פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 130 בתים ,  06:38, 24 באוגוסט 2020
מ
החלפת טקסט – "{{הערת שוליים|" ב־"{{הערה|"
==האידאולוגיה הציונית==
ההשקפה הציונית סוברת שהלאומיות{{הערת שולייםהערה|1=מתוך [[אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב]].}} היינו מדינה שפה או מוצא אחיד. באה בראש סדר העדיפויות של כל יהודי. זה הדרך לאחדו ולשמרו כעם, שמירת המצוות נצרכו רק מחוץ לארץ ישראל, כמכנה משותף בין היהודים מכל העולם. אך כעת, כיון שקיים מכנה משותף אחר, אין צורך בהם. מקימי הציונות, ראו צורך חיוני בהקמת מדינה ליהודים. כשיעדים נוספים של ה[[ציונות]], הוגדרו בקונגרסים שהתקיימו במשך השנים, כשהם משתנים בהתאם לזמן.
==זרמים בציונות==
ב[[קונטרס ומעין]] מובאת התכתבות בין [[אדמו"ר הרש"ב]] לרב אהרונסון בקשר להתנגדות של הרבי לתנועה הציונית. במכתב התשובה של אדמו"ר הרש"ב, מבוארת הבעייתיות שבשיטה זו. ושהיא אף הרעה לעשות מחברת מפיצי ההשכלה, שהרי מי שנהיה למשכיל יודע שבכך עוזב את מסורת ישראל סבא, לא כן הציונים שפרקו מעליהם עול תומ"צ ואעפ"כ מחשיבים עצמם למחזיקי היהדות, כפי שכתבו "אשר לא זהו יהודי מי שמקיים את המצוות, כי אם מי שהוא ציוני אף שאינו מניח תפילין ואינו שומר את השבת רח"ל". כיוון שלטענתם יהודי הוא לאומי. וגם מה שלפתע נתעוררו לעלות לאה"ק, הוא לא מפני הקדושה שם, אלא מפני שכבר כמעט ונתערבו בגויים רק שהאנטישמיות לא נתנה להם להיות אזרחים במדינתם, ולכן חיפשו הגדרה לעצמם ובזה נתעורר הרצון הלאומי, אך כלל לא אכפת אם יהיה זה בא"י או בארץ אחרת. ולכן נלחמו רבותינו נשיאנו ברעיון הציוני. [[הרבי]] דוגל בשיטה שיש להפריד בין האיש והשיטה, ומעולם לא דחה את מנהיגי הציונות, אלא ניסה לקרבם לתורה ולמצוות.
[[אדמו"ר הרש"ב]] ביסס את עמדתו בעיקר על איסור 'שלושת השבועות'{{הערת שולייםהערה|ולא רק משום שלא שמרו תורה ומצוות.}} - המובא ב[[מסכת כתובות]]{{הערת שולייםהערה|דף קי"א ע' א'}}, איסור הכולל בין היתר ניסיונות ל[[קץ הגלות|דחיקת הקץ]] ע"י ריבוי תפילות ותחנונים - וקל וחומר במעשים גשמיים{{הערת שולייםהערה|נדפס בספר '[http://www.daat.ac.il/daat/vl/or-layesharim/or-layesharim01.pdf אור לישרים]' עמוד 57, ונדפס בבהירות [http://chabad.info/wp-content/uploads/2015/04/%D7%90%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%92%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%92%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%94.pdf כאן] עמוד 13}}: "הנה גם אם היו האנשים האלה שלמים עם ה' ותורתו וגם היה מקום לחשוב שישיגו מטרתם אין לנו לשמוע להם לדבר הזה לעשות את גאולתנו בכח עצמינו, והלא '''אין אנו רשאים גם לדחוק את הקץ''' להרבות תחנונים על זה, ו'''כל שכן בכחות ותחבולות גשמיים'''{{הערת שולייםהערה|כפירוש ה[[מהרש"א]]:"שלא יעלו יחד ביד חזקה ולבנות להם חומת ירושלים".}}, דהיינו לצאת מהגלות בזרוע אין אנו רשאים ו'''לא בזה תהיה גאולתינו ופדות נפשינו''' ובפרט שהוא נגד תקותינו האמיתי, כי כל צפיותינו ותקוותינו הוא שיביא ה[[קב"ה]] לנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן, כל חפצם לפרוק עול התורה והמצוות והלאומיות תהיה יהדותם".
