שינויים

הרה"ח [[קובץ:זושא_וילימובסקי.jpg|שמאל|ממוזער|300px|ר' '''זושא וילימובסקי''' - "בתנועת עידוד אופיינת ב[[הפרטיזןמטוס]]" - נולד ביום ד' בבעיצומה של [[ניסןנסיעה לרבי]] [[תרפ"ב]], לאביו הרב יוסף יצחק ולאמו הרבנית מריישא (מרים).

הרב '''זושא וילימובסקי''' - (מכונה "'''הפרטיזן'''" [[ג' בניסן]] [[הרביתרפ"ה]] כינה את החסיד ר' זושא וילימובסקי - [[ט"מיין פרטיזןז בתשרי]] [[תשמ" (הפרטיזן שליז]]). ר' זושא עבד אכן כמו פרטיזן: הוא - היה בכל מקום ובכל זמן שהיה נדרשמראשי עסקני חב"ד, הגיח בהפתעה, היה בודק ומדווח לרבי, פועל בתחבולות ולא חת מפני איש והכל בכדי לעשות נחת רוח לרבי. כך היה בעת שפעל כפרטיזן ביערות כנגד הגרמנים ימהחל משנת [[תש"ש, וכך בעת מילוי שליחותו בעולם הזה כפרטיזן של הרבי •הוא גם זכה ונפטר כחייל נאמן - על הספסל, בסוכה שבחצר ט]] כאשר הקים את ישיבת [[תומכי תמימים לוד]] ועד לפטירתו בחג הסוכות [[770תשמ"ז]], ליד הרבי. ==צעירותו==

אביו כיהן כרב העיר איזיום שברוסיה[[הרבי]] כינה את ר' זושא וילימובסקי - "מיין פרטיזן" (הפרטיזן שלי). ר' זושא עבד אכן כמו פרטיזן: פעל ביעילות ובחכמה להקמת מוסדות - [[תומכי תמימים לוד]], ובשנת [[תרפרשת אוהלי יוסף יצחק]] ו[[נשי חב"ד]], בעת שר' זושא ובד בבד היה בן שנתייםפועל בכל שיטה נדרשת, בתיחכום ולעיתים בסגנון עצמאי, בכל מקום ובכל זמן שהיה נדרש, עברה המשפחה לפולין בודק ומדווח לרבי, שם התמנה אביו לרב ואב-בית-דין בעיר סלץפועל בתחבולות ולא חת מפני איש והכל בכדי לעשות נחת רוח לרבי.

בצעירותו למד בישיבות שבאיזור מגוריו==תולדות חיים=====צעירותו===[[קובץ:הפרטיזן במלחמת השחרור. jpg|שמאל|ממוזער|250px|בעת מלחמת השחרור (במרכז התמונה - עם פרוץ מלחמת העולם השנייהזקן מלא)]]הרב זושא וילימובסקי - נולד ביום [[ד' בניסן]] [[תרפ"ב]], כאשר לאביו הרב יוסף יצחק ולאמו הרבנית מריישא (מרים). אביו כיהן כרב העיר איזיום שב[[רוסיה כבשה את האיזור, נסגרו הישיבות ברחבי המדינה, והוא הבריח את הגבול לליטא שהייתה אז תחת ממשלה עצמאית]], שם למד בישיבת ברנוביץ' בראשות הגאון הרב אלחנן וסרמן. בישיבה למד בחברותא עם הובשנת [[חסידתרפ"ד]] ר, בעת שר' זושא היה בן שנתיים, עברה המשפחה ל[[דוד גרשוביץפולין]]. דרכיהם של החברים הטובים נפגשו ונפרדו מספר פעמים, עד שהתיישבו שניהם בשם התמנה אביו לרב ואב-בית-דין בעיר סלץ{{הערה|[[כפר חב"דשניאור זלמן ברגר]], כעבור שנים רבותהפרטיזן תשס"ה, פרק א}}.

בצעירותו למד בישיבות שבאיזור מגוריו. עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], כאשר [[ברית המועצות]] כבשה את האיזור, נסגרו הישיבות ברחבי המדינה, והוא הבריח את הגבול ל[[ליטא]] שהייתה אז תחת ממשלה עצמאית, שם למד בישיבת ברנוביץ' בראשות הגאון הרב [[אלחנן וסרמן]]. בישיבה למד בחברותא עם ה[[חסיד]] ר' [[דוד גרשוביץ]]. דרכיהם של החברים הטובים נפגשו ונפרדו מספר פעמים, עד שהתיישבו שניהם ב[[כפר חב"ד]]. כאשר כבשו הגרמנים את [[ליטא]], נדדה הישיבה ממקום למקום עד שהגיעה לעיירה ל[[עיירה]] סאמילישוק, שם התארחו התלמידים בבתי היהודים בעיירה. ר' זושא מצא מקום מגורים בבית משפחה שהאישה הייתה תופרת מקצועיתמהקהילה היהודית. כעבור זמן הגיעה ידיעה לר' זושא שהנאצים מתקרבים לעיר, ר' זושא דאג שהמידע הזה יגיע לכל יהודי העיירה ולאחר מכן ברח גם הוא, וכך הציל רבים{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק ב}}.

ערב אחד===פרטיזן===בימי המלחמה נדד ל[[ביילורוסיה]], בתום הלימודיםשם הוכנס על ידי הנאצים לגטו לידא, כאשר חזר לדירהוכעבור זמן הועבר למחנה עבודה סמוך. במחנה פגש את ידידו ר' [[דוד גרשוביץ]], ראה את בני המשפחה אורזים את מיטלטליהם ומתכוננים לעזוב את הדירהוביחד הצליחו להימלט מהמחנה והצטרפו ליחידת הפרטיזנים בראשות המפקד טוביה ביילסקי. לנוכח תמיהתו סיפרה התופרת כי קצין גרמני שנהנה מאוד מעבודתהיחידת ביילסקי, גילה לה בסודהייתה חלק ממערך הפרטיזנים בביילורוסיה, שעם עלות השחר כל יהודי העיר יוצאו להורג, והוא יעץ לה לברוח מידוכללה גם משפחות רבות כי מטרת ביילסקי הייתה הצלת נפשות{{הערה|[https://col.org.il/news/19567 זושא פרטיזן ביחידת ביילסקי בתקופת השואה]}}.

האישה הציעה לרר' זושא להצטרף אליהם, אך הואהשתתף בפעולות הגנה ובפשיטות מזון ואף היה נכנס אל הגטו, במקום להצטרף אליהם ולהציל את עצמו - דבר טבעי מאוד שהתבקש באותם ימים טרופים - החל לעבור בין בתיהם של יהודי העיירה כדי למסור להם את אשר עומד להתרחש עם בוקרו של יוםוהבריח משם יהודים והביאם ליער אל יחידת ביילסקי. אותה שעהגם הלוחמים הבלתי מאמינים שהתחנכו על ברכי הקומוניזם, חיילים גרמניים כבר ניצבו בכל פינת רחוברחשו כבוד והערצה לזושא הצעיר, והוא חמק מהם במהירות ובזריזותשהתחבב על כולם. את משימתו החשובה סיים זמן קצר לפני שהאיר השחרבתקופת שהותו עם הפרטיזנים, שמר במסירות נפש על אורח חיים חרדי. מהמלחמה יצא ר' זושא כשהוא פצוע ירי ברגליו, אך לא סיפר מעולם כיצד נפצע{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], רק אז ברח בעצמוהפרטיזן תשס"ה פרק ג}}.

