שינויים

{{מפנה|זוהר}}[[קובץ:זהר וילנא.jpg|200px|ממוזער|שמאל|ספר הזוהר מהדורת [[וילנא]], [[תרפ"ד]]]]'''ספר הזוהר הזּוֹהַר הקדוש''' הוא הספר המרכזי של תורת ה[[קבלה]]. הוא מורכב ממדרשים על ה[[תורה]] המחולקים לפי פרשות השבוע. הזוהר לא היה ידוע ומפורסם והועבר מדור לדור ליחידי סגולה בלבד. , עד שרבי משה די-לאון ליאון בספרד שהפיץ הפיץ את הזוהר והספר הפך לנחלת הכלל. לזוהר קמו מפרשים רבים שלימדו והרחיבו את תורת הקבלה, כמו ה[[רמ"ק]] - רבי משה קורדובירו, ה[[אריז"ל]] - רבי יצחק לוריא אשכנזי, ובדורות ועוד פירושים מדורות מאוחרים יותר ה. לספר הזהר ישנם גם ביאורי הזוהר מכ"ק [[אדמו"ר הזקן]] (ראו ערך "[[ביאורי הזהר (אדמו"ר הזקן)]]"), וכן ביאורים מכ"ק [[אדמו"ר הצמח צדק]] (ראו ערך "[[רמחביאורי הזהר (אדמו"לר הצמח צדק)]] - "). כמו כן ישנם ביאורים על ספר הזהר שכתב רבי משה חיים לוצאטו ועודלוי יצחק, אביו של הרבי (ראו ערך "[[ליקוטי לוי יצחק]]").

גופו של ספר הזוהר בנוי מדרשות מ[[רבי שמעון בר יוחאי]] (רשב"י) וחבריו סביב על [[פרשת השבוע|פרשיות התורה]], ושפתו רובה ככולה [[ארמית]]. בספר כלולות "האידרות" - "אידרא רבא" (המושב הגדול), "אידרא זוטא" (המושב הקטן) ו"אידרא דבי משכנא" (מושב בית המשכן), שתוכנן:.

באידרא ב'''אידרא רבא ''' [[רשב"י]] מגלה את "הפרצופים" ה[[פרצופים]] - גילויי [[אלוקות ]] בדמות רוחנית ומופשטת הנמשלת לפני ל[[פני אדם ]] על פי הפסוק "על הכיסא דמות במראה אדם עליו מלמעלה" ({{הערה|יחזקאל א' כ"ו) }}. עשרה חברים משמיעים את דרשותיהם כל אחד בתורו, ו[[רשב"י]] חותם את הדיון ומגלה את הדברים שהחברים ידעו רק בראשי פרקים. בסוף ה"מושב" שלושה מהחברים נופחים את נשמתם מרוב הקדושה ה[[קדושה]] כיוון שלא היו מזוככים מספיק. באידרא זוטא מסופר על פטירתו של [[רשב"י]] ומשמיע באזני תלמידיו סודות שחשש לגלות לפני כן, לבסוף יוצאת נשמתו של [[רשב"י]] במילה "חיים". באידרא דבי משכנא דנים [[רשב"י]] ושלושה מתלמידיו בסודות התפילה על פי דרשות הבנויות על פסוקי הקמת המשכן. בזוהר נכלל גם תיאור ההיכלות העליונים בחלק שנקרא: 'היכלות דרשב"י' ובו מתוארים שבעת היכלות גן העדן השמורים לצדיקים מחד, ומאידך שבעת מדורי הגיהנום המיועדים לרשעים. בפרשת "ואתה תחזה" (יתרו) מובא מאמר המבאר את חכמת הפרצוף וחכמת היד, המיוחס בדרשה למשה בבחירתו אנשים כפי עצת יתרו. חלקים אחרים בזוהר מתייחסים לצדיקים נסתרים כגון [[רב ייבא סבא]] שהוא איש העוסק בחימר ונראה בתחילה כ[[עם הארץ]], אך מתגלה כמקובל גדול הדורש בענייני תורת הנפש. דמות אחרת היא "הינוקא" המופלא - אותו ילד-פלא, בנו של [[רב המנונא סבא]], שמגיל ינקות יודע לדרוש בסתרי תורה ועולה עליהם בחכמתו. סיפור אחר בזוהר מתאר את מפגשם של [[רשב"י]] וחבריו בגן עדן עם 'רב מתיבתא', הוא ראש הישיבה של מעלה, הדן אתם על ענייני העולם הבא והנשמה.

