רבי וולף קיצס היה מתלמידי הבעל שם טוב.
מסופר כי הוא לא היה אוכל מהבשר של הבעל שם טוב, מכיון שהמליחה לא הוטבה בעיניו.[1]
אדמו"ר הזקן[2] מסביר כי המגיד ממזריטש העיד על הבעל שם טוב שאם היה בימי התנאים היה פלאי ממיוחדים שבתנאים, כי רוב תנאים בבריאה[3] כי משנה ביצירה[4] והתנא שהוא "בעל המשנה" הוא מדרגה גבוהה יותר, מבריאה. ואילו נשמתו של הבעל שם טוב היתה מעולם האצילות, כמו המיוחדים שבתנאים.
זהו ההסבר. לפי שורש נשמתו הגבוהה של הבעל שם טוב, היה יכול לאכול גם בדרגה זו של כשרות, כי לפי דרגתו לא היה חושש מיניקת החיצונים, ולא צריך היה לגדר חמור כל כך כמו מי שבדרגה נמוכה יותר, אך רבי וולף קיצס, לפי דרגתו הנמוכה יותר, צריך היה להחמיר יותר.