==פרטיזן=התקרבותו לחב"ד===

לאחר מסע תלאות המלחמה, אילצו את ר' זושא, ליטול את מקל הנדודים. מליטא נדד לביילורוסיההגיע למחנה העקורים קרומונה שב[[איטליה]], שם הוכנס על ידי הנאצים לגטו לידא, וכעבור זמן הועבר למחנה עבודה סמוך. במחנה פגש את התיידד עם החסיד ר' [[דוד גרשוביץשניאור זלמן לוין]]. יחד הקימו במחנה בית כנסת, ידידו משכבר הימיםלטובת הפליטים הרבים, וביחד הצליחו להימלט מהמחנה והצטרפו ליחידת הפרטיזנים (אוטריאד) בראשותו של המפקד טוביה ביילסקיור' זלמן הוא שקירבו לחסידות חב"ד.

אוטריאד ביילסקילאחר שעלה ארצה{{הערה| תיעוד עלייתו ארצה באוניית מעפילים באתר בנתיבי העפלה}} ב[[כ"ג אדר ב']] [[תש"ו]], הייתה יחידת פרטיזנים רשמית שהיוותה חלק ממערך הפרטיזנים בביילורוסיה, והיא כללה בתוכה גם משפחות רבות, ולא רק לוחמים כמו יחידות אחרות. בניגוד ליחידות פרטיזניות אחרותנכנס ר' זושא ללמוד בישיבת [[אחי תמימים תל אביב]] בהיותו בגיל 25 שנחשב מבוגר מאוד ביחס לשאר התלמידים בישיבה, מטרתו הראשונה והחשובה והחל ללמוד חסידות בצורה מסודרת תחת הכוונתו של טוביה ביילסקי באוטריאד, לא הייתה מעשי נקם, אלא הצלת נפשות יהודיות מהגיטאות וממחנות העבודהה[[משפיע]] הרב [[חיים שאול ברוק]]. במשימה זו נטל חלק באותם ימים קיבל הוראה מ[[אדמו"ר' זושאהריי"צ]] ללמוד [[שחיטה]], לאחר שגולל בפני הרבי את כל התלאות שפקדו אותו בשנות המלחמה.

הוא נכנס שוב ושוב בשנת [[תש"ח]], כאשר החסיד ר' [[משה גוראריה]] מ[[תל אביב]] שהה ב-[[770]], נקרא אל הגטוחתנא דבי נשיאה - [[הרבי]], והבריח משם אנשים דרך תעלות הביובוהוא הראה לו פתק בכתב יד קודשו של חמיו אדמו"ר הריי"צ: "נא לברר מהותו של הבחור ז. יחד עם פרטיזנים אחרים עסק במלאכת קודש זו, עד שפעם אחת באה קבוצת פרטיזנים לגטו ונלכדה באקציית חיסולו. למחרת רוכזו " ר' משה סיפר את כל יהודי הגטו ונשלחו למחנה ההשמדה מיידנאקהידוע לו על ר' זושא. רק מעטים הצליחו להימלט ברגע האחרוןמיד בתום דבריו עלה הרבי אל דירת אדמו"ר הריי"צ{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה פרק ו}}.

רוב חברי יחידת הפרטיזנים של ביילסקי לא יצאו בדרך כלל למבצעים נגד הגרמנים, אלא למשימות שמירה והגנה, וכן לפשיטות על כפרים סמוכים כדי להביא מזון. ר' זושא, שהיה בעודו בחור ישיבה עד למלחמה, לא היה לוחם, אבל השתתף בפעולות הגנה ובפשיטות מזון. לפני כל פעולה, נשא תפילה לבורא עולם, כי ישמור הקים את הלוחמים מפני כוחות הרשע. גם הלוחמים הבלתי מאמינים שהתחנכו על ברכי הקומוניזם[[תומכי תמימים לוד]], רחשו כבוד והערצה לזושא הצעיר[[רשת אהלי יוסף יצחק]] ו[[נשי חב"ד]], שהתחבב על כולםכפי שמפורט להלן.

==חסיד הקים את ביתו עם גב' פייגא לבית פוקער, והרבי כתב שעדיף שיקבעו את מקום מגוריהם ב[[כפר חב"ד==]] ואכן לאחר החתונה התיישבו בכפר חב"ד{{הערה|[https://chabad.info/beis-medrash/214697/ אגרת י' כסלו תשי"ג]}}.

מהמלחמה יצא ==עסקנות ציבורית=====מקים [[תומכי תמימים לוד]]===בתחילת חודש [[שבט]] [[תש"ט]], שלוש-עשרה משפחות חב"דיות התיישבו בקצה העיר [[לוד]], סמוך לתחנת הרכבת, בשכונה שננטשה על ידי הערבים במהלך [[מלחמת השחרור]]. ר' זושא כשהוא פצוע ירי ברגליוהבין כי חייבים להקים ישיבה עבור ילדי משפחות אלו ועבור משפחות חסידי חב"ד נוספות שעלו זה לא מכבר מאירופה. יום אחד הגיע ללוד וראה בניין בן שלוש קומות ששימש בעבר כבית מלון קטן. מפצעים אלה סבל רבות במשך כמה שניםהוא נכנס לבניין נעל במנעול את הדלת הראשית וקבע עובדה - כאן תהיה ישיבת "תומכי תמימים"{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], עד שנתרפאהפרטיזן תשס"ה עמודים 64-66. מידי יום היה מחליף תחבושות ברגליו; סימני ריקבון כבר ניכרו בהם. רק לאחר טיפול ממושך הגלידו הפצעים והרגליים הבריאווראה [[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], חלק א' עמוד 34}}.

לאחר תלאות ונדודים הגיע כך נוסדה ישיבת "תומכי תמימים" המרכזית בלוד, אותה ניהל ר' זושא למחנה העקורים קרומונה שבאיטליה, שם התיידד עם החסיד הקמתה בחסות [[אגודת חסידי חב"ד באה"ק]] בראשות הרב [[אליעזר קרסיק]] ועל פי הוראות אדמו"ר' הריי"צ ו[[הרבי]]{{הערה|[[שניאור זלמן לויןברגר]]. יחד הקימו במחנה בית כנסת, לטובת הפליטים הרביםהפרטיזן תשס"ה, ורפרק ז}}.חלק חשוב היה לר' זושא וילימובסקי בקירוב ילדי עולי תימן לחב"ד ושילובם בישיבת תומכי תמימים לוד{{הערה|[https://col.org.il/news/97799 ר' זושא וילימובסקי בקירוב ילדי תימן לחב"ד]. וראה [[שניאור זלמן הוא שקירבו לחסידות חבברגר]], הפרטיזן תשס"דה, ו[[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], חלק א' במבוא}}.

ר' זושא התקרב בצעדים מהירים לדרכי החסידות ולתורת החסידותהתמסר כוחות נפשו וגופו להבאת תלמידים לקליטתם ולהחזקת הישיבה, את האחריות של קיום הישיבה נטל על כתפיו והוא דאג לרווחת התלמידים בגשמיות וברוחניות באותה תקופה ביקר רבות בבתי הכנסת ברחבי ארץ הקודש וגייס תרומות להחזקת הישיבה וקיומה על ידי נאומיו המלהיבים{{הערה|[[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], חלק א' עמוד 38}}.