ב'''אידרא זוטא''' מסופר על [[הסתלקות]] [[רשב"י]] וכיצד משמיע באזני תלמידיו סודות שחשש לגלות לפני כן, לבסוף יוצאת נשמתו של [[רשב"י]] במילה "חיים". ב'''אידרא דבי משכנא''' דנים [[רשב"י]] ושלושה מתלמידיו בסודות ה[[תפילה]] על פי דרשות הבנויות על פסוקי הקמת ה[[משכן]]. בזוהר נכלל גם תיאור ה[[היכלות]] העליונים בחלק שנקרא: '''היכלות דרשב"י''' ובו מתוארים שבעת היכלות [[גן עדן]] השמורים ל[[צדיקים]] מחד, ומאידך שבעת מדורי ה[[גהינום]] המיועדים ל[[רשעים]]. בפרשת "ואתה תחזה" שב[[פרשת יתרו]] מובא מאמר המבאר את [[חכמת הפרצוף]] ו[[חכמת היד]], המיוחס בדרשה ל[[משה]] בבחירתו אנשים כפי עצת [[יתרו]]. חלקים אחרים בזוהר מתייחסים ל[[צדיקים נסתרים]] כגון [[רב ייבא סבא]] שהוא איש העוסק בחימר ונראה בתחילה כ[[עם הארץ]], אך מתגלה כ[[מקובל]] גדול הדורש בענייני תורת ה[[נפש]]. דמות אחרת היא "הינוקא" המופלא - אותו ילד-פלא, בנו של [[רב המנונא סבא]], שמגיל ינקות יודע לדרוש בסתרי תורה ועולה עליהם בחכמתו. סיפור אחר בזוהר מתאר את מפגשם של [[רשב"י]] וחבריו ב[[גן עדן]] עם 'רב מתיבתא', הוא [[ראש הישיבה]] של מעלה, הדן אתם על ענייני ה[[עולם הבא]] וה[[נשמה]]. בחטיבה השנייה של הזוהר כלולים החיבור '''סתרי תורה''', בו מקובצים מאמרים על [[ספר בראשית]]; ומדרש ו[[מדרש]] הנעלם על התורהה[[תורה]], ששפתו מעורבת עברית וארמית [[לשון הקודש]] ו[[ארמית]] והוא עוסק בבריאהב[[בריאת העולם|בריאה]], [[עולם הבא והנשמה]] וה[[נשמה]].

חלקים נוספים השייכים ל"ספר לספר הזוהר", הם "רעיא מהימנא" (הרועה הנאמן - כלומר משה רבינו) ו"תיקוני זוהר". החיבור "רעיא מהימנא" משולב בתוך [[גוף]] ספר הזוהר והחיבור "תיקוני זוהר" הוא חלק נפרד.

'''תיקוני זוהר''' הוא ספר חלק נוסף לספר הזוהר, ובו מובאים שבעים תיקונים, שהם שבעים הפנים פנים לתורה אותם מפרש [[רבי שמעון בר יוחאי]] במלת "[[בראשית]]". בהקדמה של תיקוני זוהר, מובא המאמר [[פתח אליהו]]. אנשי מעשה נהגו ללמוד או לומר בכל יום מימי הרחמים והסליחות של [[חודש אלול]] ועשרת ימי תשובה מספר דפים מתיקוני זוהר, על מנת לגמור אותו עד יום הכיפורים{{הערה|סוף הקדמת הספר כסא מלך מבעל מקדש מלך, אלף המגן סי' תקפא ס"ח סקי"ז.}} ו[[רבי פנחס מקוריץ]] אמר: 'אשרי למי שישלים ספר תיקוני זוהר בימים הללו'{{הערה|כך מקובל גם מפי ר"נ מברסלב שהתבטא ש"מה שנוהגין לומר תיקונים באלול, הניגון של התיקונים וגם מהחלישות הלב שיש לכל אחד מחמת שמתאחר ב[[ביהמ"ד]] יותר מרגילותו, מכל זה נעשה דברים עליונים ותיקונים גדולים למעלה", ובעל ה'בן איש חי' כותב: "כמעט רוב בעלי בתים מחזיקים בלימוד התיקונים. וזה דרכן ומנהגם בכל שנה ושנה מר"ח אלול עד יוה"כ . . והטעם שנתפשט לימוד התיקונים בימי התשובה יותר מן הזוהר, כי לפי בחינתו מתקן יותר במקום שהחטא פוגם, לכן בימי התשובה שהם מן חודש אלול רגילים הכל בספר התיקונים". וכן בחיד"א: 'אשר חנן לו א-להים עושר, חטאיו בצדקה יפרוק, וירבה בימים אלו בצדקה ובלימוד זוהר, תיקונין, משניות ותהלים' (אמרי פנחס שער ד, נט. שי' הר"ן קכז. הקדמת בניהו על תיקו"ז. עבוה"ק. מורה באצבע סי' ח רמח).}}. בנוגע למנהג זה של לימוד "תיקוני זוהר" באלול, אמר הרבי בשנת [[תשכ"ב]]: {{הערה|תורת מנחם, כרך לד, עמ' 303-302.}} "חיפשתי במקומות שונים אם התקבל מנהג זה בקרב חסידי חב"ד, ולא מצאתי ראיה מכרעת לכאן או לכאן ("לאחד משני הצדדים") עד שמצאתי בשיחת [[חג הפסח]] [[תרצ"ד]] שבה ישנו תיאור של חודש אלול ב[[ליובאוויטש]] ושם נאמר: "..אחרים אומרים תיקוני הזוהר..". לכאורה, מדוע נקט תיקוני-זוהר דווקא? – חודש אלול הוא הזמן המתאים ללמוד שער התשובה, דרך חיים וכדומה, וגם אם לומדים זוהר – מדוע דוקא תיקוני זוהר, ולא את ספר הזוהר עצמו? ומדברים אלו מוכח, שהמנהג האמור שבספר כסא המלך (לימוד תיקוני זוהר בחודש אלול) התקבל גם בליובאוויטש".והרבי מסכם:"אין פירוש הדבר שחייבים ללמוד (או על כל פנים לומר) תיקוני זוהר, אבל בכל אופן, הרי זה מנהג מקובל בקרב חסידי חב"ד".{{הערה| ראו: התקשרות גליון 786, במדור "ניצוצי רבי", "אלול – כמו בליובאוויטש".}}

