק מהספר הפרטיזן באתר {{אינפו}}*[http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=23562 האדמו"ר מנדבורנא מספר על 'הפרטיזן'] באתר [[חב"ד {{אינפו]]}}

*[http://www.chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=1979 הפרטיזן מעורב בחנינת שולם שטרקס לנחת רוח הרבי]{{לפ|, ג' סיוון ה'תשפ"ב}}

*[http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=24308 יוזם כינוסי השלוחים]*[http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=13649 [[עיתון הצופה]] על פטירת ר' זושא]*[http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=64399 הפרטיזן]{{תמונה}}{{הערות שוליים|}}

{{סדרה|הקודם= - |הבא=[[דבורה אשכנזי]]|רשימה=[[נשי חב"ד|יו"ר נשי חב"ד בארץ הקודש]]|שנה= מייסד - ?הערות שוליים}}

[[קטגוריה:חסידים מתקופת בתקופת אדמו"ר שליט"א]][[קטגוריה:עסקנים חב"דיים]][[קטגוריה:צוות תומכי תמימים לוד]][[קטגוריה:מנהלי תומכי תמימים לוד]]

[[קטגוריה:חברי ועד כפר חב"ד בעבר]]

[[קטגוריה:בוגרי ישיבת אחי תמימים תל אביב]][[קטגוריה:רשת אוהלי יוסף יצחק]]