לאחר שעלה ארצה, נכנס ר' זושא ללמוד בישיבת ===מייסד [[אחי תמימים תל אביברשת אהלי יוסף יצחק]], והחל ללמוד חסידות בצורה מסודרת תחת הכוונתו של המשפיע הרב [[חיים שאול ברוק]]. באותם ימים קיבל הוראה מ[[אדמו"ר הריי"צ]] ללמוד שחיטה, לאחר שגולל בפני הרבי את כל התלאות שפקדו אותו בשנות המלחמה. ===

כבר בצעירותו בלטו בו תכונותיו כבעל מרץ וברוך כשרונותר' זושא פעל בקרב העולים החדשים וביקש להקים מוסד שיקלוט את ילדי העולים. אדמועל כך כתב לרבי וביום ה' ב[[תמוז]] [[תשי"א]] השיב לו [[הרבי]] על הצעתו - בהצעה אחרת להקים את "[[רשת אוהלי יוסף יצחק באה"ר הרייק]]"צ אף ביקש לברר את מהותו. :

במהלך שנת [[תש{{ציטוטון|כדאי הוא שיתעניין בהאפשרות לייסד שם (בארץ הקודש ת"ח]], כאשר החסיד ר' [[משה גוראריה]] מתל אביב שהה ו) גם כן מוסדות שיכנסו ברשת המוסדות חינוך שיסדו ב-[[‏770מרוקו]], נקרא אל חתנא דבי נשיאה - [[הרמונקראים על שם כ"ק מו"ש]], והוא הראה לו פתק בכתב יד קודשו של חמיו ח אדמו"ר הריי"צ: "נא לברר מהותו של הבחור זאוהלי יוסף יצחק ליובאוויטש, אשר ברשת מוסדות חינוך אלו נמצאים מוסדות החל מלימוד אלף בית עד בית מדרש למורים ורבנים}}{{הערה|אגרות קודש חלק ד' אגרת א'פה}}. ו."

ר' משה הרבי העריך כל השנים את פעילותו הברוכה והנמרצת. אבל עסקנים ותיקים חששו מכך שבחור צעיר יעמוד בראש מוסדות חדשים שזה עתה קמים, למרות שחסידי חב"ד בארץ הקודש היוו ציבור קטן יחסית והמצב הכספי היה מופתעקשה, אך הרבי כתב לאחד העסקנים, אבל מיד סיפר את כל הידוע לו על כי ר' זושא. מיד בתום דבריו עלה [[כנראה בעל מרץ ועומד בקשר מכתבים עם הרבי]] אל דירת אדמווכבר התקבלו ממנו הצעות אודות הקמת מוסדות אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש{{הערה|בטח ידוע לכת"ר הריישהנני עומד בקישור מכתבים עם הרה"ח וו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צבאמונה וכו' הרח"ז וילימובסקי, אשר כנראה הוא בעל מרץ…. וכבר קיבלתי ממנו איזה הצעות בעניין מוסדות חינוך בשם אוהלי יוסף יצחק ליובאוויטש}}. בהמשך המכתב כותב הרבי כי כדאי לנצל את מרצו הרב{{הערה|ובפרט שאין אנחנו עשירים כל כך באנשים בעלי מרץ ומחנכים}}.

בתחילת חודש [[שבט]] [[תשהרבי דרש בתוקף מכל עסקני חב"ד ובהם ר' זושא, להשיג אישור ממשלתי לשייך את מוסדות הרשת ל"ט]]זרם בלתי זרמי". באותם ימים היו בתי ספר שהשתייכו לזרם הממלכתי והיו לממלכתי דתי, זמן קצר לאחר ששלוש-עשרה משפחות והרבי ביקש שבתי ספר חב"דיות התיישבו בקצה העיר [[לוד]]ד יוכרו כזרם בלתי זרמי, אלא שבמשרדים הנוגעים בדבר, שללו את הרעיון, סמוך לתחנת הרכבת. רעד שר' זושא הבין כי חייבים להקים ישיבה עבור ילדי משפחות אלו ועבור משפחות חסידי חבבתיחכום רב, הצליח לקבל את האישורים המתאימים. כך נפרצה הדרך להקמת בתי הספר של הרשת ובפתיחת שנת הלימודים תשי"ג, ארבע המחלקות של הרשת, הפכו לבתי ספר של ממש ובשנים הבאות הוקמו ברחבי ארץ הקודש עשרות בתי ספר וגנים{{הערה|הפרטיזן תשס"ד נוספות שעלו זה לא מכבר מרוסיהה, פרק ט}}.

יום אחד הוא הגיע ללוד וראה בניין בן שלוש קומות ששימש בעבר כבית מלון קטן. הבניין בתקופה הראשונה היה סמוך לבתים בהם התיישבו המשפחות החב"דיותר' זושא מנהל ה'רשת', ובעיניו זה התאים בדיוק לצרכי הישיבה. הוא לא התייעץ ולא תיכנן כיצד ומה לעשות; הוא פשוט נכנס לבנייןעד שהרב [[דוד חנזין]] מונה לתפקיד, הביא עמו מנעול גדול, נעל את דלת הבניין וקבע עובדה - כאן תהיה ישיבת "תומכי תמימים"ואילו ר' זושא המשיך לכהן כחבר הנהלת הרשת.

כעבור שבועיים הגיעו אל הבניין שני פקידי סוכנות. אלה הביעו תדהמתם ממה שעיניהם רואות, שכן בנין זה היה מיועד להיות מרכז קליטה לזוגות צעירים. הפקידים פנו אל ר===מייסד [[נשי חב"ד]]===הרבי הורה לר' זושא שישב באותה עת במשרדו באחד המבנים ליד תחנת הרכבת. לשאלתם מי נתן לו רשות להקים ישיבה בבניין שאינו שייך לולעסוק בהקמת ארגון [[נשי חב"ד|נשי חב"ד בארץ הקודש]]{{הערה|אגרות קודש חלק ד' אגרת א'רא, ענה כי את האישור לכניסה קיבל מהמושל הצבאי. פקידי הסוכנות ביקשו לראות את האישורותוך זמן קצר אירגן כינוס נשים, אך הוא אמר להם שהאישור נמצא במקום אחר, והזמינם בביטחון רב לבוא אחריו כדי לראות את האישור. כששמעו את נימת הדיבור הבטוח, וראו את נכונותו להביא את המסמך, וויתרו ואמרו לו כי אין צורך, והם מאמינים לוופעילות של נשי חב", ועזבו את המקוםד}}.

כך נוסדה ישיבת "תומכי תמימים" המרכזית בלוד, אותה ניהל רהרבי שלח לר' זושא עם הקמתה בחסות [[אגודת חסידי הוראות מפורטות לגבי פעילות נשי חב"ד]] בראשות הרב [[אליעזר קרסיק]] ועל פי הוראות [[אדמווגם הורה לפרסם את הפעילות באופן מתאים{{הערה|אגרות קודש חלק ה' אגרת א'שפב: נהניתי לקרות בהמצורפים למכ' מכ"ר הרייב חשון, ע"צ]] ו[[כד מה שהי' בהעתון בנוגע להתועדות דשמחת בית השואבה, וכן בנוגע להתועדות דנשי חב"ק אדמוד והשייכות אליהן, ובטח גם להבא יתאמצו בכגון זה, ונוסף על העבודה עצמה, להשתדל בפרסום, ובאופן המתאים דוקא, היינו בלא פרסום זולה, וכידוע מתשובת הרשב"ר שליטא שמצוה לפרסם עושי מצוה כיון שעי"א]].ז אפשר להמשיך עוד אחרים וכהענין דקנאת סופרים תרבה חכמה}}

==ממייסדי בתקופה הבאה הרבי הורה לו{{הערה|[[לוי וילימובסקי]], תשורה, [[תשע"ב]], עמוד 13,אגרת ב שבט [[תשט"ו]]}} שנשים ינהלו את הארגון, ור' זושא העביר את הניהול לרבנית [[דבורה אשכנזי]]{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה'רשת'== , פרק יא}}.

בשנים הראשונות שלאחר מלחמת השחרור===מפיץ ספרי [[קה"ת]]===בעידוד [[הרבי]], פעל ר' זושא בקרב העולים החדשים שהגיעו לארץ מרחבי תבל, וביקש להקים מוסד שיקלוט את ילדי העולים. על כך כתב לרבי, במכתב מפורטהפיץ ספרי חסידות מטעם [[מרכז לענייני חינוך]] סניף ארץ הקודש.