הזוהר נכתב בארמית ב[[ארמית]] בניב השונה מהארמית של התלמוד ה[[תלמוד הבבלי ]] (ארמית בבלית), והוא אינו נגיש לרוב קוראי לומדי הזוהר היהודים, קל וחומר ללא-יהודים. על כן הזוהר תורגם במרוצת הדורות לכמה שפות: [[עברית]], לטינית, [[יידיש]], לאדינו, ערבית יהודית (ערבית באותיות עבריות), גרמנית, [[אנגלית]] וצרפתית.

אחד מתרגומי הזוהר לעברית הוא תרגומו של הרב יהודה יודל רוזנברג בו תורגמו רק חלקים מהזוהר (5 כרכים, ניו יורק, 1927תשכ"ז). תרגום נוסף בעברית לספר הזוהר הוא הספר מתוק מדבש הפירוש מכונה "זוהר תורה". הרבי כותב אודות פירושו של הרב רוזנברג: "במענה על שאלתו להספר זהר תורה, הנה ראיתיו פעם, וכפי שנרשם בזכרוני זהו העתקת הזהר ללה"ק, ולא פירוש על הזהר, ולכן תמיהני עליו, למה לו ללמוד בהעתקה, אם יכול ללמוד בפנים הזהר, כי אי אפשר הדבר אשר בהעתקה יוכללו כל הפירושים, ובמילא זהו ג"כ בהקדושה, כפי שישנה בהלשון שאמר רשב"י והחבריא שלו".{{הערה| אגרות קודש, כרך ה[[קבלה|מקובל]] הירושלמי רבי [[דניאל פריש]], מראשי ישיבת שער השמים ותלמידו המובהק איגרת א'שלח. - בהערה שם שנכתבה ע"י מערכת קה"ת כתוב: "זהר תורה: בין "הסכמות ומכתבי תודה" שבתחלתו נדפס אישור ממזכירו של האדמוכ"ק אדמו"ר [[רבי אהרן ראטה]]מוהרש"ב נ"ע על קבלת הספר". הספר המופיע בסדרה מרובת כרכים כתרגום מתחת ללשון הזוהראמנם אין ללמוד מכך שאדמור"י חב"ד הסכימו עם שיטתו של עורך ה"זהר תורה"; כי כשם שהרבי עודד את האדמור"ים מאשלג להדפיס את ספריהם - למרות שיטתם ודרכם השונה מדרך חב"ד (ראו לקמן) - וכדרכו לעודד כל דבר שבקדושה ושל הפצת פנימיות התורה, כתוב בשפה עממית יותר ובהסברים קבליים פשטניים, מתוך מטרה להביא את הספר לציבורים נוספיםכך גם '''אין''' ללמוד מאישור זה על קבלתו של ספר "זהר תורה" כהסכמה '''לשיטת''' עורכו ולדרכו בתורת הקבלה.}}

