שינויים

יותר מכך: עיקר העבודה בזמן הגלות היא בחוץ לארץ, ששם נמצאים רוב מנין ורוב בנין של בני ישראל, ושם הוא עיקר גילוי התורה ע"י על ידי גדולי ישראל, ולדוגמאולדוגמה: הבית-יוסף, שחיבר השולחן-ערוך שלאורו הולכים כל בית ישראל, חי רוב שנותיו בחוץ לארץ, וכן [[הרי"ף]] ה[[רמב"ם]] ו[[הרא"ש]], ג' עמודי ההוראה שעליהם יסד [[הבית יוסף]] את פסקי השו"ע, חיו בחוץ לארץ, וכן [[האריז"ל]] שעל ידו התחיל גילוי [[פנימיות התורה]] חי רוב שנותיו בחוץ לארץ, וכן [[הבעש"ט]] ו[[אדמו"ר הזקן]], שני המאורות הגדולים, חיו וגילו [[תורת החסידות]] בחוץ לארץ דוקא, לעשות מחוץ לארץ ארץ ישראל, ועד להקדושה הכי נעלית שבארץ ישראל עצמה – בית המקדש{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/bsht/kst/3/423&search=%D7%94%D7%A8%D7%99%5c%22%D7%A3 שיחת ח"י אלול תשי"ג]}}. רבות נאמר בגמרא אודות החסרונות שבישיבת חוץ לארץ, הכרוכה בטמטום המוחין ונסיונות קשים. על כך אמר אדמו"ר המהר"ש: {{ציטוט|מרכאות=כן||מקור=[[אדמו"ר המהר"ש]], 'באר החסידות' משנת חב"ד ח"א עמוד 276|תוכן=אוירה של ארץ ישראל לא כל כך מחכים, כפי שאוירה של חוץ לארץ מטפש}} ==עבודה זרה==נאמר ב[[גמרא]]{{הערה|עבודה זרה ה ב}}:{{ציטוטון|ישראל שבחוץ לארץ, עובדי [[עבודה זרה]] בטהרה הן}}. ופירש [[רש"י]]: כלומר בלא כוונה ואין שמים על לב. ב[[תורת החסידות|חסידות]]{{הערה|ליקוטי דיבורים ליקוט ג אות ו}} מוסבר, שכאשר עוסקים ב[[עבודה]] רוחנית, אך לא שמים לב לב למה שעושים, כלומר לא עובדים בצורה [[פנימית]] ומסודרת, אז זהו "עבודה זרה" - עבודת שווא והבל.

בשנת [[תרי"ז]] רצה ר' [[הלל מפאריטש]] לעלות לארץ ישראל, וכשביקש ברכה מאדמומ[[אדמו"ר ה'[[צמח הצמח צדק]]', הוא השיב לו: "[[עשה כאן ארץ ישראל]]", כלומר, שעליו לקדש את מקומו שבחוץ לארץ, ולהעלות אותו לדרגת הקדושה של ארץ ישראל{{הערה|[[דבר מלכות]] פנחס}}. 

[[קטגוריה:ערכים במבט החסידותאומות העולם]]