ביום ה' אלפי ספרי חסידות הגיעו מ[[קה"ת]] ב[[תמוזניו יורק]] תשיל[[כפר חב"א השיב לו הרבי על הצעתו - בהצעה אחרת להקים ד]] והיו תחת אחריות [[מרכז לענייני חינוך]] סניף [[ארץ הקודש]], בניהולו של הרב [[אברהם פריז]], פורסמו מודעות שישנם ספרים למכירה, אך הרכישות היו מעטות, והרבי עודד והפציר לעסוק בהפצת הספרים, עד שר' זושא החל להפיץ את "ספרי החסידות בישיבות מכל החוגים והעדות בכל רחבי ארץ הקודש{{הערה|[[רשת אוהלי יוסף יצחק באה"קשבועון בית משיח]]": , גיליון 1360}}

''היה מהפעילים הבולטים במסגרת עבודת [[צעירי אגודת חב"ד בישראל|צעירי חב"בנוגע לשאלתו הפרטיתד]], מה שמנהל עתה משא ומתן בעניין מוסד העומד תחת רשות מפלגהוהכול בהכוונת ובעידוד [[הרבי]]{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הנה קצת פליאה בעיניהפרטיזן תשס"ה, שהרי לכאורה הרי יכול להשקיע כוחותיו באופן שיהיה בד' אמות של פרק יג. בגיליונות [[ביטאון חב"ד]] ישנם דיווחים רבים על העשיה של ר' זושא בפעילות צא"ח}}.

''.. כיון שנראה ממכתבו יש בידו לקחת חלק בראש ביסוד מוסדות חינוך וגם באופן שהאמצעים לזה נמצאים שם על אתר, וכמו במוסד שהוא שואל חוות דעתי עתה במכתבו זה, הנה כדאי הוא שיתעניין בהאפשרות לייסד שם (בארץ הקודש ת===מזכיר [[ועד כפר חב"ו) גם כן מוסדות שיכנסו ברשת המוסדות חינוך שיסדו במרוקו ונקראים על שם כ"ק מו"ח אדמו"ר אוהלי יוסף יצחק ליובאוויטש, אשר ברשת מוסדות חינוך אלו נמצאים מוסדות החל מלימוד אלף בית עד בית מדרש למורים ורבנים". ד]]===

ר' זושא ניגש לעבודה, כאשר מידי זמן הוראות רבות קיבל הוראות מהרבי כיצד לנהוג במוסד הנמצא בהקמהאודות כפר חב"ד, מוסדותיו והתנהלות הועד והתושבים. חודשים ספורים מאז הגיעה ההוראה להקים את הרשת, וכבר נפתחו לדוגמא - ללא אישורים רישמיים - ארבעה בתי ספר. לשם כך התבצע רישום בקרב העולים במעברות. כפי המסופר במבוא לאגרות קודש חלק ה': "ר' זושא ניגש מיד לעבודה ובמשך החודשים הראשונים של שנת הוא שקיבל את ההוראה הידועה לא לבנות בתים פרטיים גבוהים משתי קומות{{הערה|[[תשיhttps://chabad.info/beis-medrash/214697/ אגרת ר"ח סיון תשכ"ב]] פתח כמה מחלקות לרשת זו"}}.

בתקופה הראשונה היה ר' זושא מנהל ה'רשת'פעל למען פיתוח והרחבת כפר חב"ד ומוסדותיו, לפי הוראות שקיבל מהרבי וכפי שהסביר בראיון לקול ישראל:"בדרך כלל, כל העניינים שאתה רואה בכפר זה לפי ההוראות של הרבי. אבל יש לפעמים שהצעה הייתה מהתושבים והרבי הסכים לזה. הפירוש של הדבר: כל דבר עובר דרך הרבי, או בדרך ישר – שהרבי אומר לעשות דבר כזה, או שזה בא ביוזמה של המשתתפים ושואלים את דעתו של הרבי והרבי נותן הסכמתו. בכל אופן, בלי הסכמתו של הרבי – אין דבר כזה. לא רק בכפר חב"ד, עד שהרב בכל מקום שנמצאים חסידי חב"ד – בלי הסכמתו של הרבי אין דבר כזה"{{הערה|[[משיח פרידמן]] [https://chabad.info/blogs/318468/ תוכנית רדיו קול ישראל] אודות [[דוד חנזיןכפר חב"ד]] מונה לתפקיד, ואילו ר' זושא המשיך לכהן כחבר הנהלת הרשת במשך כל השנים}}.

בשנים הראשונות לפעילותו מלבד הקמת הישיבה בלוד, ייסד גם את ארגון פעל רבות להקמת כפר חב"ד ב' ובכללו מוסדות [[נשי בית רבקה כפר חב"ד בארץ הקודש|בית רבקה]], הפיץ ספרי חסידות והיה מהפעילים הבולטים על פגישות של ר' זושא עם אישי ציבור במסגרת עבודת צעירי שתדלנות להקמת כפר חב"דב', סיפר מנהל בית רבקה, הרב [[שמואל חפר]] בספר [[הקטר של הרבי]]{{הערה|שלומי חסקי, והכול בהכוונת ובעידוד [[הקטר של הרבי. ]], עמוד 82}}

==למען כפר חב"ד'מבקר'==

במשך השנים ראה החל משלהי שנת [[תשי"א]], ביקש הרבי מר' זושא הפרטיזן לכתוב על הנעשה במוסדות חב"ד בארץ הקודש עד לפרטי פרטים. במכתבים הרבים שקיבל מהרבי, מופיעה שוב ושוב דרישה ותביעה לכתוב בהרחבה ובביסוס ופיתוח של [{{הערה|[https://chabad.info/beis-medrash/214697/ אגרות כ"ז תמוז תשט"ו, כ' כסלו תשט"ז]}}, בייחוד שיבח אותו הרבי על כתיבה אודות היישוב כפר חב"ד. יותר מ-25 שנה היה ר' זושא [[כתיבה לרבי|מדווח לרבי]] על כל מה שראה או שמע מהנעשה ב[[ארץ הקודש]] מטרה חשובה מאוד, והכל על פי הוראות הרבי כאמור לעיל. במשך שנים רבות היה ר' זושא נוסע ברחבי הארץ, לארכה ולרחבה, בגין תפקידיו הרבים, ומה שהיה רואה ושומע - היה מדווח{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק יד}}.

בחודש תשרי ===מבקר רשמי===מצב זה התחזק לאחר [[תשכ"אחודש שבט]], בעת שהיה לראשונה אצל הרבי, נכנס ל[[יחידותתשל"ז]] וסיפר אודות עבודתו הציבורית, ושאל את הרבי בעת כינוס של חסידי חב"ד שאורגן על אודות המשך דרכו. הרבי הורה לו להשקיע את עצמו בשני עניינים עיקריים, והראשון שבהם בתפקיד מזכיר ידי [[ועד כפר בית דין רבני חב"דבאה"ק]]. זמן קצר לאחר ששב מ-‏[[770]], מונה למזכיר ועד כפר או אז התמנה ל'מבקר' רשמי, ומכיוון שכך החל במסעות מסודרים בכל רחבי הארץ, במטרה להגיע לכל מקום בו מתגוררים חסידי חב"ד, וזאת והיה מדווח לרבי על פי הוראת הרבי. הענין השני בו השקיע עצמו, היה ה'רשת'הנעשה.