== תרגום נוסף בעברית לספר הזוהר הוא הספר "מתוק מדבש" של ה[[רבותינו נשיאינוקבלה|מקובל]] והירושלמי רבי [[דניאל פריש]], מראשי ישיבת שער השמים ותלמידו המובהק של האדמו"ר רבי [ספר הזוהר[אהרן ראטה]] ==. הספר המופיע בסדרה מרובת כרכים כתרגום מתחת ללשון הזוהר, כתוב בשפה עממית יותר ובהסברים קבליים פשטניים, מתוך מטרה להביא את הספר לציבורים נוספים.

== רבותינו נשיאינו וספר הזוהר ==[[קובץ:התחלה ביאורי הזהר.png|200px|ממוזער|שמאל|תחילת ספר [[ביאורי הזוהר]] של [[אדמו"ר הצמח צדק]]]]שיטת ה[[חסידות]] מיוסדת בעיקרה על ספר הזוהר ותורת [[האר"י]] (שנכתבה ע"י על ידי רבי [[רבי חיים ויטאל]]), ומשום כך ספר הזוהר מוזכר פעמים רבות ב[[חסידות]].

===כ"ק אדמו"ר הזקן והזוהר===

* "שמעתי מ[[מהר"ם הלוי יפה]] שאמר אמר בשם [[אדמו"ר הזקן]] נמב"ג סגלה : סגולה ל[[מחשבות זרות]] בעת ה[[התפילהתפילה]] הוא ג' דרכים כו', וכן ספר הזוהר הלשון מסוגל ל[[נשמה]] אעפ"י דלא ידע מאי קאמרי" כו' אף על פי שאינו מבין מה או אומר{{הערה|כתב בספר 1=ספר "[[מגדל עז]]", מאמרי דא"ח מאדמו"רי חב"ד עמוד תכ"ו .}}.*"מי שהוא בעל עסק גדול יהיה רב לימודו בזוהר אף שאינו מבין, כי מה אכפת ליה שאינו מבין, - אפילו הכי הוא סגולה"{{הערה|1=מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים, דף תקע"א.}}.*לימוד בזוהר הקדוש מסיר טמטום הלב{{הערה|1=מאה שערים לאדמו"ר הזקן.}}.*[[רשב"י]] כותב על מי שלומד בספר הזוהר "די יפקון מן גלותא". היינו שבזכות לימוד הזוהר יצאו ישראל מן הגלות{{הערה|1=זהר פרשת נשא.}}*הלומד בספר הזוהר הקדוש בעולם הזה, אז לעתיד לבא לא ישב בבושה"{{הערה|1=כתב ע"ז בזוהר פרשת וישב דף קפ"ה עמוד א', חשוב להעיר ששם מדבר הזהר על כל לימוד תורה ולאו דוקא על לימוד ספר הזהר. האריך בזה ב[[לקוטי תורה]] [[פרשת צו]].}}*י"ג דברים הם להסרת כל המונעים ב[[תפילה]] כו', והג' הוא עסק ולימוד דברי מוסר הנמצאים בזוהר מלשון הארה, שמאיר במקום החושך שהוא חמת אמת"{{הערה|1=[[לקוטי תורה]] פ' [[כי תבוא]].}}*אדמו"ר הצמח צדק כותב{{הערה|1=[[דרך מצוותיך]] שורש מצוות התפילה.}} ששמע מפיו של אדמו"ר הזקן, אשר שמע מפיו של רבו המגיד ממזריטש שהבעל שם טוב אמר שלא ילמדו את חכמת הקבלה, מבלי [[לימוד החסידות|לימוד תורת החסידות]] יחד עימה{{הערה|1=הערת הרבי במכתב לגאב"ד שפראן זצ"ל.}}, מפני שמי שהוא מגושם ויבין הדברים כפשוטו ויגשם, יכול לבוא ח"ו לאפיקורסות.*אדמו"ר הזקן היה נוהג לאמר דרשות על הזוהר לפני בניו, וביקש מ[[אדמו"ר האמצעי]] שיכתבם.בשנת [[תקע"ו]] נדפסו דרשות אלו בספר "[[ביאורי הזהר (אדמו"ר הזקן)|ביאורי הזהר]]" ===כ"ק אדמו"ר הצמח צדק===חיבר את הספר [[ביאורי הזוהר (אדמו"ר הצמח צדק)|ביאורי הזוהר]]. *"ה"[[צמח צדק]]" אמר ל[[חנוך הנדל קוגל|ר' הענדל]] ביחידות: זוהר מרומם הנפש"{{הערה|1=[[אגרות קודש (אדמו"ר הריי"צ)]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31697&st=&pgnum=416 חלק י' עמוד ש"צ]. מובא גם ב[[היום יום]] [[ט"ז טבת]].