גם [[אדמו"ר הריי"צ]] נלחם בציונות, ואף התבטא ואמר:" ...כאן אנו נמצאים בגלות בידי אומות העולם, בארץ ישראל נמצאים בגלות בידי יהודים, וקשה יותר להיות בגלות אצל רשעי ישראל מאשר אצל רשעי אומות העולם. הגלות בידי הגויים טובה מהגלות בידי יהודים, הגוי מחזיק את הגוף היהודי בגלות אך עם הנשמה היהודית אין לו עסק, ואילו הרשע היהודי מכניס את הנשמה היהודית בגלות ומחפש לטמא את הנשמה. חלק מסוים מרשעי ישראל שהתאספו בארץ ישראל '''מחפשים לטמא את הנשמות היהודיות לטמא את קדושת הארץ, לטמא את לשון הקודש'''. והתגברות הקליפה היא גדולה כל כך שהם מחפשים לינוק מן הקדושה באמצעות שמות של לשון הקודש, שהם קוראים למוסדות הרשע שלהם בהם הם משמדים ילדי ישראל, הם רוצים היו לא תהיה להכחיד את הניצוץ היהודי בילדי ישראל. בלשון הקודש שבה ברא הקב"ה את עולמו ונתן לנו את התורה, הם מדברים דברי חול ואיסור, מעלה אחת בכך שהוסיפו הרבה מילים חדשות עד שאין זה לשון הקודש, והלואי שהיו מוסיפים עוד יותר מילים, עד שלא ישאר בשפתם שום מילים של לשון הקודש, אז לא תהיה לקליפה יניקה מהקדושה. אלה שנמצאים כאן יכולים להיות שבעי רצון על שלא נמצאים שם בארעא דישראל הגלותי, שהאנשים היראים הגרים שם הם עבדים תחת ידי פריצי עמך"{{הערת שולייםהערה|ספר השיחות תש"ג.}}.
ההתנגדות לציונות נמשכה על ידי הרבי; הרבי אמר לרב [[חיים מנחם טייכטל]] לגבי אביו, רבי [[ישכר שלמה טייכטל]] מחבר הספרים "משנה שכיר" ו"אם הבנים שמחה", שכשיבוא ל[[ארץ ישראל]] ידפיס את כתבי אביו, ויפרסם שהוא היה {{ציטוטון|אַ ערליכער איד און ווייט פון ציונות}} (=יהודי [[ירא שמים]] ורחוק מציונות), זאת בעקבות טענות שבסוף ימיו רבי ישכר נעשה ציוני{{הערה|{{היברובוקס||הקדמת בן המחבר|53692|'''אם הבנים שמחה''', ירושלים תשע"ג|ללא|עמוד=21}}.}}.
למרות זאת, הרבי אמר שבהקמת [[מדינת ישראל|המדינה]] לא עברו על האיסור של "[[קץ הגלות|דחיקת הקץ]]", משום שהיו אז במצב של פיקוח נפש וזה היה מוכרח{{הערת שולייםהערה|מובא בספר "[[בין אור לחושך]]" עמוד 23.}}.
==דרכי נועם==
ביחידות פרטית לרב [[מנחם בן ציון וילהלם]] בכ"ב סיון תשכ"ז ששאל כיצד לתווך את שיטת חב"ד נגד הציונות עם דרך הקירוב של שיטת חב"ד אמר הרבי: "אמנם צריכים להיות נגד הציונות, אך את האנשים המחזיקים בה באופן אישי יש לקרב, כלומר: מקרבים כל יהודי מאחר שהוא יהודי, אך לא מקרבים יחד איתו את הציונות שבו {{הערה|שיחות קודש תשכ"ז ח"ב ע' 407. וראה תשורה פרידמן תשע"ה ע' 37.}}.