בכל מקום היה ר' זושא ניצל היטב מעודד את תפקידו כמזכיר למען תושבי הכפר ומוסדותיומי שצריך, דוחף לפעולה את מי שצריך, ובשעות הפנויות היה יושב לעצמו וכותב בכתב גדול וצפוף על גיליונות גדולים של נייר. כששאלוהו מה הוא סייע לכלל ולפרט במה שהתבקש וגם במה שלאכותב, היה משיב: "סוד צבאי!". די היה לו לשמוע שפלוני זקוק לעזרההיו אז שהתבטאו עליו כי הוא "מרגל" של הרבי-הרמטכ"ל, מדירה ראויה ועד עזרה רפואית או אחרתוהדוחו"ת היו דוחו"ת צבאיים מודיעיניים לכל דבר ועניין{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], ותמיד היה בא ומציע עזרההפרטיזן תשס"ה, ופועל במרץ לטובת כולםפרק כו}}.

===הרבי והדו"חות של ר'מבקר'זושא=== ר' זושא היה כותב כמעט מידי יום ביומו מכתבים ודו"חות לרבי, מה שהיה גורם נחת רוח רב לרבי, כי הרבי ביקש מכמה עסקנים חשובים שיכתבו לו על הנעשה בארץ הקודש, כך שירגיש כאילו הוא נמצא שם, והיחיד שהצליח לעשות זאת היה ר' זושא.סיפר מזכיר הרבי הרב [[בנימין קליין]]: "כאשר עברו כמה ימים ולא הגיע מכתב מר' זושא, הרבי התעניין אצל המזכירים מה קרה שלא כתב מכתב"{{הערה|הפרטיזן פרק המבקר עמוד 253}}.

יותר מ-‏25 שנה היה "ר' זושא מדווח לרבי על כל מה שראה או שמע מהנעשה בהיה דואג לכל [[ארץ הקודששליחות|שליח]], והכל על פי הוראות הרבי כאמור לעילבכל מקום בארץ ישראל, גם אם היה מתגורר בפינה רחוקה. במשך שנים רבות כאשר הצליח השליח להקים משהו, או לפעול עניין, קטן כגדול, היה רמוצא לנכון לעודד אותו. העידוד לא מתבטא במילים טובות בלבד או בטפיחה על השכם, אלא בכך שר' זושא נוסע ברחבי הטריח עצמו לעירו ולביתו של השליח, גם אם היה בקצה הארץ, לארכה ולרחבהוהיה מעודדו וממריצו בהמשך עבודתו{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], בגין תפקידיו הרביםהפרטיזן תשס"ה, ומה שהיה רואה ושומע - פרק כז}}. ר' זושא היה מדווחבאופן טבעי וכמעט אוטומטי לחבר הנהלות רוב או כל מוסדות ומפעלי חב"ד והתאמץ תמיד ליצור קשר עם כל פעיל חב"די, עם כל בית חב"ד עם כל מוסד חב"די עם כל סניף של צא"ח לעודד לחזק לדרבן ולסייע ולעזור לכל מקום הגיע והביא אתו את הניחוח החסידי של חיוניות והתלהבות{{הערה|[[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], חלק א' עמוד 38}}.

מצב זה התחזק לאחר חודש שבט מידי שנה בערב פסח, היה נוסע לחלק את המצות ששלח הרבי לארץ הקודש בין השלוחים. גם בשנותיו האחרונות נמנע מלמסור לשלוחים את המצות בסמיכות לרכב, ואמר שהוא עצמו חפץ להכניס את הברכה לבית{{הערה|[[זושא וולף]], [[תשל"זימי תמימים]], בעת כינוס של חסידי חבחלק ח' עמוד 76 - הרב [[אפרים וולף]] מדווח לרבי על חלוקת המצות בשנת תשמ"ד שאורגן א, על ידי [[בית דין רבני חבר' זושא וילימובסקי: "המצות מכ"ק אד"ש לאנ"ד ש באה"ק]], או אז התמנה לנתקבלו ביום א'מבקר' רישמי, ומכיוון שכך החל במסעות מסודרים יחלק רח"ז שי וילימובסקי המצות בכל רחבי הארץ, במטרה להגיע לכל מקום בו מתגוררים חסידי חבריכוזי אנ"ד, והיה מדווח לרבי על הנעשהש. קודמו בתפקיד הביום ג'מבקרבערב או ביום ד', היה החסיד ר' [[אברהם פריז]], שנפטר בחודש אלול [[תשכיקיימו התוועדויות בבתי הכנסת ויחלקו המצות לכאו"א"ח]]}}.

הוא היה עומד בצומת הכניסה לכפר הרבי הורה לעסקני חב"ד ומושיט ידיו ל"טרמפ" לרכב שיצא מכפר לסייע למינוי רבנים חב"דדיים לקבל תפקידי רבני ערים. לכל מקום אליו היה נוסע בעל הרכב שעצר לומי שפעלו והצליחו בעניין, היו ר' [[שלמה מיידנצ'יק]] ור' זושא, היה מצטרףשעבדו בתיאום פעולה מלא. לא היה משנה לו אם הלה נוסע לבאר שבע או לצפתהם נסעו לערים שונות ודיברו עם עסקנים, לעפולה או לירושליםגבאי בתי כנסת וראשי ערים מקומיים, כדי שאלו יפעלו למען מינויו של הרב שבדרך כלל פעל גם כשליח בעירו... כך היה מסתובב בכל המקומותבדרך כלל, שוהה בכל מקום כמה שעות או כמה ימיםלאחר שעבודתם הוכתרה בהצלחה והבחירה התקבלה, כפי הנדרש, ובפרט במקומות בהם שהו שלוחים או חסידי חב"ד בכללהמשיכו לסייע לרב החדש והצעיר.

בכל מקום היה קשר מיוחד שרר בין ר' זושא מעודד את מי שצריךלבין הרב [[שלמה גורן]], דוחף לפעולה את מי שצריךשהיה אז הרב הראשי לישראל; כך הצליח ר' זושא לקבל 'כושר' לרב עיר עבור רבנים רבים, מסתובב במקום כמי שכל הזמן שבעולם עומד לרשותוהליך שבדרך כלל נמשך שנים רבות{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], והוא כמו מחפש להעביר את זמנו. כך הפרטיזן תשס"רחרח" וידע היטב מה קורה בכל מקום. הוא עשה זאת באופן המיוחד לוה, בצורה שאף אחד לא ידע מה הוא עושה, ואם יש בכלל איזו תכלית בעובדת בואו למקום. מי שהיה צריך לדעת - ידעפרק כט}}.

בשעות הפנויות היה יושב לעצמו וכותב בכתב גדול וצפוף ר' זושא ליווה וסייע לשלוחי הרבי לארץ הקודש{{הערה|על גיליונות גדולים של נייר. כששאלוהו מה הוא כותבחלקו בקבלת פנים לשלוחי הרבי לארץ הקודש בשנת תשל"ו ראה: [[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], היה משיב: "סוד צבאי!חלק ז' עמוד 13}} ולקבוצות התמימים השלוחים שהיו מגיעים לארץ הקודש או עוברים דרך ארץ הקודש{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס" ה, פרק כח}}

===חבר [[ארגון הגג]]===ר' זושא כיהן כחבר הנהלת [[ארגון הגג]] של מוסדות חב"ד. הארגון בו היו אז שהתבטאו עליו כי הוא חברים ראשי עסקני חב"ד בארץ הקודש, הוקם על ידי הרבי בשנת [[תשל"מרגלג]] והיה למעשה הגוף שניווט ותיאם את כלל פעולות מוסדות חב" של הרבי-הרמטכד בארץ הקודש, כאשר תחומי פעילותו כללו את כל ענפי העסקנות הציבורית החב"לדית. ארגון הגג עסק בין השאר בתיאום בין המוסדות ייצוג כלפי הממשלה לצורך השגת תקציבים ועוד, והדוחושתדלנות למינוי רבנים חב"ת היו דוחודיים למשרות רבני שכונות ורבני ערים, החלטה ותיאום על הקמת מוסדות חדשים הקמת בתי כנסת ובתי חב"ת צבאיים מודיעיניים לכל דבר וענייןד, קשר עם חוגים חרדיים שונים, ארגון אירועים ארציים ועוד.

