{{לעריכה}}{{תפילה}}כינוי השם ב[[ספרי החסידות]] ובפי המון העם, נקרא בשם '''הקדוש ברוך הוא''', אין לנו כל השגה בו, וכנאמר בזוהר הקדוש: "לית מחשבה תפיסא ביה כלל".
== אתה קדוש ==על פי דברי ה[[רמב"ם]] ב[[מורה נבוכים]], חיזוק ההשגה בבורא הוא רק על ידי א. ידיעת ישותו. - כלומר וודאות קיומו המוחלט. ב. שלילת המהות. שלילת דברים שנרחקים מהבורא.
ענין זה מבואר בברכת אתה קדושכמשל לכך מביא הרמב"ם קבוצת אנשים שאינם יודעים מה היא ספינה. אחד יודע כי הוא לא בעל חי, השני יודע גם כי היא לא מעודלת אלא מאונכת, השלישי יודע גם כי היא לא ביבשה, ככל שמרבים לדעת שלילת מה שאינה, כך מתקרבים להשגתה. כך להבדיל, מכיון שאין לנו כל השגה בבורא, כל השגתינו בו מתרכזת בשלילת המהות.
בתפילה אנו אומרים '''אתה קדוש ושמך קדוש''', ששמך סתם הוא [[הויה|שם הויה]], שבו נכלל גם שם לפי שיטת [[הויה דלעילאאדמו"ר הצמח צדק]], עד לבחינת ה[[אור שלפני הצמצום]]עיקר ההשגה בבורא היא על ידי החלק הראשון - ידיעת ישותו, שהוא קדוש ומובדל לגמרי מורק ב[[סדר ההשתלשלותעולם הבא]]תהיה לנו את ההשגה במהותו.== הגדול ==
והוא משום שאתה קדושלפי שיטת הרמב"ם, הוא בחינת הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו - שלמעלה מבחינת שמוהתוארים "הגדול הגבור והנורא" הנאמרים בשמונה עשרה, כלומר שאפילו בחינת זיוו והודו לא היו העולמות יכולים לקבל ממנו כללהינם תוארים הבאים לתאר שלילת מהותו. הגדול מסביר את שלילת הגבלותיו, הגבור שולל חולשה כל שהיא, וכן הלאה.
אך בכל זאת אינו דומה הקדושה דשמך להקדושה דאתה, שלכן מחלקים לשני פעמים קדושישנה שיטה אחרת, כי, אף התוארים על פי שגם שמך הוא קדוש ומובדל כו', בכל זאת, מכיןו שהינו אור וגילוי בלבד, הרי יש לו איזה שייכות כל שהיאהבורא באים לתאר את פעולותיו ומידת הנהגתו בעולם.
== ושמך קדוש ==לפי הסברו של [[אדמו"ר הזקן]], התואר "הגדול" למשל, מורה על מדת '''הגדולה''', שהיא מדת [[חסד]] והתפשטות החיות בכל העולמות, ובריאת ברואים לאין קץ ותכלית, והוויתם ברואים מאין ליש, וקיומם בחסד חנם.
ענין מה שאנו אומרים ''מדה זו נקראת גדולה כי באה מגדולתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו, וכאמור בפסוק גדול ה'אתה קדוש ושמך קדוש''', דגם בחינת שמו קדוש ומובדלולגדולתו אין חקר.
זה גם פירוש הפסוק: כי נשגב שמו לבדומסיבה זו, שאין ערוך לעולמות עם שמו יתברך, עד שהוא קדוש ומובדל מהם כו', בכל זאת הודו וזיו מאיר על ארץ ושמים, דהארה משמו יתברך הרי זה בא בבחינת משפיעה מידה זו חיות והתהוות מאין ליש ל[[צמצום|ירידה וצמצוםעולמות]] להיות בגילוי בעולמות. הסיבה לכך ששמו יתברך בא לידי גילוי בעולמות, הוא מכיון ששמו יתברך הוא בחינת המלכות, ועל אף שעל בחינת המלכות נאמר דהמלך המרומם '''לבדו''' - רק בבחינת ו[[מקיףנברא|ברואים]]אין קץ, - בכל זאת - הארה מהמלכות מכיון שהיא באה בבחינת גילוי בנבראים, שזה הוא ענין בחינת [[דבר מטובו האין סופי של הקב"ה']], שהדיבור הוא בחינת השפעה בקירוב דבחינת [[מלכות]], והוא בחינת גילוי ההשגות וגילוי התענוג שב[[גן עדן]] כו'שטבע הטוב להטיב. והיינו לפי שכללות בחינת ה<REF>[[מלכות]] יש לזה שייכות אל העולמות דאין מלך בלא עם כו', שגם הרוממות הוא מה שמרומם מעם כו' ע"כ הארה מזה בא בבחי' קירוב בגילוי.== מקורות ==*[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharshab/terav/1/25/184&search=%D7%90%D7%AA%D7%94+%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9 אדמו"ר הרש"ב]*[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/25/12/177&search=%D7%90%D7%AA%D7%94+%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9 תורת מנחם]*[[אגרת הקודש שער היחוד והאמונה - פרק זד']]</REF>[[קטגוריה:תפילה]]{{הערות שוליים}}