הרבי סיפר באותה הזדמנות שעל ידי שקירב מספר מהציונים בדרכי נועם, הצליח לגרום למנוע אירוע מסוים שהיה גורם חילול ה' נורא ועצום. באותה הזדמנות הביע הרבי את מורת רוחו מגן הפסלים הממוקם באה"ק, שם יש ענינים שהם [[עבודה זרה]] ממש!{{הערת שולייםהערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4596&hilite=9dca0992-1e3d-4214-86d9-91fe597f8dc5&st=%D7%92%D7%9F+%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%9C%D7%99%D7%9D&pgnum=440 שיחות קודש [[תשכ"ז]] (440)].}}
במספר הזדמנויות במענה לאלו ששאלו אודות התרחקותה של [[חב"ד]] מסממנים ציוניים שונים השיב [[הרבי]] שהנהגה זו נובעת מחשש שעל ידי הזדהות עם הציונות תיפגע הפעילות ל[[הפצת היהדות]] בחוגים שונים המתנגדים לה{{הערה|בקשר לחגיגת יום העצמאות - אגרות קודש חלק כ"א ע' כ"ח, ובאגרת מתש"מ למי שתמהה מדוע לא מניפים את דגל ישראל בתהלוכות ל"ג בעומר - קובץ 'ניצוצי אור' ע' 114}}, או משום שהדבר יפגע בפעילות חב"ד במדינות ערב השונות{{הערה|מכתב ה[[מזכירות]] מי"א ניסן תש"כ לרב [[שניאור זלמן סרברנסקי]] - [https://chabad.info/beis-medrash/594953/ לצילום המכתב]}}.
{{ערך מורחב|[[אתחלתא דגאולה]]}}
למרות ש[[הרבי]] הורה שלא להילחם בנושא, הרבי הורה לעסוק בשלילת הטעות החמורה שכביכול ה[[מדינת ישראל|מדינה]] הינה "[[אתחלתא דגאולה]]". דבר שנוגד להלכה שהרי הרמב"ם שהוא הפוסק היחידי בעניין פוסק שהגאולה תבוא ע"י משיח בלבד, ולכן כל "גאולה" שאינה ע"י משיח אין עליה שם גאולה כלל גם לא אתחלתא.
לאחר ששלל הרבי את הרעיון בשיחה חריפה בחג השבועות{{הערת שולייםהערה|נדפס ב"[[תורת מנחם]]" חי"ד עמוד 125 הערה 101}} בשנת [[תשט"ו]], אמר הרבי:'''"ישנם החושבים שדיבורים אלו יזיקו, אך האמת היא שלא זו בלבד שלא יזיקו – אלא שתהיה מהם גם תועלת"'''.
הרבי גם התבטא{{הערת שולייםהערה|‏וגם עתה לא הייתי כותב את כל הנ"ל באם לא ראיתי בזה – '''הכרזת "[[אתחלתא דגאולה]]"''' - עניין של סכנה. כי זהו הביאור היחידי ש(לע"ע) מצאתי על עניין הקרבנות והחללים באה"ק ת"ו וביניהם אפילו כאלו שניצולו מהשואה וראו נסים גלויים בזה, ובכל זה נפלו באה"ק ת"ו וג"כ באופן בלתי טבעי כנ"ל" [[אגרות קודש]], אגרת ט'תריג. וראה באגרת ג'קד‏.}} כי הסיבה היחידה שמצא לנפילת החללים הרבים – היא ההכרזה של ה"[[אתחלתא דגאולה]]"!
הרב [[יהודה פלדי]] נתבקש על ידי הרבי לעשות מערכה ציבורית בענין, כולל פרסום מאמרים בעיתונות בעניינים אלה בהסברה נאותה, והיה זה ביוזמתו של הרבי מבלי כל התעוררות מצדו{{הערה|1=[[שבועון כפר חב"ד]], גל' 1210}}. הסופר הרב [[אוריאל צימר]], שהיה ידוע בדעותיו הקנאיות בנושא הציונות והמדינה, נצטווה על ידי הרבי, להרבות בכתיבה אנטי ציונית. למרות רצונו העז להפסיק מלכתוב בנושאים בטענה "אינני {{מונחון|סאטמר|סאטמערער|חסיד סאטמר}}", למרות זאת ציווה עליו הרבי להמשיך בתוקף – "ודווקא בכיוון שכותב". ואכן בהוראת הרבי כתב את הספר "[[יהדות התורה והמדינה]]" - על יחס היהדות החרדית למדינה ול[[יום העצמאות]]. כשראה הרבי את החוברת – התבטא כי היא כתובה בפחות מדי חריפות...