בי"ח טבת תשמ"ב, צורף ר' זושא היה דואג לכל וילימובסקי להנהלת הארגון וזאת לאחר שקיבל מענה מ[[שליחות|שליחהרבי]]שיכול לעבוד באופן חלקי בארגון גג (היינו במשרה חלקית, בכל מקום בארץ ישראל, בעודו עובד גם אם היה מתגורר בפינה רחוקהבתפקידים אחרים). כאשר הצליח השליח להקים משהו, או לפעול עניין, קטן כגדול, היה מוצא לנכון לעודד אותו. העידוד לא מתבטא במילים טובות בלבד או בטפיחה על השכם, אלא בכך שרתפקידו של ר' זושא הטריח עצמו לעירו ולביתו של השליחוילימובסקי בארגון הגג – תיאום בין הארגון למוסדות חב"ד בארץ הקודש{{הערה|[[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], גם אם היה בקצה הארץחלק ח, והיה מעודדו וממריצו בהמשך עבודתועמוד 38}}.

==הפרטיזן של הרבי==ר' זושא היה סמל להתקשרות לרבי, וכל שיחו וסיגו היו בנושא אחד: כיצד לבצע הוראות הרבי וכפי שהסביר בראיון לרדיו קול ישראל: "אני מאמין באמונה שלימה, שהנשמה שלי שירדה לעולם – אי אפשר למלאות את השליחות שלה בעולם הזה, בלי הוראתו של הרבי הורה לעסקני . שורש הנשמה של כל חסיד קשור לרבי, מה שהרבי אומר לו הוא צריך לקיים וזה השליחות של נשמתו"{{הערה|[[משיח פרידמן]] [https://chabad.info/blogs/318468/ תוכנית רדיו קול ישראל] אודות [[כפר חב"ד לסייע למינוי רבנים חב"דיים לקבל תפקידי רבני ערים. מי שפעלו והצליחו בעניין]]}}, היו ר' [[שלמה מיידנצקובץ:זושא_וילימובסקי2.jpg|שמאל|ממוזער|250px| משמח את הקהל ב'שמחת בית השואבה'יק]] ורבמשך שנים רבות הקפיד ר' זושא להגיע לרבי בכל חודש תשרי, עד שהפך להיות חלק מהאווירה באחת השנים כתב ר' זושאלרבי, שעבדו בתיאום פעולה מלאכי העבודה הרבה ב[[חודש תשרי]] מפיחה בו חיות מיוחדת לכל השנה כולה. הוא למעשה שימש כראש הקבוצה הראשונה מארץ הקודש שהגיעה לרבי. הם נסעו לערים שונות ודיברו עם עסקניםלאחר כל תפילה החל לנגן [[פורטל:ניגוני חב"ד|ניגון]] שמח, גבאי בתי כנסת וראשי ערים מקומייםוהרבי עודדו וכאשר הרבי לא ראהו, כדי שאלו יפעלו למען מינויו חיפשו ומצאו ואז עודדו להתחיל ניגון{{הערה|רישומה של הרב שבדרך כלל פעל גם כשליח בעירושנה תשד"מ: "חול המועד סוכות תשד"מ... טרם צאתו חיפש הרבי במבטו את ר"ז וילימובסקי הנוהג בדרך כלללהתחיל לשיר עם סיום התפילות והשיחות והפעם בגלל שינוי הסדר כתוצאה מחלוקת הדולרים לצדקה לא נמצא במקומו הקבוע לאחר שהרבי מצא אותו והוא התחיל ושמחת יצא הרבי את ביהכנ"ס כשהוא מניף ידו בעוז להגברת השירה"}}. [[התוועדות עם הרבי|בהתוועדויות]] עמד מאחורי הרבי, והיה מעודד ומנווט את שירת החסידים; הוא גם היה ממונה על השיעורים לאורחים, לאחר שעבודתם הוכתרה בהצלחה והבחירה התקבלהובשנים האחרונות היה חלק בלתי נפרד מ[[שמחת בית השואבה]] בעמדו על חבית גבוהה, המשיכו לסייע לרב החדש והצעירמחלל בחליל ומשמח את המשתתפים.

==אל הרבי מכנהו הגיע לראשונה לקראת [[חודש תשרי]] תשכ"א. ב[[שבת]] שלפני [[ראש השנה]], בעת ה[[התוועדות עם הרבי|התוועדות]], במעמד קהל חסידים הזכיר הרבי את ר' זושא בתוארו הקדום "פרטיזן"== , בבארו את עבודת הפרטיזן:

[[תמונה:זושא_וילימובסקי2.jpg|left|thumb|300px| משמח הקהל בשמחת בית השואבה]]במשך שנים רבות הקפיד ר' '"ישנו כאן יהודי שקוראים לו זושא להגיע לרבי בכל חודש תשריוילימובסקי, והוא פרטיזן, עד שהפך להיות חלק מהאווירה. ענינו של פרטיזן הוא למעשה שימש כראש הקבוצה הראשונה מארץ הקודש שהגיעה לרבישאינו מביט על דברים גדולים ולא על דברים קטנים אלא מבצע את ענייני המלוכה. לאחר כל תפילה החל לנגן ניגון שמחכיון שנשארו עוד 20 או 21 עניינים שצריכים לבצע לקראת בוא המשיח, והרבי עודדוצריכים לעבוד באופן פרטיזני. [[התוועדות|בהתוועדויות]] עמד מאחורי הרבי, והיה מעודד ומנווט את שירת החסידים; הוא גם היה ממונה זה אמנם לא מסודר אך זה על השיעורים לאורחים, ובשנים האחרונות היה חלק בלתי נפרד מ[[שמחת בית השואבה]] בעמדו על חבית גבוהה, מחלל בחליל ומשמח את המשתתפיםפי הכוונה".

באחת השנים כתב באותה התוועדות דיבר הרבי על חשיבות [[לימוד התורה]] בכלל, ועל ידי האורחים שבאו ל-770 בפרט. בהקשר לכך שאל הרבי את ר' זושא לרבי, כי העבודה הרבה בחודש תשרי מפיחה בו חיות מיוחדת לכל השנה כולהאם הוא מסכים להיות אחראי על ארגון השיעורים לאורחים. ר' זושא השיב בחיוב.

אל הרבי הגיע לראשונה לקראת חודש תשרי תשכנתן לר' זושא את הגביע שלו, ור' זושא שתה את היין שהיה בגביע והחזיר לרבי. לאחר מכן נתן לו הרבי את קערת המזונות שהייתה מונחת לפניו, ומיד חטפו החסידים את כל המזונות. ר' זושא הביט על הרבי מבלי שידע כיצד עליו לנהוג. הרבי הביט ימינה ושמאלה, וכעבור שניות חזרו כל המזונות לקערה. כשר' זושא החל ללכת בין הספסלים לעבר מקומו הקבוע, אמר לו הרבי: "תלך ישר, אני שומר עליך"א. בשבת שלפני זו הייתה הפעם הראשונה שהרבי כינהו פרטיזן. במשך השנים המשיך הרבי לכנותו בכינוי 'הפרטיזן' ו'מיין פרטיזן' [[ראש השנה= הפרטיזן שלי]], בעת ה[[התוועדות]], במעמד קהל חסידים הזכיר הרבי . פעמים אירע שהרבי לא ראה את ר' זושא בתוארו הקדום בהתוועדויות, והרבי שאל "וואו איז מיין פרטיזן?"[= איפה הפרטיזן שלי?] כינוי זה דבק בו, בבארו את עבודת והחסידים אף הם כינוהו על פה ועלי כתב: הפרטיזן: .

