פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 21 בתים ,  10:08, 27 במאי 2022
אין תקציר עריכה
רבי '''חיים וולפר''' (במקור ב[[אידיש]] '''וואלפער''') היה אחד מתלמידי ה[[מגיד ממעזריטש]] שהיה [[משכיל]] ב[[תורת החסידות]], בסוף ימיו נפל לשכרותלטיפה המרה.
==תולדות חיים==
מסופר שהמגיד התבטא עליו "[[תולעת]] אוכלת בו, ואיני יודע מי יגבר הוא או ה[[תולעת]]". וכששמע משפט זה, החשיב זאת לא על עצמו, כי אם על אחד מהתלמידים שלא נכח בשעת מעשה (רבי [[שלמה מקרלין]]) (ראה [[כתבי ר' יאשע שו"ב (ספר)|כתבי הר"י שו"ב]]).
בתשובות [[אדמו"ר הזקן]] לכתב ההלשנה, מזכירו [[אדמו"ר הזקן]] ואומר שעזב את דרך החסידות מפני כסף וכבוד וזה לשון ה[[אדמו"ר הזקן]] "אותו האיש מעיר וואלפע ידוע ומפורסם לכל שרצה להיות רב גדול במאד שיסעו מכל העיירות לשמוע דרשותיו ויתנו לו מעות הרבה, באמרו שהוא דורש טוב יותר מחבירו בן עירו מ' שלמה, וגם היה מסבב בכמה מקומות ודרש הרבה ובקש ממון הרבה, ולפי שלא קבלו אותו לרב ולא נתנו לו מעות כרצונו, נהפך לבו לשנוא ונסע לווילנא".
== בסוף ימיו ==
מסופר שבסוף ימיו נפל לשכרות והיה מחזר על הפתחים כשהוא נודד בין העיירות, פעם הגיע ל[[אדמו"ר הזקן]] בעת אמירת מאמר, הקשיב למאמר ובסיומו אמר "כולנו אכלנו מתוך קערה אחת, אך הוא לקח את העידית (די גענצע גידיכטע איז בא אים געבליבען)", - כלומר, שגם הוא היה בין תלמידי הרב המגיד אך [[אדמו"ר הזקן]] התעלה על כולם וביאר את תורת רבו בצורה הטובה ביותר. כשנודע ל[[אדמו"ר הזקן]] שהיה אצלו ולא מנעו ממנו ללכת, התעצב, כי רצה למנוע ממנו להמשיך לנדוד.{{דרוש מקור|שם=שם-הערה}}
עוד מסופר שפעם פגשו הרב [[ברוך מרדכי אטינגר]] באכסניה, וכשעזב לרגע את חפציו התחיל לחטט החסיד אחר איזשהו "כתב" של המגיד, כשתפסו הוולפער בעת החיטוט אמר לו: אצלכם הרבי והתורה הם דבר בפני עצמו, והחסידים הם דבר בפני עצמו, לפיכך זקוקים אתם לכתבים, אולם אצלנו הרבי והתורה והחסידים הם דבר אחד".
730

עריכות