}}. ===כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א===במהלך [[יחידות]] עם הרבנים הראשיים לישראל, הרב [[מרדכי אליהו]] והרב [[אברהם שפירא]] שהתקיימה ב[[א' בכסלו]] [[תשד"מ]], הפליג [[הרבי]] במעלת וחשיבות לימוד [[פנימיות התורה]] בכלל - והזוהר בפרט, ברצונו שהרבנים יוציאו קריאה ("קול קורא") ללמוד את הספר. בין הדברים נאמר:{{ציטוט|תוכן='''''הרב שפירא''''': וכמו כן יש גם מה מכתבים של [[הרב קוק]] ז"ל שבהם מזכיר בדברים קשים אודות ההכרח והצורך בלימוד קבלה, שלולי זאת אי אפשר ללמוד תורה לאמיתה [על-דרך מה שהזכיר הרבי מה שכתב [[הגר"א]] בפרושו לספר משלי, שבלי ללמוד את חכמת הנסתר – אי אפשר שישיג את ה'נגלה'] וכותב שעל ידי זה מעכבים את הגאולה כו'. '''''כ"ק אדמו"ר שליט"א''''': אם דבריו היו מתקבלים – לא היה מקום לפגישה שלנו בחוץ לארץ, כי היינו כבר כולנו בארץ הקודש, ביחד עם משיח צדקנו!}} בשנת [[תש"נ]] במעמד [[חלוקת הדולרים]] עבר לפני הרבי הרב [[אברהם שמחה אשלג]], וביקש ממנו לחתום על קול קורא שכל עם ישראל ילמדו את תורת הקבלה, ובכך נקרב את ה[[גאולה]] השלימה - מבוסס על הנאמר ב[[ספר הזהר]] שבספר הזהר יצאו מה[[גלות]] ב[[רחמים]]. הרבי השיב לו, כי מקובל ב[[חב"ד]] ש[[חסידות]] חב"ד בנויה על פי יסודות הקבלה אך בשיטה של [[חכמה]] [[בינה]] [[דעת]], וממילא מי שלומד תורת חב"ד לומד גם קבלה. כשהאדמו"ר הכפיל את בקשתו השיב הרבי שבתור נכד של [[אדמו"ר הזקן]] אינו יכול לחתום על פסק שצריך ללמוד את תורת הקבלה, שעלול להיות משמע בזה שבתורת חב"ד אין יוצאים ידי חובה. המשיך האדמו"ר והביא ראיה מלשון אדמו"ר הזקן{{הערה|[[אגרת הקודש]] [[אגרת הקודש - סימן כ"ה|סוף פרק כ"ה]]}} שכותב "דברי [[הבעש"ט]] לפי קבלת [[האריז"ל]]" ומשמע מזה שאינו קבלה ממש. אך הרבי השיב כי כיון שהאדמו"ר הזקן כותב בפירוש ב[[אגרת הקודש]] אחרת, לא ייתכן שסתר את דבריו במקום אחר. במכתב לאדם שסבל מחולשה בראייה, כתב הרבי, בין היתר: ..."וגם יראה ללמוד או לומר לכל הפחות שורות אחדות מספר התניא וספר הזהר, ואקווה שיוכל לבשר בשו"ט שהולך וטוב מצב הראי', שלו".{{הערה|אגרות קודש, כרך ה, איגרת א'שס. עיי"ש.}}

===כבשנת [[תשל"ק אדמו"ר נשיא דורנו===ביחידות א]], לאחר צאת הספר [[לקוטי לוי יצחק]] - המכיל הערות וחידושים שכתב אביו רבי [[לוי יצחק שניאורסון]] על עותק ספר הזוהר האישי שלו, החל הרבי לבאר מידי שבוע קטע מהם ב[[התוועדות עם הרבנים הראשים לישראל (הרבי|התוועדויות]] ה[[שבת]], וכן לאזכר מתוכם ב[[מאמר]]י החסידות. בשנת [[תש"נ]] החלו לצאת הביאורים מעובדים בעריכת הרב מרדכי אליהו[[דוד פלדמן]] ובסדרת הספרים [[הרב אלקנה שפיראתורת מנחם - תפארת לוי יצחק]])דיבר והפליג הרבי במעלת וחשיבות לימוד הזוהר.