''"ישנו כאן יהודי שקוראים דרך פרטיזנית זו הייתה הדרך בה פעל כל העת. לא היו לו זושא וילימובסקימקורות מימון, והוא פרטיזןעובדים או עוזרים אישיים, ענינו של פרטיזן אבל הוא שאינו מביט על דברים גדולים ולא על דברים קטנים אלא מבצע את ענייני המלוכהפעל בכל המרץ, בכל מקום שהיו צריכים אותו, ונכח בכל מקום שידע שצריכים אותו - והכל בפשטות מבלי שנשא בתפקיד רשמי ומבלי שקיבל משכורת. כיון שנשארו עוד 20 או 21 עניינים שצריכים לבצע לקראת בוא המשיחבמקומות רבים הוא זרע זרעים, צריכים לעבוד באופן פרטיזניונתן לאחרים להמשיך לטפל בצמחים שיגדלו. זה אמנם לא מסודר אך זה על פי הכוונהכך היה בישיבה בלוד, דרך ה'רשת' וכלה בביסוס ופיתוח כפר חב"ד, והעזרה האגדית שלו לשלוחי הרבי בכל מקום שהם.

באותה התוועדות דיבר הרבי על חשיבות לימוד התורה בכללמידת השמחה הייתה חלק בלתי נפרד ממנו. תמיד היה בידו בקבוק משקה, ועל ידי האורחים שבאו ל-‏770 בפרטוהוא רקד בכל עת מצוא. בהקשר לכך שאל לפני הטיסה ובזמן הטיסה, בהתוועדויות ובסעודות של הכנסת אורחים, בהתוועדויות עמד מאחורי הרבי ומעודד ומנווט את רהשירה; בעת חלוקת 'כוס של ברכה' זושא אם הוא מסכים להיות אחראי היה רוקד על ארגון השיעורים לאורחים. ר' זושא השיב בחיוב. הרבי הוסיף ושאל אם הוא צריך עוזריםמקומו במשך שעות ארוכות, מוחא כפיים בעוצמה ומעודד בתנועות ידיים אופייניות את השמחה מסביב{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, ור' זושא ענה בשלילהפרקים טו-טז}}.

הרבי נתן לר' זושא את הגביע שלו, ור' זושא שתה את היין שהיה בגביע והחזיר לרבי. לאחר מכן נתן לו הרבי את קערת המזונות שהייתה מונחת לפניו, ומיד חטפו החסידים את כל המזונות==פרסום משיח==[[קובץ:מכתב מיוחדPictureFileName. jpg|שמאל|ממוזער|250px|המכתב המיוחד]]ר' זושא הביט על היה מתבטא כלפי הרבי מבלי שידע כיצד עליו לנהוג. הרבי הביט ימינה ושמאלהתדיר במושגי מלכות, וכעבור שניות חזרו כל המזונות לקערה. כשר' זושא החל ללכת בין הספסלים לעבר מקומו הקבוע, אמר לו הרבי: ובמכתביו לרבי היה פותח "לכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"תלך ישר, אני שומר עליךא".

זו הייתה הפעם הראשונה שהרבי כינהו פרטיזן. במשך השנים המשיך הרבי לכנותו בכינוי 'הפרטיזן' ו'מיין פרטיזןב[[י' שבט תש"ל]], לקראת מעמד סיום [[= הפרטיזן שליספר התורה של משיח]]. פעמים אירע שהרבי לא ראה , ניסח מכתב מיוחד עליו החתים את ר' זושא בהתוועדויותגדולי החסידים, והרבי שאל בו כותב:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן="כ"ק אדמו"וואו איז מיין פרטיזן?ר המלך המשיח שליט" [= איפה הפרטיזן שלי?] כינוי זה דבק בו, והחסידים אף הם כינוהו על פה ועלי כתב: הפרטיזן. א

דרך פרטיזנית זו הייתה הדרך בה פעל מאחר שזכינו לסיום הספר תורה לקבלת פני משיח צדקינו, והרי הרבי מ[[מלכות בית דוד|בית דוד]] ו[[הוגה בתורה]] וכופה כל העת. לא היו לו מקורות מימון, עובדים או עוזרים אישיים, אבל הוא פעל בכל המרץ, בכל מקום שהיו צריכים אותו, ונכח בכל מקום שידע שצריכים אותו - והכל בפשטות מבלי שנשא בתפקיד רשמי ומבלי שקיבל משכורת. בהרבה מקומות הוא זרע זרעים, ונתן לאחרים להמשיך לטפל בצמחים שיגדלו. כך היה בישיבה בלוד, דרך ישראל לחזק בדקה ו[[לוחם מלחמת ה'רשת' וכלה בביסוס ופיתוח כפר חב]] ועושה ומצליח וכמו שכבר שמענו מפיו הקדוש שכלו כל הקיצין ואין סוף להצרות שסובלים כלל ישראל. אנא לרחם ולבוא תיכף לגאלינו מהגלות המר ויוליכנו קוממיות לארצנו בחסד וברחמים"ד, והעזרה האגדית שלו לשלוחי הרבי בכל מקום שהם. }}

מידת השמחה הייתה חלק בלתי נפרד ממנופעם התבטא: {{ציטוטון|למה צריכים משיח, והרי יש לנו רבי? אלא שהרבי רוצה משיח!... תמיד היה בידו בקבוק משקהכשיבוא משיח, לא כולם יבינו בפעם אחת שמשיח בא, והוא רקד בכל עת מצואאלא בהדרגה. לפני הטיסה ובזמן הטיסהיהיו חלק שיכירו בשלב מסויים, בהתוועדויות ובסעודות של הכנסת אורחיםואחר כך עוד חלק, בהתוועדויות עמד מאחורי עד שכל העולם יכירו כי משיח בא. יש כאלו שכבר מכירים כי הרבי ומעודד ומנווט את השירה; בעת חלוקת 'כוס משיח, וזה חלק מהתגלותו של ברכההמשיח}}{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, עמ' היה רוקד על מקומו במשך שעות ארוכות, מוחא כפיים בעוצמה ומעודד בתנועות ידיים אופייניות את השמחה מסביב329}}.

בבליל [[ט"ז תשרי|יום טוב שני של חג הסוכות]] [[תשמ"ז]], נפטר ר' זושא בסוכה של [[אש"ל - הכנסת אורחים]] שעל יד [[770]], לאחר חזרתו המוקדמת משמחת בית השואבה. בקשר למקום פטירתו, הזכירו החסידים את התבטאותו ביחס לרב [[חיים שמריהו גוראריה#פטירתו|שמריהו גוראריה]] שנפטר בתוך [[בית הכנסת]] בשעת כל נדרי ב770, ליד [[הרבי]]: "אני לא אהיה מפונק כמוהו... אסתפק בחצר המלוכה". מעניין לציין שבימיו האחרונים, בערב חג הסוכות עבר ר' זושא הפרטיזן אצל הרבי עם ד' מינים שקיבל מהרבי, והרבי התעלם ממנו ולא בירך אותו בברכה הרגילה{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק לד}}.  ==הנצחתו==*הפרטיזן - לקט מאמרים - יצא אחרי פטירתו על ידי [[רשת אוהלי יוסף יצחק]] בעריכת הרב [[אורי בן שחר]].*בשנת [[תשפ"א]] יצא קומיקס [https://chabadshop.com/products/%D7%9E%D7%A2%D7%91%D7%A8-%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%99-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%99%D7%99%D7%91-%D7%A8-%D7%96%D7%95%D7%A9%D7%90-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%96%D7%9F 'מעבר לקוי האויב'] ע"י הוצאת [[אורות]] ובו פועלו של ר' זושא הפרטיזן בתקופת הפרטיזנים.*במאמרים שפורסמו בכתבי עת חב"דיים וכלי תקשורת חב"דיים וגם בתשורות משפחתיות שיצאו במשך השנים, התפרסמו סיפורים ואגרות הקשורים לתולדותיו ועסקנותו. ==ספר הפרטיזן==ספר הפרטיזן - תולדות ר' זושא וילימובסקי - בשנת [[תשס"ה]]{{הערה|[https://col.org.il/news/10986 ספר הפרטיזן ירד לדפוס]}} ראה אור ספר תולדותיו בעריכת ר' [[שניאור זלמן ברגר]] ויצא לאור על ידי הרב [[לוי וילימובסקי]], בנו של ר' זושא.[[קובץ:הפרטיזן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כריכת הספר הפרטיזן]] בספר 384 עמודים המכילים תיאורים וזכרונות לצד אגרות מענות יחידויות, מסמכים ומאות תמונות, חלקם הגדול התפרסמו לראשונה בספר. הספר יצא עד כה בשתי מהדורות.בספר יש תיאורים מפורטים כולל חומר רב בפרסום ראשון אודות ראשית דרכו תחנות חייו ותפקידיו: *פרטיזן ביחידת ביילסקי בתקופת ה[[שואה]] *מתקרב לחב"ד במחנות העקורים על ידי הרב [[שניאור זלמן לוין]] *מייסד ומנהל ישיבת [[תומכי תמימים לוד]] *מייסד ומנהל [[רשת אהלי יוסף יצחק]] ב[[ארץ הקודש]]  *מייסד ומנהל ארגון [[נשי ובנות חב"ד]] *מפיץ ספרי חב"ד מטעם [[מרכז לענייני חינוך]] סניף ארץ הקודש *מזכיר [[ועד כפר חב"ד]] *חבר מטה [[ע"א מוסדות]] *מבקר חב"ד ב[[ארץ הקודש]] *עסקנות משותפת עם ר' [[יונה איידלקופ]]  *שתדלנות לשחרור - [[שלום שטרקס]] שנאסר בגין [[פרשת יוסל'ה שוחמכר]]. *הקמת [[צעירי אגודת חב"ד בישראל|בית שזר]] *שתדלנות למינוי רבני חב"ד{{הערה|וביניהם הרב [[יוסף הכט]], הרב [[בן ציון ליפסקר]], הרב [[יוחנן גוראריה]]}} כרבני שכונות וערים בארץ הקודש *מעודד שירה ושמחה ב[[770]]  *פטירתו בסוכת האורחים בחצר [[770]] *חי עם [[משיח]] *אגרות [[אדמו"ר הריי"צ]] אל ר' זושא וילימובסקי *אגרות [[הרבי]] אל ר' זושא וילימובסקי ===תוכנית ר' זושא להוצאת תולדותיו=== ר' זושא שקל להוציא ספר אודות תקופת המסירות-נפש בימי השואה, ופעילותו הרב גונית לאור הוראות הרבי כדי שיהיה דוגמא לצעירים, את תוכניתו פרש בפני הרבי: "זה כמה שנים שאנשים מעוררים אותי לכתוב ספר קורות חיים, ומהעניינים שאני יודע שנעשו בשטחים שונים. כגון: *א) מזמני המלחמה והפרטיזנים, מחנה ריכוז ועבודה והמסירות נפש שהייתה אז בקשר לזה. *ב) ארגון והתפתחות ענייני חב"ד בארץ הקודש *ג) עניינים שונים הקשורים לזה והוראות שונות.

==ראו חשבתי לעצמי מאחר וצריך אני להשקיע עמל רב, ומאמץ וארגון וכן להיזכר בכל, וכן להשקיע סכומים, ואין הזמן והיכולת לדבר כזה, ובפרט שיש עבודה ממשית לפי דרישת השעה ושכ"ק אדמו"ר שליט"א מעורר וכו' לפעול ולהפעיל לאחרים. ומצד שני מאחר וכעת יכולים ויש אנשים שאפשר לברר אצלם מהעניינים הנ"ל, יש לנצל הזמן. וכן אולי תהיה גם==תועלת הרבים בזה, לכן אמרתי לעצמי שאברר זה לעצם העניין אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א"{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, מבוא}}

*[[===הפרטיזן]]באנגלית===בשנת תשע"ט יצא לאור ספר הפרטיזן מתורגם לאנגלית על ידי נכדתו חיה וילימובסקי. הספר מכיל 335 עמודים, הכוללים זכרונות, אגרות קודש, מסמכים ותמונות.

==משפחתו==*אשתו, פייגא - נפטרה י' סיון תשנ"ח -{{הערה|תולדות רעייתו ב-הפרטיזן תשס"ה, פרק יב}}. * בנו ר' יעקב וילימובסקי.* בנו ר' [[הפרטיזן בהוצאת רשת אוהלי יוסף יצחקוילימובסקי]] - מהצוות הגשמי ב[[ישיבת תומכי תמימים המרכזית - 770]] לשעבר, ומשפיע הראשי בבית כנסת געצל שול.* בנו ר' [[לוי וילימובסקי]] - [[כפר חב"ד]]. מנכ"ל ישיבת [[תומכי תמימים מגדל העמק]].* בתו מרת מרים אשת ר' [[גרשון פריז]]ז"ל , עורך: הרב [[אורי בן שחרלוד]].

==קישורים חיצוניים==*[https://chabad.info/beis-medrash/214697/ אגרות הרבי לר' זושא וילימובסקי] {{אינפו}}*[https://chabad.info/in-focus/215502/ ר' זושא משמח. גלריית תמונות] {{אינפו}}*'''[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=82581 פרטיזן במשימה להבאת הגאולה]''' - פרק מהספר הפרטיזן באתר {{אינפו}}*[http:<small>החומר בערך זה נלקח מתוך הספר //old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=23562 האדמו"ר מנדבורנא מספר על 'הפרטיזן'] באתר {{אינפו}}*[http://www.chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=1614 כתבה על ר' זושא בבית משיח]*[http://www.chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=1979 הפרטיזן (מעורב בחנינת שולם שטרקס לנחת רוח הרבי] {{לפ|, ג' סיוון ה'תשפ"ב}}*[http://www.reshet.org.il/chinuch/arc1.asp?aid=439&catid=2 מסכל את סגירת בית ספר)חב"ד בנס ציונה]*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=24308 יוזם כינוסי השלוחים]*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=13649 [[עיתון הצופה]] על פטירת ר' זושא]*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=64399 הפרטיזן]{{תמונה}}{{סדרה|הקודם= - |הבא=[[דוד חנזין]]|הפרטיזןרשימה=[[רשת אוהלי יוסף יצחק|מנכ"ל רשת אוהלי יוסף יצחק]]|שנה= מייסד - תשי".</small>א}}{{הערות שוליים}}

{{מיון רגיל:וילימובסקי זושא}}[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]][[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א|ו]][[קטגוריה:עסקנים חב"דיים]][[קטגוריה:צוות תומכי תמימים לוד]][[קטגוריה:מנהלי תומכי תמימים לוד]][[קטגוריה:חברי הועד למען שלימות העם]][[קטגוריה:חברי ועד כפר חב"ד]][[קטגוריה:בוגרי ישיבת ברנוביץ']][[קטגוריה:בוגרי אחי תמימים תל אביב]][[קטגוריה:מנכ"לי רשת אוהלי יוסף יצחק]][[קטגוריה:חברי ארגון הגג]][[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]][[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד ב']][[קטגוריה:יו"רי נשי חב"ד]][[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרפ"ה]][[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשמ"ז]][[קטגוריה:חסידי חב"ד ששירתו בצה"ל]]